תנועת נשים, חיים, חופש

מחאות "נשים, חיים, חופש"

**زن، زندگی، آزادی**

**Jin, Jiyan, Azadî**
תאריכי המאבק	ספטמבר 2022 – הווה (כ־3 שנים)
מקום	איראן ומוקדים שונים ברחבי העולם
עילה	מותה של מהסא אמיני, חוקי החיג'אב, דיכוי נשים וזכויות אדם
תוצאה	הרג מאות מפגינים, מעצרים המוניים, סנקציות בינלאומיות על איראן
הצדדים במאבק
מפגינים איראנים; ארגוני אופוזיציה; ארגוני נשים	הרפובליקה האיסלאמית של איראן; משמרות המהפכה; בסיג'

תנועת "נשים, חיים, חופש" (בפרסית: زن، زندگی، آزادی; בכורדית: Jin, Jiyan, Azadî) היא תנועת מחאה חברתית ופוליטית שהתעוררה באיראן בספטמבר 2022. המחאה פרצה בעקבות מותה של מהסא אמיני, צעירה איראנית שנעצרה על ידי "סיירת ההדרכה" בטענה כי לא עטתה את החיג'אב כנדרש^[1]. התנועה קוראת לביטול חוקי החיג'אב באיראן, ולסיום האפליה והדיכוי המוסדי נגד נשים במדינה. מעבר לסוגיית הלבוש, התנועה הפכה לסמל רחב יותר להתנגדות למשטר הרפובליקה האסלאמית.

רקע ומקור הסיסמה

הסיסמה "אישה, חיים, חופש" (בכורדית: "ז'ין, ז'יאן, אזאדי") שאובה במקורה מתנועות נשים כורדיות, הנאבקות מזה עשורים למען זכויות נשים ואוטונומיה. הסיסמה מבטאת את התפיסה כי זכויות נשים הן תנאי הכרחי לחיים ולחירות, וכי זכותן של נשים לבחור באופן חופשי את מלבושן ואת אורח חייהן. בעקבות המחאות, הפך הסלוגן לביטוי בינלאומי המזוהה עם המאבק האיראני, והוא הדהד ברחבי איראן בשפות שונות, בהן פרסית, כורדית, אזרית ובלוצ'ית.

פרוץ המחאות והתפתחותן

ערך מורחב – פרשת מותה של מהסא אמיני

בספטמבר 2022 נעצרה מהסא אמיני, צעירה בת 22 מהמיעוט הכורדי, על ידי "סיירת ההדרכה" בטהראן, בטענה שלבשה את כיסוי הראש באופן "רפוי". לאחר מכן, לטענת השלטונות, נכנסה לתרדמת בשל אי-ספיקת לב ומתה כעבור יומיים. מותה במעצר הצית גל זעם ציבורי נרחב. נשים וגברים יצאו לרחובות ברחבי המדינה כדי למחות לא רק על מותה של אמיני, אלא גם על מגוון עוולות חברתיות ופוליטיות, בהן: דיכוי נשים, אפליית מיעוטים, שחיתות שלטונית, אלימות משטרתית ומצב כלכלי רעוע.

ההתארגנות בשטח התבצעה תחילה באמצעות קבוצות מקומיות ועצמאיות, כדוגמת "ברית צעירי השכונות של איראן (אנ')" (בפרסית: اتحاد جوانان محلات ایران) שקראו לפעולה ישירה. המשטר האיראני הגיב למחאות בדיכוי אלים, שכלל ירי במוחים ומעצרים המוניים. ארגוני זכויות אדם דיווחו על מאות הרוגים ועל אלפי עצורים במהלך חודשי המחאה.

תהודה בינלאומית והוקרה

המחאה זכתה לתמיכה בינלאומית רחבה ויצרה תודעה עולמית למתרחש באיראן:

פרסים: בשנת 2023 הוענק לתנועה פרס סחרוב לחופש המחשבה וכן אות הוקרה מטעם ארגון Freedom House.
מוזיקה ותרבות: הזמר שרווין האג'יפור כתב את השיר "בראיי" (Baraye), שהפך להמנון המחאה. השיר זכה בפרס גראמי מיוחד לשיר הטוב ביותר לשינוי חברתי בשנת 2023. את הפרס הגישה הגברת הראשונה של ארצות הברית, ג'יל ביידן.
פעילות דיגיטלית: במסגרת מיזם "The Voices Project", בהובלת קאתי אמירי-יונסי וטיילור הנסן, גויסו כ-16,000 איש לשירת פזמון השיר "בראיי" כאות סולידריות^[2].
הנצחה בינלאומית: במלאות שנה למותה של אמיני, קראה העיר לוס אנג'לס לצומת השדרות ווסטוד ורוצ'סטר, באזור בו מתגוררת אוכלוסיה גדולה ממוצא איראני, על שם התנועה^[3]. עצרות תמיכה המוניות התקיימו בערים מרכזיות בעולם, כאשר בולטת במיוחד הפגנה בברלין בהשתתפות של למעלה מ-100,000 איש.

סטטוס פוליטי

התנועה ממשיכה להתקיים בתצורות שונות למרות הדיכוי הכבד. במישור הפוליטי, ניסיונות לאחד את האופוזיציה האיראנית בגולה תחת קואליציה בהנהגת דמויות כגון רזא פהלווי (בנו של השאה האחרון), נתקלו בקשיים. אף על פי שמסרי התנועה הופצו דרך ערוצי תקשורת זרים, ההתארגנות הפוליטית המאוחדת התפרקה לבסוף.