ئ
| ئ | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלפבית ערבי | ||||||||||||
| ا | ب | ت | ث | ج | ح | |||||||
| خ | د | ذ | ر | ز | س | |||||||
| ش | ص | ض | ط | ظ | ع | |||||||
| غ | ف | ق | ك | ل | م | |||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| אותיות חיצוניות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| תשכיל | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ||||||||||||
ئ (נקראת: יַא מֻהַמַּזַּה או יַא עַל כִּסֵּא הַמְזָה או הִמְזָה עַל כּוּרְסִי; בערבית: ياء مهموزة או ياء على نبرة) היא צורה גרפית של האות יא.
(ي) המשמשת כנשא של הסימן המזה (ء) בכתב הערבי. האות אינה נחשבת לאות עצמאית באלפבית הערבי, אלא לצורה אורתוגרפית תקנית לציון המזה בהקשרים פונטיים מסוימים.
צורה וגרפיה
הצורה ئ מורכבת מגוף האות יא ללא נקודות, שעליו מוצב סימן המזה (ء). מבחינה גרפית, היא מתפקדת כצורת “כיסא” להמזה, בדומה לשימוש באותיות أ (אליף עם המזה מעליה) ו־ؤ (ואו עם המזה מעליה).
האות מופיעה בצורות הקשר תחילית, אמצעית וסופית מחוברת, בהתאם למיקומה במילה, אך תמיד שומרת על המזה מעל גוף האות יא.
הגייה
האות ئ אינה מייצגת עיצור עצמאי, אלא מציינת את העיצור הסותם הגרוני /ʔ/ (המזה). תפקידה הוא אורתוגרפי: היא מסמנת את מיקומה של ההמזה במילה בהתאם לכללי הכתיב של הערבית, בעוד שההגייה נקבעת על פי ההמזה עצמה ולא על פי האות יא.
שימוש לשוני
הצורה ئ משמשת בערבית קלאסית ומודרנית תקנית לציון המזה כאשר סביבתה הפונולוגית מחייבת את כתיבתה “על כיסא יֵה”. היא נפוצה במיוחד באמצע מילה ובסופה, למשל בצורות נטייה של פעלים ושמות.
השימוש בה כפוף לכללי כתיב מדויקים (כללי כתיבת ההמזה), הקובעים על איזו אות תונח ההמזה בהתאם לתנועות הסמוכות לה.
מעמד תקני
האות ئ אינה אות עצמאית באלפבית הערבי ואינה נספרת כאות נפרדת, אלא נחשבת לצורה תקנית של יֵה הנושאת המזה. למרות זאת, היא מופיעה כיחידה גרפית נפרדת במילונים, בטיפוגרפיה ובמערכות קידוד דיגיטליות.
יוניקוד
הצורה ئ נכללת בתקן יוניקוד בשם ARABIC LETTER YEH WITH HAMZA ABOVE, וקוד היוניקוד שלה הוא U+0626. היא חלק מקבוצת התווים הבסיסיים של הכתב הערבי, ולא מהאותיות המורחבות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
ئ42677197Q64744267