מאג

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן חסר פירוט ומידע על השימוש מחוץ לצה"ל.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 532: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

לוחם דרוזי מגדוד חרב מתאמן בירי ממאג על גבי חצובה.
שני מקלעי מאג ומקלע נגב
מקלע מאג על חצובה
מימין: מקלע מאג. משמאל: M2 Browning
מימין: מקלע נגב. משמאל: מאג

מאג, או בשמו המלא מקלע FN MAG 58, הוא מקלע בלגי הנפוץ בשירות צה"ל וצבאות נאט"ו.

הציון MAG מציין את ראשי התיבות מצרפתית של הביטוי "Mitrailleuse d'Appui Général" - מכונת ירייה לשימוש כללי, בצה"ל ראשי התיבות מא"ג מסמלים מקלע אחיד גדודי.

ה־MAG הוא מקלע בינוני, היורה תחמושת בקוטר 7.62 מ"מ. המאג יוצר על ידי חברת FN Herstal הבלגית וכן ברישיון ברחבי העולם, כולל על ידי התעשייה הצבאית בישראל. מקלע זה נפוץ בכל צבאות נאט"ו ובפרט בכוחות המזוינים של ארצות הברית (תחת הציון M-240), בכוחות המזוינים של בריטניה (בשם L7A1) וכן נמצא בשימוש צה"ל. יתרונותיו של המאג הם אמינותו וכוח האש הגדול שלו. חסרונותיו הם משקלו הרב יחסית והתחמושת הכבדה שלו, שמהווים גורם מגביל עבור חיל הרגלים המתפעל אותו. חסרונות אלה אינם באים לידי ביטוי כאשר המאג מורכב על גבי רכב, וכתוצאה מכך הוא נמצא בשימוש נרחב מאד על כלי רכב כגון טנקים, נגמ"שים, רכבי שטח וספינות קרב. במדינות נאט"ו המאג אינו משמש כיום את חילות הרגלים. בצבא ארצות הברית מסומן המאג כ־M-240, או מכונה בפשטות MAG.

בחילות הרגלים החלה בשנות ה־90 של המאה ה־20 מגמה של העדפת מקלעים קלים יותר היורים תחמושת קטנה יותר (קליבר 5.56 מ"מ) ואת מקלעי המאג החלו להחליף במקלעים שתפקידם הוגדר כ־SAW‏ ("Squad Automatic Weapon" - "נשק אוטומטי כיתתי"). בצבאות נאט"ו הוחלף המאג על ידי ה־FN minimi (או M-249 בצבא ארצות הברית).

המאג בצה"ל

בצה"ל הוכנס מקלע ה־FN MAG לשירות באופן ניסיוני באמצע שנות ה־60 של המאה ה־20 כתחליף למקלע ה־0.3 (M1919 בראונינג), ונטל חלק בקרבות שונים במלחמת ששת הימים.[1] המקלע שימש תחילה כנשק פלוגתי, ובכל פלוגה הוצבו 3 מקלעי מאג. באופן רשמי נכנס המאג לצהל בשנת 1969.[2] בשנותיו הראשונות בצה"ל היה המקלע מסווג ואסור בפרסום פומבי על ידי הצנזורה.

שמו בצה"ל תורגם לראשי התיבות מא"ג שמשמעותם "מקלע אחיד גדודי". לאורך השנים התפתח סביב המקלע והמקלען המפעיל אותו פולקלור נרחב. בשל העובדה שהמקלען נשא על גופו 32 ק"ג שכללו את המקלע והתחמושת נהוג היה לבחור את החסונים שבלוחמים לתפקיד מקלען המאג - "מאגיסט".[3]

בשנת 1988 יוצר הדגם הניסיוני של מקלע הנגב מתוצרת תע"ש שנחשב לקומפקטי ואמין במיוחד בתנאי מדבר. בשנת 1995 רכש צה"ל את המקלע והפכו למקלע העיקרי בחיל הרגלים והיחידות המיוחדות במקום מקלע המא"ג. עם זאת מקלע המא"ג לא נזנח כי אם הפך ממקלע ברמת הכיתה בחיל הרגלים למקלע ברמת המחלקה.

בשנת 2012 החל להיקלט בצה"ל מקלע נגב NG7 המבוסס על הנגב. הנגב NG7 הוא באותו קליבר של המאג, 7.62 מ"מ נאט"ו, אך הוא קומפקטי וקל יותר ממנו.

פרטים טכניים

  • מנגנון פעולה: אוטומטי על בסיס גזים שנוצרים במהלך הירי
  • קירור: באמצעות אוויר
  • קליבר: 7.62 מ"מ (תחמושת מסוג 7.62x51 מ"מ נאט"ו)
  • אורך: 1245 מ"מ
  • אורך הקנה: 545 מ"מ
  • משקל: 10.85 ק"ג
  • טווח יעיל:
מטרה בודדת מטרה מקובצת
על גבי דורגלים 600 800
על גבי חצובה 800 1,200

(מטרה בודדת היא מטרה הקטנה מ־2 × 2 מ' ומטרה מקובצת היא מטרה הגדולה מ־2 × 2 מ')

  • טווח מקסימלי: 4.5 ק"מ
  • קצב אש: 600, 900 ו־1,200 כדורים לדקה. נקבע על ידי היורה באמצעות ווסת גזים
  • מהירות לוע: 840 מטר לשנייה

משתמשים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. שימוש במקלע מאג במלחמת ששת הימים, פורום צבא וביטחון, אתר פרש
  2. אביחי בקר, שלום לידיד, הארץ, ‏ 05.09.1997, "מה שהיה נכון לצה"ל של 1967, המועד בו נראו בשטח טיפין טיפין המאגים הראשונים, כבר לא תופס בהווה. רשמית נכנס המאג לשירות בשנת 69'".
  3. משה (בוגי) יעלון, "מָא"ג", מתוך "סיפורים מהקיטבג", במחנה, ‏ 28.09.2011, "כשקיבלתי את המא"ג כלוחם בנח"ל המוצנח, הוחמאתי, חשבתי שמעריכים אותי כחייל טוב וחזק".



סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0