היעדרותו של שם ה' ממגילת אסתר

בניגוד למרבית ספרי התנ"ך, שבהם לה' נוכחות בולטת, במגילת אסתר שם ה' נעדר כביכול מהסיפור, לפחות ברובד הגלוי. שמו איננו מופיע במגילה כלל, והתערבותו איננה נזכרת במפורש. בעיית היעדרו של שם ה' מהמגילה העסיקה את רוב רובם של פרשני המגילה וחוקריה, מסורתיים כביקורתיים.

רקע

שם ה' איננו נזכר במגילת אסתר כלל, לא בשמו ואף לא באחד מכינוייו. פרט למגילת אסתר, הספר היחיד שאיננו מזכיר את שם ה' הוא שיר השירים, מתווה העלילה במגילת אסתר הוא של סיפור הצלה מקראי טיפוסי. בפני המחבר נקרו שפע הזדמנויות להתייחס לה', ומתמיה שלא ניצל אף לא אחת מהן. קיימת הסכמה אוניברסלית כמעט כי היעדרו של שם ה' במגילה איננו יכול להיות מקרי, ונדרש לו הסבר.

בכל המגילה לא נזכרת במפורש התערבות ה' או אמונה בהנהגתו ובהשגחתו. ה' איננו מעורב בסיפור, כמדומה, והשתלשלות העניינים מוצגת בו כבדרך הטבע: נדמה כי מעשיהם של בני האדם ויד המקרה והטבע שולטים בסיפור המגילה, פרשנים רבים ציינו שאת מקומו של ה' מחליפה המילה המלך כשלכאורה הכוונה לאחשוורוש, שנזכר במגילה כמאתיים פעם.

היעדרותו או הסתתרותו של ה' היא הביטוי המובהק, אך לא היחיד, לאופייה הטבעי למראית עין של המגילה. המגילה מתעלמת לכאורה מנושאים העוברים כחוט השני בתנ"ך: אין בה כל התייחסות לארץ ישראל ולמקדש, והאזכור היחיד של ירושלים הוא אגב הצגת דמותו של מרדכי (ב', ה'-ו'); אין בה התייחסות מפורשת לתורה ולברית הנצחית בין העם לאלוקיו; נזכרים אמנם צומות (ד', ט"ו-ט"ז; ט', ל"א) אך אין התייחסות מפורשת לתפילות ותחינות לה' שמתלוות אליהם; היהודים חוגגים את תשועתם במשתה ובשמחה, אך אין שבח והודאה לה' (ח', י"ז; ט', ט"ז-כ"ב). ככלל, נדמה שהמספר יוצא מגדרו כדי להימנע מהתייחסות מפורשת, גם בהקשרים שבהם הדבר מתבקש.

האווירה במגילה היא חומרנית ונהנתנית, ונדמה שאין בה מקום לה'. חיי החצר המתוארים במגילה רוויים תככים ורדיפת כבוד. על כל המגמות האלה, הזרות לרוחו של התנ"ך, אין המגילה משמיעה ביקורת מפורשת. יש הסבורים כי המגילה כולה שזורה בנימה של לעג וביקורת סמויה כלפי אווירת החצר הראוותנית והמושחתת - ההיבטים הקומיים בעלילה הובלטו על ידי פרשנים רבים, ואף יש שזיהו בה מגמות סאטיריות.

על אף היעדרו של ה' ברובד הגלוי, רבים טוענים כי נוכחותו מאחורי הקלעים בולטת ומייחסים את שרשרת צירופי המקרים אל ההשגחה העליונה; גם הצומות והתעניות נראים, כאמור, כמעשים דתיים מובהקים. בולטים בהקשר זה דברי מרדכי לאסתר, בתבעו ממנה להשתדל אצל המלך שיבטל את רוע הגזירה: ”אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת” (מגילת אסתר, פרק ד', פסוקים י"ג-י"ד). יש הסבורים שהמילים "ממקום אחר" רומזות לה', ומצביעים על כך ש"המקום" הוא כינוי בפי חז"ל לה'. רובם המכריע של החוקרים אינם מקבלים טענה זו, וכבר האבן עזרא שלל אותה משתי סיבות: האחת, שכינוי זה איננו משמש במקרא אלא רק בדברי חז"ל; והשנייה, שה' הוא אחד ויחיד ולכן לא ניתן לכנותו מקום אחר. מיכאל פוקס מציין, שמפרשנות זו לדברי מרדכי משתמע שהוא מציע שני מקורות או "מקומות" חלופיים לישועה: אסתר כ"מקום אחד" וה' כ"מקום אחר", והנחה זו איננה סבירה. עם זאת, גם מבלי לקבל פירוש זה לצירוף "ממקום אחר", רבים רואים בדברים אלו רמז ברור לאמונתו של מרדכי בהשגחה העליונה ובנצח ישראל. אך עדיין נשאלת השאלה מדוע אין הדברים מובעים במפורש.

מבין אלה המפרשים את המגילה על דרך הרמז והסוד, היו שמצאו בה רמיזות לשם ה'. בספרות המדרשית הוסבר שבמקומות שכתוב "המלך" (בניגוד ל"המלך אחשוורוש"), הכוונה ל"מלך מלכי המלכים". בקהילות שונות, כשהגיעו למילה 'המלך' בפסוק 'בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ...' סוף סדרה ג נהגו להגביה את הקול, או אף להשמיע את מנגינת הימים הנוראים לסוף פיוט נשמת כל חי במלים: המלך היושב על כיסא רם ונישא האר"י כתב שהשם המפורש רמוז בראשי תיבות בפסוקים:

• "יבוא המלך והמן היום" - פרק ה׳ פסוק ד׳
• "וכל זה איננו שווה לי - פרק ה׳ פסוק י״ג (סופי תיבות והפוך)
• "והמן ראה כי כלתה אליו הרעה" - פרק ז׳ פסוק ז׳ (סופי תיבות)

עוד ניתן ללמוד מהפסוק: ”הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה” (פרק ג' פסוק ט"ו) - המן ישב לשתות בחושבו שתוכניתו להשמדת היהודים תצא אל הפועל, וה-"מלך", כלומר ה', 'שותה' במשמעות של לעג לתוכנית של המן. דברים ברוח זו נכתבו גם בספר תהילים: ”לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק. יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ-- וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד: עַל-ה', וְעַל-מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: ה', יִלְעַג-לָמוֹ” (ספר תהילים, פרק ב', פסוקים א'-ד') - הגויים הוגים תוכניות נגד ה' ועמו, והוא לועג להם.

גם בעל תרגום השבעים נדרש לבעיה, ופתר אותה באמצעות הרחבות שונות שהעניקו למגילה צביון דתי יותר, וקירבוה לסטנדרט המקראי המקובל . בעיה זו עמדה בבסיס מחלוקת חז"ל לגבי מידת קדושתה של המגילה, שבסופה הוכרע שבשונה מכל יתר ספרי התנ"ך, המגילה אינה מטמאת את הידיים.

גישות להסבר התופעה

ההכרה בהשגחה האלוקית הנסתרת המשתקפת במגילה היא אבן יסוד בפרשנות המסורתית שלה, וגם פרשנים ביקורתיים רבים שותפים לה. רבים רואים במגילה ביטוי למציאות של הסתר פנים: היעלמות נוכחותו הגלויה של ה' בתקופה שבה הנבואה החלה לשקוע, והשארת הזירה העולמית לידיהם של בני האדם, כאשר הוא פועל ברקע. כבר חז"ל עמדו על כך ודרשו את שמה של אסתר על שם הסתר הפנים של המגילה: "אסתר מן התורה מניין - 'ואנוכי הסתר אסתיר'". לפי פירוש זה, המגילה עניינה הוא גילוי הסתרתו של ה' בזמן הגלות, ונוכחותו רק מאחורי הקלעים. יחזקאל קויפמן סבור שהמגילה היא חיבור דתי, ומחברה היה חדור אמונה עמוקה בנצח ישראל. מראית העין הטבעית אינה אלא אסטרטגיה ספרותית שנועדה לבטא התפיסה ההיסטוריוסופית הרווחת במקרא של סיבתיות כפולה: המהלך ההיסטורי הרגיל איננו כולל התערבות אלוקית גלויה, ואפשר לתאר אותו כשרשרת סבירה של אירועים הקשורים בקשר סיבתי; אך מאחורי הקלעים ה' הוא המושך בחוטים ולא האדם או המקרה העיוור. במבט לאחור, מעשים וצירופי מקרים סתמיים לכאורה מתגלים כמכריעים, ומתברר כי הכול נעשה בהתאם לתוכנית האלוקית הנסתרת.

הרב יואל בן נון מציין שדווקא חסרונו של ה' במגילה הוא המלמד אותנו על כך שה' נמצא בכל מקום. הוא טוען שזו החשיבות המיוחדת של המגילה וזו הסיבה שנוספה לכ"ד ספרים: ללא המגילה ניתן היה לחשוב כי רק כשה' גלוי הוא פועל ולאור המגילה מתברר שה' נמצא גם במקום שאינו גלוי.

לדעת ניסן אררט, מחבר המגילה השמיט ממנה את שם ה' כדי לרמוז על סלידתו מהאווירה הטבעית שבה פועלים גיבורי המגילה, שנוהגים בדרכו של הערום: זהו מופת חינוכי רווח במזרח הקדום, של אדם החותר בדרכי מרמה ומניפולציה למימוש מטרותיו האנוכיות, כשהוא נסמך על פיקחותו ותושייתו. המגילה ממשיכה את המסורת המקראית של מאבק בדרכו של הערום, ומציבה מולו את המופת של ירא ה', המכיר בשלטונו המוחלט של ה'. המן מגלם בדמותו את הערום הרשע, שאין לו תקנה וסופו מפלה ניצחת; לעומתו מגלמים מרדכי ואסתר את הערום שבעקבות אסון שניחת עליו שב בתשובה והפך ירא ה'.

יש שתלו את היעדר שם ה' במגילה ואת דמותה הטבעית בסיבות שאינן קשורות בעיצוב ספרותי גרידא. לואיס פטון שיער ששם ה' לא נכתב במגילה מחשש שיחולל כשיקראו בה בפורים, חג שבו מצווים להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" בפרשנות המסורתית הובעה הסברה שהמגילה הועתקה כלשונה מתוך כרוניקה מלכותית פרסית - או שזהו לפחות הרושם שניסה מחברה ליצור, לפי הגישה הביקורתית - ובכך מוסבר שוויון הנפש - האמיתי או המדומה - כלפי האמונה היהודית. רבי אברהם אבן עזרא כתב בהקדמות לפירוש על המגילה, שהמגילה נכתבה בידי מרדכי בחסות האימפריה הפרסית ולכן לא הוסיף את שם ה' מכיוון שחשש שהפרסים יתרגמו את המגילה ויכתבו במקומו שם של אליל פרסי.

שמריהו טלמון זיהה במגילה זיקה הדוקה לספרות החכמה דווקא. לדעתו, המגילה מהווה גילום ספרותי של יסודות חכמתיים מובהקים. אסכולת החכמה נוטה מטבעה לקוסמופוליטי ולאוניברסלי, ומתעניינת באדם יותר מאשר בה'. טלמון מציין שדמות ה' המסתתר והמרוחק המשתקפת במגילה מזכירה את זו שבקהלת. כנגד הסבר זה העלה ג'יימס קרנשאו את הטענה שהנימה הפטריוטית החריפה העולה מן המגילה איננה מתיישבת עם תפיסת העולם החכמתית.

ראו גם

• תוספות למגילת אסתר

לקריאה נוספת

• אררט, ניסן (תש"ם). "על 'חילוניותה' של מגילת אסתר ו'תהפוכותיה'", תרביץ מט, 223–236 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• יואל בן נון (תשנ"ט). "מגילת ההפך", בתוך אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, עמ' 47–54. עותק מקוון באתר של הרב בן נון
• משה צבי סגל (תש"ז). מבוא המקרא, ספר שלישי: כתובים, ירושלים: קרית-ספר
• צפור, משה (תשע"א). "מדוע לא נכתב שם ה' במגילת אסתר? עיון במקורות הקדומים ובדברי חכמי ימי הביניים", בית מקרא נו, 58–70 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• יחזקאל קויפמן (תשט"ז). תולדות האמונה הישראלית, כרך רביעי, ספר ראשון (חלק מהכרכים כרוכים פיזית יחדיו - מספרם בפועל משתנה ממהדורה למהדורה), תל אביב: מוסד ביאליק על ידי דביר
• אלכסנדר רופא (תשס"ו). מבוא לספרות המקרא, ירושלים: כרמל

• Crenshaw, James L. (1969). "Methods in Determining Wisdom Influence upon 'Historical Literature'", Journal of Biblical Literature 88, 129-142
• Fox, Michael V. (1990). "The Religion of the Book of Esther", Judaism 39, 135-147. Online copy at http://www.academia.edu
• Gordis, Robert (1981). "Religion, Wisdom and History in the Book of Esther: A New Solution to an Ancient Crux", Journal of Biblical Literature 100, 359-388. Online copy at http://www.biblicalstudies.org.uk/esther.php
• Paton, Lewis Bayles (1908). Esther (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons. Online copy at the Internet Archive
• Pfeiffer, Robert H. (1948). Introduction to the Old Testament, rev. ed., New York: Harper & Brothers
• Talmon, Shemaryahu (1963). "Wisdom in the Book of Esther", Vetus Testamentum 13, 419-455

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

היעדרותו של ה' ממגילת אסתר23618276