פרשת סילבסטר
שגיאות פרמטריות בתבנית:פסק דין
פרמטרים [ כותרת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| תאריך החלטה | 8 בפברואר 1949 |
| החלטה | |
| זיכוי מעבירת ריגול | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | משה זמורה, מנחם דונקלבלום, יצחק אולשן |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | אין להרשיע בפשע של ריגול אדם, פקיד חברת החשמל, היושב מול תחנת החשמל, על אשר פעם אחת בתאריך בלתי ידוע תוך תקופה ידועה שידר לאדם אחר, גם הוא פקיד חברת החשמל, היושב בתוך הקונסוליה הבריטית קרוב לשער שכם, את הידיעה: "פגזים נפלו בריחוק מקום מתחנת הכוח של חברת החשמל ותחנת הכוח לא נפגעה ועודנה פועלת" |
פרשת סילבסטר[1] היא פרשה פלילית שהיוותה את התיק הראשון שהונח על שולחנו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל וגם משפט הריגול הראשון שהתקיים במדינת ישראל. במסגרת הפרשה הורשע פרדריק סילבסטר בערכאה הראשונה בריגול ונידון לשבע שנות מאסר, ולאחר מכן זוכה בערעור.
אודות הפרשה
ב-8 ביולי 1948,[2] עצרו אנשי האצ"ל את ויליאם ג'ורג' הוקינס (William George Hawkins), פרדריק ויליאם סילבסטר (Frederick William Sylvester), אלפרד ליץ' (Alfred Leech), תומס מייקל אלווד בריאנט (Thomas Michael Elwood Bryant) ותומס אנת'וני דאונס (Thomas Anthony Downes). כל העצורים היו אזרחים בריטים, פקידי חברת החשמל תושבי המושבה הגרמנית בירושלים שנעצרו בחשד שריגלו לטובת הלגיון הערבי. לאחר שחקירה משטרתית אשר נוהלה על ידי יעקב מלץ לא גיבשה תשתית ראייתית נגד שלושה מהעצורים, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליעזר מלחי, הורה לשחרר את השלושה והאריך את מעצרם של סילבסטר והוקינס.[3]
ב-16 ביולי 1948,[4] ראשי האצ"ל הסגירו את החשודים לרשויות המדינה לאחר שניתנה התחייבות בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, להעמידם לדין.[5] משרד החוץ הבריטי הפעיל לחצים כבדים על מדינת ישראל שלא להעמידם לדין. משה שרת, שר החוץ הישראלי, נטה שלא להחריף את היחסים עם בריטניה שהיו ממילא מתוחים. לפיכך הזמין אליו את היועץ המשפטי לממשלה שפירא כדי לשכנעו שהאינטרסים העליונים של המדינה מחייבים שלא לפגוע עוד יותר ביחסים הרעועים עם הבריטים. שרת ביקש משפירא לשחרר את הנאשמים ללא משפט. האחרון סירב ועמד בתוקף על קיום משפט, כששני נימוקים מרכזיים עמדו לנגד עיניו: הראשון, כי יש להעמיד לדין את מי שחשוד בביצוע עבירה חמורה. השני, ההתחייבות שניתנה לאצ"ל על העמדתם לדין. נוכח תגובה זו ויתר שר החוץ שרת על כוונתו להביא את העניין לדיון בממשלה.[6]
לאחר חקירת הנאשמים ובחינת חומר הראיות, טענות ההגנה והעדויות החליט שופט השלום הראשי בבית משפט השלום בירושלים, משה גולדברג כי יש הוכחות מספיקות להאשמתם של השניים בריגול והעביר את המשך דינם לבית המשפט המחוזי בירושלים.[7][8]
ב-29 באוגוסט 1948 הוגש נגד השניים כתב אישום בית המשפט המחוזי בירושלים. סילבסטר הואשם בכך ששידר באלחוט לקונסוליה הבריטית ששכנה בקרבת העיר העתיקה בשטח שהוחזק על ידי הלגיון הערבי, ידיעות על מיקום הפגזות באזור ירושלים ובעבירות נוספות של החזקת משדר אלחוטי ללא רישיון. על פי כתב האישום, דובר בידיעות שעלולות היו להיות לתועלת האויב. את הנאשמים ייצגו עורכי הדין יעקב סלומון החיפאי, יעקב סטוינובסקי ופנחס רבינוביץ הירושלמים, וריצ'רד לוי האנגלי. במהלך אחד הדיונים בתיק נפטר השופט גד (גינטר) שטולץ מאירוע מוחי. במותב שישב בדין נותרו הנשיא בנימין הלוי והשופט אליהו מני.[9] ב-8 באוקטובר 1948 ניתן פסק הדין, לפיו זוכה הוקינס, ואילו סילבסטר נמצא אשם בעבירה נגד סעיף 3(1)(ג) של פקודת הסודות הרשמיים,[10] ונדון לשבע שנות מאסר.[11][12]
סילבסטר ערער על הרשעתו בפני בית המשפט העליון, בתיק הראשון שהובא אי פעם בפני בית המשפט העליון במדינת ישראל. בערעור זוכה מחמת הספק, בפסק דין המהווה תקדים בדיני הדיון הפלילי. בית המשפט קבע בפסק הדין כי אף אם ידיעה מהסוג ששידר סילבסטר ושבגינה הואשם בריגול יכולה להיות לתועלת האויב, לא נמצאה הוכחה שזו המטרה הפסולה שהוא ביקש להשיג בשדרו את הידיעה. אחד הציטוטים הזכורים מפסק הדין של נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה: "פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות־דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי — להוציא כאור משפט".[13][14]
קישורים חיצוניים
ע"פ 1/48 פרדריק ויליאם סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, ניתן ב-8 בפברואר 1949. פד"י כרך א', חלק ראשון, עמ' 5–49
- רק ויליאם סילבסטר זוכה מעבירת ריגול, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1997
יוני אדומי על פרשת סילבסטר, משפט הריגול הראשון (1948) (ערב הצגת עבודות מחקר מצטיינות, האוני' העברית), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:21)- אורן פונו, 1948 - פרשת סילווסטר – "מלחמת העצמאות" של היועץ המשפטי לממשלה, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 25 במרץ 2019
הערות שוליים
- ↑ בפסק הדין תועתק שמו כ"סילוסטר"
- ↑ אצ"ל חטף 5 בריטים בירושלים, הארץ, 8 ביולי 1948
- ↑ כרך 15, גיליון מס' 185, Jewish Telegraphic Agency, מיום 11 באוגוסט 1948
- ↑ 5 הבריטים שנחטפו נמסרו לצבא ההגנה ויעמדו לדין, הארץ, 18 ביולי 1948
- ↑ יוני אדומי על פרשת סילבסטר, משפט הריגול הראשון (1948) (ערב הצגת עבודות מחקר מצטיינות, האוני' העברית), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:21)
- ↑ תיאור מתוך יחיאל גוטמן, טלטלה בשב"כ – היועץ המשפטי לממשלה נגד הממשלה מפרשת טוביאנסקי עד פרשת קו 300, בעמ' 154–155 (הוצאת ידיעות אחרונות, 1995)
- ↑ נסתיימה גביית העדויות במשפט האנגלים, הבוקר, 19 באוגוסט 1948
- ↑ שני הבריטים – לביה"ד המחוזי, מעריב, 20 באוגוסט 1948
- ↑ יעקב סלומון, בדרכי שלי, ירושלים: עידנים, 1980, בעמ' 175
- ↑ סעיף 3(1)(ג) של הצעת פקודת הסודות הרשמיים, גיליון 306 של העִתון הרִשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מיום 1 במאי 1932, באתר "נבו"
- ↑ תי"פ 2/48 (מחוזי ירושלים)
- ↑ 7 שנות מאסר למרגל הבריטי סילבסטר, חרות, 10 באוקטובר 1948
- ↑ ע"פ 1/48, בעמ' 18 מול אות שוליים ז
- ↑ סילבסטר זוכה ע"י ביה"ד העליון, על המשמר, 17 בנובמבר 1948
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] פרשת סילבסטר28654508