משה זמורה
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1888 קניגסברג, פרוסיה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
8 באוקטובר 1961 (בגיל 72) ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | 1920 |
| השכלה |
אוניברסיטת גיסן, גיסן, הקיסרות הגרמנית |
| השתייכות | מערכת בתי המשפט הישראלית |
| תקופת כהונה | 2 ביולי 1948 – 1 באוגוסט 1954 (6 שנים) |
| תפקידים בולטים |
|
ד"ר משה זְמוֹרָה (25 באוקטובר 1888, קניגסברג, פרוסיה, הקיסרות הגרמנית – 8 באוקטובר 1961, ירושלים) היה שופט ישראלי, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
משה זמורה (Moses Smoira) נולד בסתיו 1888 בקניגסברג שבפרוסיה, הקיסרות הגרמנית, להורים שהיגרו מרוסיה: אליעזר, סוחר ועסקן, ממשפחה חסידית, ופנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי, ממשפחת משכילים.
בצעירותו רכש את השפה העברית (בין היתר בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" בראשות יצחק וילקנסקי) וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כגרשם שלום וחיים ארלוזורוב. השופט העליון חיים כהן אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".
התחנך בגימנסיה והמשיך ללימודים גבוהים בכמה אוניברסיטאות, כמקובל בזמנו: קניגסברג, מינכן, ברלין, גיסן, היידלברג ופרנקפורט. קיבל תואר דוקטור למשפטים. נישא לאסתר הורביץ.
בשנת 1912 גויס לשירות בחיל התותחנים של הצבא הגרמני, שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפצע בחזית המזרחית.
בשנת 1920 עלה לארץ ישראל, בהשפעת אשתו הציונית. הוא התעקש ללמוד ערבית בטרם עלייתו.
בארץ ישראל
לבו של זמורה נמשך אחרי המשפט התאורטי והעיון האקדמי. הוא פתח משרד עורכי דין ונטל לעצמו שותף, חיים קרונגולד, שלקח על עצמו את ההתעסקות בדברים המעשיים.
בשנות ה-20 שימש זמורה כעורך הדין של המשרד לעבודות ציבוריות ובנין של הסתדרות העובדים הכללית[1] ושל ההסתדרות הכללית[2]. כן היה חבר בית הדין העליון של ההסתדרות[3].
בנוסף, היה חבר ועד שכונת בית הכרם[4]. בשנת 1923 נבחר לחבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[5].
משנת 1923 הרצה על דיני חברות בבית הספר המנדטורי למשפטים[6][7], ורכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. בשנת 1933 הוא התמנה לחבר המועצה המשפטית[8]. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית. במקביל הוא עסק בפעילות ציבורית. בין השאר היה חבר בשנת 1936 בוועד "מפעל היישוב" בירושלים שגבה מס לחיזוק היישוב[9]. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של האקדמיה למוסיקה בירושלים[10].
זמורה היה חבר מפא"י וככזה נבחר בידי דוד בן-גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי 1948[11]. בהיותו זקן השופטים, מונה זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, היכן שבן-גוריון חפץ למקמו.
היה חבר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית בירושלים במשך שנים רבות.
ב-1 באוגוסט 1954 פרש מכהונתו כנשיא בית המשפט העליון[12] עקב מחלה.
זמורה נפטר בכ"ח בתשרי ה'תשכ"ב, 8 באוקטובר 1961 ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
בשנת 1989 הונפק בול דואר לזכרו, ערכוֹ 90 אגורות.
ב-6 בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת שם רחוב על שמו בשכונת "כוכב הים" במערב העיר.
משפחתו
בתחילת מלחמת העולם הראשונה נישא זמורה לאסתר, בתו של מיכאל הורביץ, סוחר עצים ידוע וציוני ותיק (אחותה ג'ני נישאה לקורט בלומנפלד).[13] לבני הזוג נולדו שתי בנות: מיכל זמורה-כהן, מוזיקולוגית, ועדה מירבס (רופאה בבית החולים בילינסון). בתם מיכל נישאה לשופט בית המשפט העליון חיים כהן בהיותה גרושה, נישואים שעוררו סערה בשל היותם אסורים על פי ההלכה .
אחיו של משה זמורה, ד"ר יוסף זמורה (1889–1964), היה רופא, ועלה לארץ ישראל בשנת 1935.
קישורים חיצוניים
- בדימוס, באתר הרשות השופטת
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה זמורה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2633
- ד"ר משה זמורה ז"ל, מעריב, 8 באוקטובר 1961 (עם פטירתו)
- שמואל יהודאי, לזכר נעדרים: השופט משה זמורה, דבר, 6 בנובמבר 1961
הערות שוליים
- ^ לרבי מותר..., דואר היום, 9 בנובמבר 1923
- ^ תוצאות הערעור של אסירי ההפגנה בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1927
בקופת חולים, דבר, 30 בינואר 1928 - ^ מהחלטות המועצה הששית של ההסתדרות, הפועל הצעיר, 13 בפברואר 1925
- ^ פרופ' איינשטיין בבית הכרם, דואר היום, 6 בפברואר 1923
- ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
- ^ גמר מחזור ב' בביה"ס למשפטים, דואר היום, 15 בינואר 1925
- ^ מסיבה לד"ר מ. זמורה, דבר, 26 בינואר 1939
- ^ ד"ר מ. זמורה חבר למועצה המשפטית, דואר היום, 21 באוגוסט 1933
- ^ מפעל העזרה והבצרון, דבר, 6 ביולי 1936
- ^ זמורה-כהן, מיכל: רפרטואר אישי, הוצאת דביר, ע' 192, (1997)
- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
- ^ הודעה על התפטרות ומינוי נשיא בית המשפט העליון, ילקוט הפרסומים 366, 19 באוגוסט 1954, עמ' 1529
- ^ ציון לנפש (אסתר זמורה ז"ל), דבר, 28 באוקטובר 1951.
| נשיאי בית המשפט העליון
| ||
|---|---|---|
|
 | ||
|---|---|---|
|
