ברביטורט
ברביטורטים (באנגלית: Barbiturates) הם קבוצה של תרופות, הנגזרות מהחומצה הברביטורית, המשמשות כמדכאות של מערכת העצבים המרכזית. לכן, הם יכולים להפיק ספקטרום נרחב של תגובות. שימושים נפוצים כוללים טיפול באפילפסיה, מניעת פרכוסים, תרופות היפנוטיות (לשינה), לצורכי הרדמה, ביצוע ניתוחים או פעולות רפואיות מכאיבות וכמו כן להרגעה.
שימושים רפואיים
הברביטורטים ונגזרותיהם משמשים בעיקר כחומרי טשטוש והרדמה, אולם ישנם שימושים נוספים כגון: מונעי חרדה, מונעי פרכוסים או תרופות היפנוטיות. הברביטורטים לבדם אינם חזקים מספיק כדי להוות חומר הרדמה בעת ניתוח רציני, ולכן השתמשו בתערובות שלהם עם סמים אופיואידים או חומרי הרדמה אחרים.
כמו כן, הברביטורט משמש (במדינות בהן ההליך חוקי) להמתת חסד.[1]
תופעות לוואי
אוכלוסיות אשר נמצאות בסיכון מוגבר לתופעות לוואי הן זקנים, נשים בהיריון ותינוקות.[2]
כאשר ניתן ברביטורט בעת ההיריון, הסם עובר דרך מערכת הדם של האם אל התינוק ברחם. כאשר התינוק נולד, הוא עלול לסבול מתסמיני גמילה וקשיי נשימה. כמו כן, הנקה עלולה להעביר את הסם אל התינוק דרך חלב האם.[3]
תופעת לוואי נדירה היא התפתחות של תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, אשר משפיעה על העור והרקמה הרירית.
אנשים מפורסמים אשר מותם נגרם על ידי מנת יתר של ברביטורט כוללים את ג'ודי גרלנד, מרילין מונרו, דלידה, ג'ין סיברג, ג'ימי הנדריקס ועוד.
שימוש פנאי
משתמשי פנאי מדווחים שברביטורטים מספקים תחושת אופוריה, רוגע וסיפוק. תופעות נוספות כוללות ניסטגמוס, אטקסיה, עייפות ואובדן עכבות. התמכרות פיזית ונפשית עלולה להיווצר לאחר שימוש ממושך.[4]
משתמשים מעדיפים נגזרות בעלות השפעות קצרות או בינוניות טווח, כמו אמוברביטל, פנטוברביטל וסקוברביטל. הסמים נלקחים בדרך כלל בצורה של גלולות, השפעתם מתחילה לאחר חמש עשרה עד ארבעים דקות, והיא נמשכת בין חמש לשש שעות.
שימוש כ"סם אמת"
הסם עצמו לא מכריח את המרואיין לספר את האמת, אך עקב תופעות הלוואי הכוללות הפחתת עירנות, הפחתת עכבות וירידה בחשיבה יצירתית, יותר קל להפתיע את הנחקר. השפעות אלו מגבירות את הסיכויים להשיג מידע אשר לא היה נאמר בצלילות הדעת[5].
היסטוריה
חומצה ברביטורית סונתזה לראשונה על ידי הכימאי הגרמני אדולף פון באייר ב-27 בנובמבר 1864. הדבר נעשה על ידי דחיסה של אוראה יחד עם דיאתיל מלונט.
בעת גילוי החומר, לא חשבו שיש לו תכונות שימושיות. הראשונים שגילו השפעה של החומר היו צמד המדענים הגרמנים הרמן אמיל פישר וג'וזף פון מרינג, אשר נוכחו כי לחומר ישנה השפעה מרדימה על כלבים. לאחר הגילוי, חברת באייר, בה המדענים עבדו, החלה לשווק את החומר כסם מרדים תחת השם ורונל (על שם העיר האיטלקית הרגועה - ורונה). ההשפעות הפסיכואקטיביות של הסם התגלו רק בשנות ה-50.[7]
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- ההיסטוריה של הברביטורטים, מאמר באתר NCBI (באנגלית)
- מידע אודות ברביטורטים באתר אוניברסיטת גורג' וושינגטון (באנגלית)
- שימוש לרעה בברביטורטים באתר WebMD (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "DIGNITAS". אורכב מ-המקור ב-21 ביולי 2011. נבדק ב-2011-06-14.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ↑ WebMD. "Toxicity, Barbiturate". eMedicine. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2008. נבדק ב-15 ביולי 2008.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ↑ Nau H; Kuhnz W; Egger HJ; Rating D; Helge H (Nov–December 1982). "Anticonvulsants during pregnancy and lactation. Transplacental, maternal and neonatal pharmacokinetics". Clin Pharmacokinet. 7 (6): 508–43. doi:10.2165/00003088-198207060-00003. PMID 6819105.
{{cite journal}}: יש לבדוק את התאריך ב:|date=(עזרה) - ↑ Schlatter J; Sitbon N; Saulnier JL (17 בפברואר 2001). "[Drugs and drug abusers]". Presse Med. 30 (6): 282–7. PMID 11252979.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ "Neuroscience for Kids - Barbiturates". אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2008. נבדק ב-2008-06-02.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ↑ "Barbiturates". אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2007. נבדק ב-2007-10-31.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ↑ Galanter, Marc; Kleber, Herbert D. (1 ביולי 2008). The American Psychiatric Publishing Textbook of Substance Abuse Treatment (4th ed.). United States of America: American Psychiatric Publishing Inc. p. 217. ISBN 978-1-58562-276-4.
{{cite book}}: (עזרה); תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע:|chapterurl=(עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.