גזיירה
ערך מחפש מקורות
| ||
ערך מחפש מקורות |
מדינה | טורקיה |
---|---|
מחוז | דרום-מזרח אנטוליה |
נפה | שרנק |
שטח | 467.64 קמ"ר |
גובה | 377 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 106,831 (2012) |
‑ צפיפות | 270 נפש לקמ"ר (2012) |
www.cizre.bel.tr | |
גזירה (בטורקית: Cizre; בכורדית: Cizîra) עיר בכורדיסטן הטורקית כיום, במחוז שרנק (Sirnak), בקרבת משולש הגבולות טורקיה-עיראק-סוריה.
העיר המקורית נבנתה על אי שנוצר מנפתולי נהר החידקל ומכאן שם העיר: גזירה משמעו אי, שטח שנגזר מן היבשה. מצידו האחד של האי זרם הנהר כל ימות השנה ואילו בחלק השני, בו הזרימה איטית, המים קפאו ואיפשרו הליכה על הקרח עד לאי. את האי חיבר גשר אבן גדול שכונה בפי התושבים "הגשר הגדול" (גישרא רוואה). העיר המודרנית התפתחה מעבר לאי בעיקר ממערב לחידקל. הקיץ באזור מתאפיין בטמפרטורות גבוהות וללא משקעים כלל ואילו בחורף בטמפרטורות עשויות לרדת מתחת לאפס ומשקעים עשויים לרדת כשלג. בעבר יערות צמחו על ההרים שמצפון ובנהר נשטפו ענפים וגזעים ששימשו את תושבי הכפר להסקה. מסביב לכפר משתי גדות החידקל גידלו שפע ירקות ובוסתני פרי. בעיר נולד אבן אל-אתיר, היסטוריון ערבי מימי הביניים.
יהודי גזירה
בעיר התקיימה קהילה של יהודים, דוברי ניב של ארמית מודרנית (המכונה "כורדית" בפי יהודי כורדיסטן בארץ). כמו כן התגוררו בעיר נוצרים בני הכנסייה האשורית וכן מוסלמים כורדים. הקהילה היהודית מנתה כמה עשרות משפחות וקיימה קשרי נישואין הדוקים בעיקר עם יהודי זאכו. היהודים עסקו בין היתר במסחר שהתנהל באמצעות דוברות פשוטות שנעו בנהר וכן באמצעות שיירות שנעו ביבשה. בעיר העתיקה התקיימה שכונה מוגדרת של יהודים שהוקפה בחומה ושערייה נסגרו בימי שבת וחג. בתחילת המאה ה-20 החלה הגירה של יהודי גזירה. חלקם יצאו למסע רגלי ממושך אל ארץ ישראל דרך קמישלי וערי סוריה, אחרים היגרו לזאכו ולמוסול שבעיראק. עד שנות העשרים המאוחרות לא נותרו כלל יהודים בעיר. מבנה בית הכנסת הוסב למסגד. נכון לשנות ה-90 לא נמצאו שרידים של בית הקברות היהודי שהיה סמוך לגדות הנהר.[דרוש מקור]
מרבית יהודי גזירה עלו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים. בשכונת זיכרון יוסף עומד עד היום מבנה בית כנסת שנוסד על ידי יהודי גזירה.[דרוש מקור]