אדנה
ערך זה עוסק בעיר אדנה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מראה כללי של רובעי מגורים לאורך גדת נהר סייהן | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מחוז הים התיכון |
| נפה | נפת אדנה |
| ראש העיר |
אייטץ' דורק (מפלגת הצדק והפיתוח) |
| שטח | 1,945 קמ"ר |
| גובה | 23 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,366,027 (2007) |
| ‑ צפיפות | 786.76 נפש לקמ"ר (2007) |
| קואורדינטות | 37°00′00″N 35°19′17″E / 37.00000°N 35.32139°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.adana.bel.tr | |
אדנה (בטורקית: Adana) היא עיר בדרום טורקיה ובירת נפת אדנה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ובשנת 2000 התגוררו בה 1,130,710 תושבים. לפי הערכות בשנת 2006 מנתה אוכלוסיית העיר 1,271,894 נפש ובשנת 2009 - 1,563,545 נפש, והיא העיר החמישית בגודלה במדינה.
גאוגרפיה ואקלים
העיר שוכנת במרכזו של מישור צ'וקורובה במרחק של 38 ק"מ מחופי הים התיכון. נהר סייהאן חוצה אותה לשני חלקים - סייהאן ממערב לו וייראיר (Yüreğir) ממזרח לו. ב-1956 הוקם בפאתיה הצפוניים של העיר סכר סייהאן והמשמש להפקת חשמל, השקיה ולבקרת הצפה. שכונותיה הצפוניות של אדנה משתרעות לחופיו של האגם אשר נוצר בעקבות הקמתו של הסכר. עוד עוברות בעיר שלוש תעלות השקיה היוצאות מהנהר וחוצות את שני חלקיה. הכביש הארצי D-400 החותך את העיר ממזרח למערב מחלק אותה באופן מובחן למדי לחלק המודרני שמצפון לו ולחלק הישן שמדרום לו. בעיר שורר אקלים ים תיכוני חם ומיוני עד ספטמבר עולה טמפרטורת המקסימום הממוצעת מעל 30 מ"צ, ומגיעה לממוצע של 34 מ"צ במהלך חודש אוגוסט.
השם
קיימות מספר גרסאות למקור שמה של העיר. לפי גרסה אחת בא שמה של העיר מ"אדניה" החתית שהנציחה את שמו של האליל אדד, המזוהה עם תשוב האוררטי ועם הבעל הכנעני. לפי סברה זו היה האליל המופקד על הסערות, הברקים, הרעמים והגשמים שמרווים את האדמה נערץ על תושבי המקום, ולכן נקרא האזור "אורו אדניה" או "ארצו של אדא (ד)".
גם הומרוס כינה את העיר בשם "אדנה" באיליאדה, ואגדה יוונית אחרת מספרת על שני אחים בשם אדנוס וסארוס, בניו של אורנוס אשר בנו את העיר. קיימת גם אגדה טורקית דומה, אך זו מתייחסת לשני אחים אשר העניקו את שמותיהם לנהר סייהאן ולנהר ג'ייהאן הסמוך לו.
בתקופה ההלניסטית נודעה העיר בשם "אנטיוכיה בקיליקה" (Αντιόχεια της Κιλικίας) או "אנטיוכיה שעל נהר סארוס" (Αντιόχεια η προς Σάρον), כשמו הקדום של נהר סייהאן.
יש שזיהו את העיר עם קווה (Quwê) מתקופת הממלכות החתיות החדשות וייתכן שנזכרה גם בתנ"ך בשם קְוֵא[1]:
- "וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, מִמִּצְרָיִם; וּמִקְוֵא--סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר" (דברי הימים ב' א' ט"ז).
היסטוריה
ממצאים מעידים על יישוב באדנה כבר לפני 3000 שנה, אך לעיר לא נודע מעמד מרכזי בעת העתיקה והיא שכנה בצילה של טרסוס הסמוכה. האזור נשלט בידי החתים במהלך רוב האלף השני לפנה"ס באזור שנקרא כיזוואתנה, ולאחריהם התבססה בעיר ובסביבתה ממלכה חתית חדשה בשם קוה (Quwê). ב-713 לפנה"ס כבשו האשורים את האזור ולאחר מאה שנה לקחה אותו הממלכה האחמנית מידיהם. ב-333 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את מישור צ'וקורובה ובמהלך המאה ה-1 לפנה"ס החל בו השלטון הרומי.
בתקופתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס שימשה העיר ככלא לשודדי קיליקיה בהם נלחם, ולאחר מכן כמחנה צבאי רומי וכתחנה על ציר הסחר שחצה את קיליקיה. במאה ה-2 הקים הקיסר אדריאנוס את "גשר האבן" (Taşköprü) על הסייהאן וזה עומד על תילו עד היום. העיר עברה מיד ליד יחד עם מישור צ'וקורובה כולו אך לא נודעה לה חשיבות מיוחדת. היא נשלטה על ידי הביזנטים, הערבים, שוב על ידי הביזנטים, הצלבנים של מסע הצלב הראשון, הסלג'וקים ועל ידי ממלכת קיליקיה הארמנית. לאחריהם בא תורם של הנסיכות הבייליקית של רמזאנאואולו ולבסוף נכבשה בידי העות'מאנים ב-1514.
ב-1909 אירעו בעיר ובאזורה מהומות על רקע אתני שבמהלכם מצאו 19,000 עד 30,000 איש את מותם. מוסכם על הכול כי רוב הקרבנות היו ארמנים, אם כי קיימת מחלוקת באשר לאופן התרחשותם המדויק של הדברים - הארמנים טוענים כי נעשה בהם טבח בעוד שהגרסה הטורקית היא להתקוממות ארמנית[2][3].
ב-20 בדצמבר 1918 כבשו הצרפתים את העיר ובו ביום הוקמה בה ה"אגודה להגנת זכויות הלאום של אדנה" (Adana Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti) שהייתה הראשונה מסוגה במדינה. הצרפתים המשיכו והחזיקו בעיר משך כל מלחמת טורקיה-צרפת, עד שפינו אותה ב-5 בינואר 1922 מתוקפן של הבנות הסכם אנקרה.
בשנת 1970 התגוררו בעיר 351,655 איש בלבד, אך אז החלה גדלה בקצב מהיר. תוך 15 שנה הכפילה אוכלוסיית אדנה את עצמה ובשנת 1985 כבר התגוררו בה 777,554 איש. שנה לאחר מכן הוענק לה מעמד של מטרופולין ("עיר גדולה") והיא חולקה לשתי עיריות משנה - סייהאן וייראיר. ב-1996 חצתה אוכלוסיית העיר את קו מיליון התושבים, ובעשר השנים שחלפו מאז נוספו לה כמעט 300,000 תושבים נוספים.
העיר כיום
אדנה משמשת כמרכז העיסקי, המסחרי והאדמיניסטרטיבי העיקרי לא רק עבור נפת אדנה אלא עבור כל מישור צ'וקורובה. בשנת 1973 הוקמה בעיר אוניברסיטת צ'וקורובה (Çukurova Üniversitesi) ובה לומדים כיום כ-22,000 תלמידים. בעיר פועלות תעשיית טקסטיל ועיבוד עור וכותנה, וכן תעשיית מזון. כל אלה מנצלות את העורף החקלאי העשיר של המישור המשמש כאחד המרכזים העיקריים בטורקיה לגידול כותנה, אך גם חיטה, שעורה, ענבים, תירס, סויה ועוד. בעיר פועלת גם תעשיית האוטובוסים והמשאיות "טמסה" (TEMSA) השייכת ל"האג'י אמר סבנג'י הולדינגז בע"מ" (Hacı Ömer Sabancı Holding A.Ş) בשליטת משפחת סבנג'י שמקורה מאדנה. משפחת סבנג'י אף מימנה מחצית מעלות הקמתו של המסגד המרכזי על שם סבנג'י (Sabancı Merkez Camii) שהושלם ב-1998. המסגד ניצב במרכז העיר על גדות הסייהאן והוא הגדול בטורקיה. הוא משתרע על שטח של 6,600 מ"ר ויכול להכיל 20,000 איש. יש לו שישה צריחים וכיפתו המרכזית בהיקף של 32 מטר מתנשאת לגובה של 54 מטר.
באדנה נמצא המוזיאון הארכאולוגי של אדנה שנפתח ב-1924 ונוא אחד מעשרת המוזיאונים הוותיקים בטורקיה. המוזיאון מרכז ממצאים ארכאולוגים בעקר ממישור צ'וקורובה וסביבת העיר אדנה.
באדנה שני שדות תעופה - שדה התעופה האזרחי שקירפאשה (Şakirpaşa Havalimanı) ממערב למרכז העיר ממנו יוצאות בעיקר טיסות פנים אך גם מספר טיסות בינלאומיות (בעיקר לגרמניה), ובסיס חיל האוויר אינג'ירליק השוכן ממזרח למרכז העיר ובצמוד לה. מתחנת הרכבת באדנה יוצאות רכבות אזוריות למרסין במערב ולאוסמניה ממזרח לה, רכבות בינעירוניות לאיסטנבול, אנקרה, גזיאנטפ ואלזי, וכן עוברת דרכה הרכבת הבינלאומית לחלב ודמשק. את העיר חוצים שני כבישים חשובים. הכביש הארצי D-400 חוצה אותה במרכזה ממזרח למערב, ובמקביל מצפון לו עובר הכביש המהיר O-51 המוביל בצדו האחד מזרחה אל גזיאנטפ (דרך O-52) ודרומה לאנטקיה (דרך O-53). בצדו האחר הוא מוליך מערבה לכיוון מרסין ועד אנטליה. עוד מקושרת העיר לאנקרה באמצעות הכביש המהיר העובר דרך שערי קיליקיה שבהרי הטאורוס (O-21).
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אדנה- אוניברסיטת צ'וקורובה באדנה
- תמונות מאדנה
- אדנה באתר All about turkey
- מדריך לעיר
- מפות של אדנה
הערות שוליים
- ^ מתוך אתר Innvista
- ^ להרחבה בעניין זה ראו: Encyclopædia Britannica, 11th edition (1911), sv. Adana; for the Adana massacre, sv. Turkey (vol. 27, p. 464c).
- ^ The population of the Ottoman Armenians