זכור אב

זכור אב
אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ זְכֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כְּמַיִם בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם גְּנַנְתּוֹ וְהִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם דְּרַשְׁתּוֹ בְּזָרְעוֹ עַל כָּל מַיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם זְכֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְשַׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחְטוֹ לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפֹּךְ לֵב כַּמַּיִם חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מַיִם בְּצִדְקוֹ חֹן חַשְׁרַת מָיִם זְכֹר טָעַן מַקְלוֹ וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם יִחַד לְבַדּוֹ וְגָל אֶבֶן מִבְּאֵר מַיִם כְּנֶאֱבַק לוֹ שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם לָכֵן הִבְטַחְתּוֹ הֱיוֹת עִמּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם זְכֹר מָשׁוּי בְּתֵבַת גֹמֶא מִן הַמַּיִם נָמוּ דָּלֹה דָּלָה וְהִשְׁקָה צֹאן מַיִם סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַיִם עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מַיִם בְּצִדְקוֹ חֹן חַשְׁרַת מָיִם זְכֹר פְּקִיד שָׁתוֹת טוֹבֵל חָמֵשׁ טְבִילוֹת בַּמַּיִם צוֹעֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם קוֹרֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם רֻחַק מֵעַם פַּחַז כַּמַּיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם זְכֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מַיִם בְּצִדְקָם חֹן חַשְׁרַת מָיִם

זכור אב נמשך אחריך כמים הוא פיוט לתפילת גשם שמחברו איננו ידוע, ונאמר אצל האשכנזים בתפילת מוסף של שמיני עצרת. הפיוט מבקש מה' שבזכות צדקתן של דמויות שונות (למשל אברהם או משה), יוריד גשם בחורף הבא.

רקע

ערך מורחב – תפילת גשם

על פי ההלכה, החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת יש להתחיל לומר בתפילה משיב הרוח ומוריד הגשם, כי אז מתחילה עונת הגשמים. בשל כך, התפתח מנהג לומר בתפילה זו תפילה מיוחדת לירידת גשמי ברכה. הפייטנים חיברו לתפילה זו פיוטים רבים העוסקים במים ובגשם. ואחד הבולטים שבהם הוא רבי אלעזר בירבי קליר (חי בארץ ישראל במאה השישית), שחיבר מערכת ארוכה של פיוטים לתפילת גשם. פיוט זה הוא הפיוט האחרון במערכת זו, אך כאמור כנראה לא חובר על ידי הקליר עצמו, אלא נוסף לפיוטיו על ידי פייטן מאוחר יותר שאיננו יודעים את שמו.

תוכן הפיוט

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בכל בית הפיוט מבקש שה' יזכור את אחד מאבות האומה, ומזכיר את הקשר שלו למים. כך למשל, בבית המוקדש למשה מוזכר סיפור הטמנת משה בתיבה ביאור (ספר שמות, פרק ב', פסוק ג'), השקאתו מים את צאן יתרו (ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ז), ובקיעתו את הסלע על מנת להוציא מים לבני ישראל. נושאי הבתים הם, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן ועם ישראל לדורותיו. כל בית מסתיים בפזמון (מתחלף) הקורא לירידת גשם בזכות הדמות המדוברת.

מקום הפיוט בתפילה

במקור, הפיוט מיועד, יחד עם שאר פיוטי תפילת גשם, לחזרת הש"ץ של מוסף, בברכה השנייה ("מחיה המתים") בה בדרך כלל מזכירים משיב הרוח ומוריד הגשם. לאחר עלייתם לארץ של תלמידי הגר"א, הם אימצו את מנהג הספרדים לומר תפילת גשם לפני מוסף במקום באמצע חזרת הש"ץ, והנהיגו לומר רק את הפיוט הזה לפני תפילת עמידה של מוסף. כך נהוג בקהילות רבות כיום (בעיקר בנוסח אשכנז). בקהילות אחרות נהוג עדיין לומר את הפיוט בתוך חזרת הש"ץ, אך לרוב אומרים רק את הפיוט הזה (ואת ה"מגן" וה"מחיה"), ולא את כל המערכת של הקליר.

קישורים חיצוניים

• הפיוט באתר הזמנה לפיוט

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22918268זכור אב