תפילת גשם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפילת גשם או ברכת גשם הוא תפילה שמתפללים בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף של יום חג שמיני עצרת על הגשמים שיֵרדו בחורף הבא.

מועד אמירתה

תפילת גשם נאמרת בשמיני עצרת, לרגל התחלת הזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה ביום זה. למרות כי הזכרת הגשמים בברכת גבורות שבשמונה עשרה נוהגת בימות החורף, קבעו חז"ל שלא להזכיר את הגשמים בימי חג הסוכות, משום שירידת גשמים בהם נחשבת לסימן קללה[1], ולכן מתחילים להזכיר אותם רק מיום שמיני עצרת, שבו סיימו לקיים את מצוות ישיבת סוכה.

מבנה התפילה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיוטי הגשם

את התפילה נהוג לומר בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף של שמיני עצרת. שליח הציבור חוזר על התפילה עד סמוך למקום ההזכרה שבברכת גבורות, ושם אומר הוא את "תפילת גשם". יש שנוהגים לומר את התפילה לפני חצי קדיש של מוסף[2]. התפילה הורחבה על ידי יצירות פיוטיות שהתחברו על ידי הפייטנים במהלך הדורות ונסובות על צורך האנושות במים, כשהן מביעות תפילה ובקשה לה' שתהא השנה החקלאית הבאה - שנה גשומה. כיום נהוג ברוב הקהילות לדלג על הפיוטים, מלבד הפיוט של רבי אלעזר הקליר "זכור אב" הנאמרת על ידי שליח הציבור. לאחר מכן מזכיר שליח הציבור את הגשמים: "שאתה הוא ה' א-לוהינו משיב הרוח ומוריד הגשם; לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון".

בכמה קהילות נהוג ששליח הציבור לובש קיטל בתפילה זו לרגל אמירת תפילת גשם, כמו בימים הנוראים.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה א'.
  2. מנהג זה רווח אצל עדות המזרח ומהם חלחל אל קהילות אשכנזיות של היישוב הישן בארץ ישראל. ראו רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי, ארץ ישראל, סי' ב', סעיף ס"ו; רבי ישכר תמר, עלי תמר, תענית, פרק א', הלכה א', ד"ה אסור ליחיד. ראה עוד רבי שמואל אבוהב, דבר שמואל, סימן קמ"ט, ונציה תס"ב, דף נ"א, עמוד ב'; רבי צבי פסח פרנק, הר צבי, חלק א', אורח חיים, סימן נ"ה.
  3. רבי יצחק ליפיעץ מביא בספרו "ספר המטעמים" (סי' קכ"ז) טעם לכך; כדי לעורר את לב העם על ידי שייזכרו בתכריכים להם יצרכו באם לא ירדו גשמים.


Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.