יהדות גליציה
.jpg)
יהדות גליציה הייתה קבוצה גדולה ומפותחת של קהילות יהודיות מבין קהילות יהודי מזרח אירופה, אשר שכנה באזור גליציה.
העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11.
בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ישבו בו כ-100,000 יהודים. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעיין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים האוקראינים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
לאחר חלוקת פולין: ניתוק מיהדות רוסיה ופולין
בשלהי המאה ה-18 חולקו רוב שטחי פולין בין רוסיה הצארית, פרוסיה, והקיסרות האוסטרית, שקבלה לידיה את גליציה. בשנת 1785 החיל הקיסר יוזף השני על יהודי גליציה את כתב הסובלנות שניתן ב-1782 ליהודי אוסטריה. כתב הסובלנות היה סיכום של החקיקה שהתייחסה ליהודי גליציה, כתב הסובלנות היווה את העמדה המתקדמת ביותר עד אז לגבי יהודים באירופה, אך גם מיסד את ההגבלות המיוחדות מהן סבלו, שכללו מסים, איסורי מגורים ופרנסה. בשנת 1817 חיו בשטחי גליציה כ-200,000 יהודים. באמצע המאה ה־19 קיבלו יהודי גליציה זכויות אזרחיות, קרי אמנציפציה, יתרון שלא זכו לו יהודי תחום המושב ויהודי פולין.
לקראת סוף המאה ה-19 ניסה הקיסר פרנץ יוזף לבולל את היהודים[דרוש מקור] וזאת על ידי הפצת ההשכלה בתוכם. היו יהודים שתמכו במטרה זו, אך רוב היהודים התנגדו לכך. התנגדות נוספת נוצרה עם הניסיון להושיב את היהודים על האדמה, ולעבודה חקלאית.
מאבקים קשים ניהלו יהודי גליציה, היהדות האורתודוקסית נאבקה קשות בהשכלה החילונית. כמו כן התנהל מאבק קשה בגליציה בין תומכי החסידות לבין "המתנגדים".
מספר היהודים וחלקם היחסי באוכלוסייה הלך וגדל במשך השנים. בשנת 1867 זכו היהודים בגליציה לשוויון זכויות מלא, ובכך היו הראשונים מבין יהודי מזרח אירופה שזכו לעצמאות זו. בשנת 1869 נמנו בגליציה כ-575,000 יהודים, שהיוו כ-11% מאוכלוסיית גליציה הכללית. הנוכחות היהודית כמיעוט גדול, בלטה במיוחד באזורים העירוניים, זאת בשל העובדה שכשני שלישים מכלל היהודים גרו בכ-200 ערים ובעיירות, ורק שליש התפזר בכמה אלפי כפרים ואחוזות. ביישובים עירוניים רבים היוו היהודים למעלה מ-50% מכלל התושבים והיו מקומות בהם הגיעו לכדי 80%[1].
התנועה הציונית פרחה בגליציה. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שלפני מלחמת העולם הראשונה שגשגה הקהילה היהודית בגליציה מאד ונכתבו מספר רב של ספרים ושירים, פעלו בה מספר גדולי תורה ובה צמחה גם הציונות. לעומת זאת לתנועת הבונד הייתה השפעה דלה בגליציה יחסית לשאר חלקי פולין.
במהלך המאה ה-19 החלו תהליכי חילון ואף מקרי התבוללות והמרה לדת הנוצרית, אשר פגעו במבנה הקהילה. מתחילה המאה ה-20 החלו הפולנים ואוקראינים לפגוע ביהודים ולנשל אותם מעמדותיהם. יהודים רבים עזבו לארצות הברית, וחלקם לארץ ישראל.
מלחמת העולם הראשונה: חורבן ראשון
ערב מלחמת העולם הראשונה היו בגליציה קרוב ל-1,000,000 יהודים[2], כ-75% מהם בגליציה המזרחית. במלחמה נפגעו היהודים מפלישות של אוסטריה ורוסיה לאזור. רבים מהם היו פעילים בתנועה הציונית; ילידי גליציה הקימו את תנועת הנוער ",השומר הצעיר" ב-1915, בווינה, כאשר היו פליטים בווינה בשל הפרעות שהתחוללו בגליציה (ובמזרח אירופה), בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם השנייה: חורבן שני
במלחמת העולם השנייה נרצחו רוב יהודי האזור על ידי הנאצים, האוכלוסייה המקומית, בעיקר האוקראינית, שיתפה פעולה בהסגרת יהודים ורציחתם וכן בשוד רכושם. בגליציה המזרחית נרצחו בפוגרומים קשים ובירי בבורות המוות רבבות יהודים בסמוך לכיבוש המקום מידי הסובייטים מיוני 1941 ואילך. החל ממרץ 1942 החל גל של שילוחים להשמדה מגטאות גליציה המזרחית והמערבית אל מחנה ההשמדה בלז'ץ שיועד להשמדתם של יהודי גליציה ומחוז לובלין. עד סגירתו בדצמבר 1942 נספו בו יותר מ 40 אחוזים מיהודי גליציה. רבבות אחרים נשלחו אל מותם במחנות אושוויץ, וסוביבור אחרי סגירתו של מחנה בלז'ץ. בקרבת העיר לבוב פעל מסוף שנת 1941 מחנה ינובסקה שהיה מחנה ריכוז ובו נרצחו במהלך הכיבוש הנאצי רבבות יהודים מהעיר וסביבתה. כמו כן אלפים רבים של צעירים יהודים הועסקו בתנאים קשים בעבודות כפייה בעשרות מחנות ריכוז ועבודה שנבנו בזמן הכיבוש הנאצי וניספו כתוצאה מהתנאים הקשים. עד קיץ 1943 חוסלו כל הגטאות בגליציה. יושביהם נורו למוות בבורות ירי בקרבת העיר, או גוועו למוות מרעב ומחלות. בגטאות רבים התקיימו מחתרות וידוע על ניסיונות רבים של קבוצות ובודדים לבצע מרי כנגד גזירת ההשמדה, אולם ניסיונות אלו דוכאו באכזריות. השרידים המעטים שנשארו בגליציה סבלו מאנטישמיות התנכלויות ורציחות מצד אנטישמים מקומיים. מרבית השרידים עזבו לארץ ישראל או ארצות הברית, וחלקם נשארו לחיות בברית המועצות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט-1929.
- אברהם יעקב בראוור, גליציה ויהודיה: מחקרים בתולדות גליציה במאה השמונה־עשרה, ירושלים, תשכ"ה
- מאיר וונדר, תרומתה של יהדות גליציה לעולם ההלכה, בתוך: שמחה רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 231–236.
- רחל מנקין, הברית החדשה: יהודים אורתודוקסים ופולנים קתולים בגליציה 1879–1883, ציון, סד, תשנ"ט, עמ' 157–186.
- רחל מנקין, צמיחתה וגיבושה של האורתודוקסיה היהודית בגליציה חברת "מחזיקי הדת" 1867–1883, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשס"א
- רחל מנקין, "דייטשן", "פולנים" או "אוסטרים"? דילמת הזהות של יהודי גליציה (1848–1851), ציון, סח, תשס"ג, עמ' 223–262.
- חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה: הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה 1815-1867, מרכז זלמן שזר, 2012
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, מכון להנצחת יהדות גליציה, ירושלים תשל"ח-תשס"ה
קישורים חיצוניים
- יהדות גליציה ובוקובינה: העמותה לקידום מחקר וזיכרון של מורשת יהודית, בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה - אתר המוקדש לחקר יהדות גליציה
- יום עיון: מקורות לאיתור שורשים משפחתיים ביהדות גליציה - תוכנית הכנס סרטוני הרצאות ומצגות, באתר הספרייה הלאומית בירושלים
- ישראל ברטל, היהודים בגליציה המזרחית בתוך: בין שלוש אומות.
- חנן חבר, גורו לכם מן הגליצאים - ספרות גליציה והמאבק על הקנון בסיפורת העברית, תיאוריה וביקורת 5, סתיו 1994 (הקישור למאמר אינו תקין, אך ניתן לאתר את המאמר באמצעות חיפוש ב-Google. נא לתקן את הקישור כאן באמצעות תבנית:תיאוריה וביקורת)
- מדריך בתי העסק של גליציה משנת 1891 (למעלה ממחצית בתי העסק היו בבעלות יהודית)
הערות שוליים
- ^ הנתונים לפי גרטנר, הרב והעיר, עמ' 12. להרחבה על מגמת העיורשל יהודי גליציה בתקופה הרלוונטית, ראו מקורות בהערה 3 שם.
- ^ לפי ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט–1929. עמ' 107.
