ים סוף
 | |
| תמונת לוויין של הים האדום | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | בין חצי האי ערב ממזרח ואפריקה ממערב |
| סוג | ים בין-יבשתי |
| ים של | האוקיינוס ההודי ומחובר בבאב אל-מנדב |
| מידות | |
| שטח | 438,000 קמ"ר |
| נפח | 233,000 קמ"ק |
| אורך מרבי | 2,250 ק"מ |
| רוחב מרבי | 355 ק"מ |
| עומק מרבי | 2,211 מטר |
| עומק ממוצע | 490 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 4.2% |
| ערים | אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, מוקה, מאסאווה, חקל, הורגדה מקנא דבא, ינבוע ואמלג' |
| קואורדינטות | 22°00′00″N 38°00′00″E / 22.00000°N 38.00000°E |
 | |
הים האדום (בערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַּחְר אלְאַחְמַר) הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן. יש המזהים את הים האדום עם ים סוף המקראי, אך אחרים מעלים הצעות אחרות לים סוף.
הים האדום הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית על שם שמות צבעים נפוצים – כשהאחרים הם הים השחור, הים הלבן, והים הצהוב.
פירוש השם
ברוב הלשונות, וגם בלשון העברית, הים מכונה "הים האדום". קיימות תאוריות שונות בנוגע למקורו של השם העתיק. הים נקרא לראשונה "אדום" בשמו ביוונית (Ερυθρά Θάλασσα). שם זה התגלגל גם ללטינית (Mare Rubrum) ולערבית (البحر الأحمر). תאוריה אחת היא שהשם ניתן לו על שם הבקטריות מסוג Trichodesmium erythraeum המוסיפות גוון אדמדם למימיו, או עקב אדמומיות המים הנובעת מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרח לו בירדן ובערב הסעודית. קיימת גם סברה שהשם נובע מכך שהצבע האדום מסמל את כיוון דרום, להבדיל מן הים השחור שמסמל את כיוון צפון, וכן קיימת אפשרות שמקור השם היווני הוא בתרגום שמם של הרי אדום. הראשון שהתייחס למקור שמו של הים האדום היה אגאתרכידס בחיבורו "אודות הים האריתראי". ספר זה, שנכתב בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, הוא גם אחד התיאורים המוקדמים של אזור זה.
ישנו הסבר עממי הגורס שהצלבנים בעת שימושם בים למסחר כינו את הים בלטינית – "the reed sea" (ים הסופים באנגלית/לטינית), ככל הנראה בשל ענייני מסחר, או סוף אשר גדל שם בעבר בכמות גדולה ליד מקורות מים. במהלך השנים התגלגל השם וקיבל את שמו "the red sea", (אדום באנגלית) מה שהפך לשמו העממי "הים האדום" וצבעו שוייך להרי אדום, וגם השם ים סוף בתרגום עברי.[דרוש מקור] ככל הנראה הסבר זה איננו נכון משום שכאמור שם זה היה בשימוש כבר בעת העתיקה.
גאוגרפיה וגאולוגיה
הים האדום מחובר בקצהו הדרומי לאוקיינוס ההודי דרך מצר באב אל-מנדב, ובקצהו הצפוני הוא מתפצל לשלוחה מזרחית – מפרץ אילת, הידוע כ"מפרץ עקבה" במרבית הלשונות, ולשלוחה מערבית – מפרץ סואץ, הנמצאות משני צידיו של חצי האי סיני. אורכו של הים הוא כ-1,900 קילומטר ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. לים מדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר סביב 22 מעלות צלזיוס, ומעט מתחת לפני המים הטמפרטורה היא כ-21 מעלות במשך כל ימות השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, ולעיתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר. הים האדום הוא המלוח ביותר מבין הימים הפתוחים.
הים האדום מוקף מכל צידיו במדבריות, והוא הים היחיד בעולם ששום נהר איתן, או נחל איתן, נשפך אליו.
המערכת האקולוגית
ערך מורחב – החי במפרץ אילת
הים האדום הוא מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת-יותר מ-1,200 מיני דגים תועדו בו ועשרה אחוזים מתוכם הם מינים אנדמיים. אחת הסיבות למגוון המינים היא שוניות האלמוגים הנפרשות לאורך אלפי קילומטרים. נוסף לכך, קיימת נדידת מינים מהאוקיינוס ההודי.
חשיבות כלכלית
לים האדום הייתה חשיבות כלכלית מועטה עד לפתיחתה של תעלת סואץ, אך מאז בעתות שלום הוא משמש כנתיב השיט הקצר ביותר מאירופה, דרך תעלת סואץ, לנמלי המזרח באסיה, באוסטרליה ובמזרח אפריקה. לירדן, סודאן ואריתריאה משמש הים האדום כנתיב השיט היחידי, ולישראל ולעוד מדינות הוא משמש כנתיב שיט חשוב מנמל אילת. חשיבותו של מפרץ אילת לישראל פחתה עם פתיחת תעלת סואץ למעבר חופשי של כלי שיט ישראליים, מאחר שחלק גדול מהתעבורה הימית מגיעה לישראל דרך מפרץ סואץ ותעלת סואץ.
תיירות
הים האדום מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי הים האדום ליעד תיירות מבוקש. ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאז הסכם השלום בין ישראל למצרים פיתחה מצרים מאד את התיירות לאורך חופי הים האדום, ובמיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש. תיירות זו נפגעה קשות מאז המהפכה של 2011 במצרים, עם עלייה חדה בתקריות טרור מצד ארגונים אסלאמיים קיצוניים בסיני.
בין היישובים לחופי הים האדום ניתן לציין את אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, מוקה, מאסאווה, והורגאדה.
ערב הסעודית
נמלה העיקרי של ערב הסעודית, ג'דה, נמצא לחוף הים האדום.
בשנת 2016, מצרים וערב הסעודית הציעו להקים פרויקט ענק של בניית גשר מעל הים האדום במימון סעודי, מה שיאפשר מעבר סחורות ישיר של המדינות וקירוב שווקים בחצי האי ערב לאירופה[1].
ישראל
מזה זמן מה גורמים פרטיים וממשלתיים בישראל שאפו להקים את תעלת הימים. לפי חזון שהתייחס אליו איש העסקים יצחק תשובה באוקטובר 2016, מים מותפלים שיגיעו דרך תעלת הימים מהים האדום יוכלו לשמש להקמת "כנרת קטנה" בנגב וסביבה יאוכלסו בתי מלון ותושבי קבע[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ג'קי חוגי, יוזמה מצרית-סעודית: בניית גשר מעל הים האדום, באתר גלי צה"ל, 10 באפריל 2016
- ^ ערן אזרן, "כנרת קטנה בנגב": החזון של יצחק תשובה, באתר TheMarker, 10 באוקטובר 2016