נמל אילת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל אילת
לוגו חברת נמל אשדוד
נמל אילת
מיקום
מיקום אילת, מחוז הדרום
פרטים
תאריך פתיחה 1955
מפעיל פפו ספנות
בעלים זיכיון ממשלת ישראל
סטטיסטיקות
תפוסת מטען שנתית 2.6 מיליון טון (2012)
נמל אילת ב-1956

נמל אילת ממוקם לחופו של מפרץ אילת בים האדום. הנמל משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו. מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.

היסטוריה

מתחילת שנות ה-50 הגיעו לאילת ספינות בודדות בשנה, שפרקו את סחורותיהן בלב ים, עד בניית המזח הראשון בשנת 1955. בעקבות מבצע קדש הפסיק הנמל את פעילותו לכחמישה חודשים, והפעילות חודשה ב-22 במרץ[1].

בעקבות הגדלת נפח התעבורה בנמל וחתימת הסכמי סחר עם מדינות המזרח הרחוק הוחלט לבנות נמל חדש דרומית לנמל הנוכחי. הבנייה החלה בשנת 1962 והנמל החדש נחנך ב-1965. ב-25 באוקטובר 1966 נחנך בנמל מזח חדש לפריקת מכליות נפט לצורך העברתו בצינור הנפט צפונה[2].

ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "חברת נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל.

בדצמבר 2010 אישרה ועדת שרים לעניין הפרטה את הפרטת הנמל, בהליך בו הרוכש יקבל את הזכות להפעיל את הנמל במשך 15 שנים, עם אופציה להארכה למשך כ-10 שנים נוספות. הליך ההפרטה החל ב-2011 ובתחילת 2013 הועברו זכויות תפעול נמל אילת לחברת "פפו ספנות" שבבעלות האחים נקש תמורת 120 מיליון ש"ח.

בספטמבר 2020 לאחר חתימת הסכם איחוד האמירויות הערביות-ישראל כי חברת הספנות תעשיית מספנות ישראל של איש העסקים שלומי פוגל ו-DP WORLD של איש העסקים סולטן אחמד בן סוליים ישתפו פעולה בהקמת שירות ספנות שיהיה בעזרת נתיב ישיר מנמל ג'בל עלי שבדובאי לנמל אילת[3].

חשיבות הנמל

בעקבות סגירת תעלת סואץ במלחמת ששת הימים גדלה חשיבותה של ישראל כגשר בין ארצות אפריקה והמזרח הרחוק ובין ארצות אירופה ואזור הים התיכון ומטענים רבים החלו לעבור מנמל אילת לנמלי אשדוד וחיפה. למרות חתימת הסכם השלום עם מצרים ופתיחת התעלה למטענים ישראלים העברת המטענים בצורה יבשתית דרך ישראל רבה, שכן נמל אילת מתחרה עם תעלת סואץ באמצעות מחירי העברה נמוכים מאגרת המעבר בתעלה. [דרוש מקור]

חיוב יבוא מכוניות דרך נמל אילת

בישראל הייתה חובה עד לינואר 2016 (מתוקף צו ממשלתי מראשית שנות ה-90[4][5]) על יבואני מכוניות ממזרח אסיה להשתמש אך ורק בנמל אילת לצורך כך. בעקבות בלעדיות זאת, ייבוא מכוניות היווה 70% מהפעילות הכללית של נמל אילת.

בעיית התעבורה היבשתית

הגישה לנמל אילת אפשרית כיום אך ורק בתנועה ממונעת בכבישים. לכן כיום ישנו שימוש נרחב במשאיות לצורך הובלת סחורות אל וממרכז הארץ, מייבוא ולייצוא. עם סלילת מסוף המטענים הר צין של רכבת ישראל המרוחק כ-180 ק"מ מאילת, נוצר פתח לשימוש ברכבת משא לצורך הובלת מכולות בחלק מהדרך.

הקמתו המתוכננת של קו הרכבת לאילת, כוללת את הקמת תחנת הרכבת נמל אילת בסמוך לנמל[6].

גלריה

מקורות וקריאה נוספת

  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 41, 104, 156, 161, 175-168, 183, 204-203, 219.
  • עבודת נמלים - זירת הקרבות בין הממשלה לוועד העובדים החזק בישראל, יואב צוקרמן, בהוצאת מטר, 2018

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו נמל אילת בוויקישיתוף.

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0