ימין רדיקלי בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־01:00, 15 ביולי 2020 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "אלוהים" ב־"אלוקים")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרפיטי של תנועת כהנא חי, שרוסס על גבי חנות של ערבים בעיר חברון. האידאולוגיה הכהניסטית היא מהאידאולוגיות המוכרות ביותר של הימין הרדיקלי היהודי בישראל ובעולם

הימין הרדיקלי בישראל הוא כינוי נפוץ לארגונים ואישים מן הימין הפוליטי בישראל בעלי דעה רדיקלית, אשר חותרים לשינויים משמעותיים במשטר או באופי התרבותי בישראל, ובין היתר תומכים בשלילת זכויות ממחבלים או בגירושם[1] או תומכים בביטול אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

הגדרה

סביב הגדרת המושג "ימין רדיקלי" קיים פולמוס מתמשך. בעוד שבעבר הנטייה הייתה לצמצם את המושג ולהגדירו באמצעות מאפיין אחד - התנגדות לההגירה ולמהגרים, החל מתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התפתחה תפיסה כי מדובר ברעיון רחב יותר המשקף אידיולוגיה מורכבת. גם בישראל היה מקובל במשך שנים ארוכות לצמצם את המושג ולהגדירו רק על פי רעיון המקסימליזם הטריטוריאלי, עקב הדיון סביב שאלת שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. אהוד שפרינצק היה הראשון שהרחיב את ההגדרה והצביע על כך שהימין הרדיקלי בישראל מורכב משילוב של כמה רעיונות מרכזיים: אולטרה לאומיות, אי לגליזם, אי קבלת הדמוקרטיה והפלורליזם כתפישות עולם מעצבות במדינה, קסנופוביה, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי[2].

היסטוריה ושורשים

קיים קושי לקשור תנועות ימניות רדיקליות עם תנועות היסטוריות, כיוון שסיווג תנועות היסטוריות כימין רדיקלי אינו חד משמעי, לאור העובדה שתיחום הרדיקלית הוא על רקע התקופה ועל רקע קשת הדעות בשיח הצבורי. לכן, חלק מהתנועות שבזמנן נחשבו רדיקליות נחשבות היום בתוך הקונצנזוס ולהפך. בנוסף לכך, לא קיימות היום תנועות ימין רדיקלי שהן המשך היסטורי של תנועות מהעבר. למרות האמור, חלק מהימין הרדיקלי מושפע מתנועות היסטוריות.

התנועה הראשונה ביישוב שנחשבה בזמנו לתנועת ימין רדיקלי, היא ברית הבריונים שהוקמה בשנת 1931 על ידי קבוצת אינטלקטואלים שבראשה עמדו ד"ר אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג וד"ר יהושע ייבין. התנועה דגלה באידאולוגיה לאומית פעילה וקראה למרד בשלטון הבריטי.

בתקופה מאוחרת יותר[דרושה הבהרה], נחשבו מחתרות האצ"ל והלח"י כימין רדיקלי[דרוש מקור], בעיקר עקב דרך פעולתן. למרות זאת המחתרות לא ראו את עצמן כבעלי השקפה רדיקלית, ובנוגע ללח"י גם האלמנט ה"ימני" אינו מוחלט[3].

החל ממלחמת ששת הימים החלו להתגבש תנועות ימניות רדיקליות, לאור השאלות המדיניות שעלו על סדר היום. אירועים רבים, ביניהם פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה ותוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, גרמו בחלקים מהימין לתחושות של ניכור למדינה, ולכן הם פנו לימין הרדיקלי.

לאחר פריחתן של תנועות כגוש אמונים והתנועה למען ארץ ישראל השלמה, שראו בהקמת המדינה כ"אתחלתא דגאולה" עם ציפייתם לגאולה שלמה, או כהגשמת החזון הציוני. היו בהם קבוצות שתחושתם שהמדינה נקלעה למבוי סתום מבחינה תרבותית ומדינית, הביאה להתנגדותם לצביון המדינה ולגישות רדיקליות כנגדה.

מאפייני אוכלוסייה

קיים מחנה של ימין רדיקלי חילוני, המתאפיין בחתירה לפתרונות רדיקליים לבעיות המדיניות וקיים מחנה של ימין רדיקלי דתי התומך בשינוי אופיה החילוני של המדינה. תיחום זה הוא תאורטי ובפועל ניתן לראות טשטוש מסוים בגבולות הנזכרים לעיל.

יעדיו של הימין הרדיקלי הדתי

הימין הרדיקלי הדתי מזדהה עם עמדותיו של הימין הרדיקלי הכללי, וביתר חריפות הנובעת מהשקפה שארץ ישראל ניתנה ליהודים מאלוקים, וזכות זו היא אבסולוטית. הימין הרדיקלי מאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לוותר על שום חלק מחלקיה, וכתוצאה מכך הוא רואה חובה להילחם על הריבונות היהודית על הארץ.

מלבד התחום המדיני, הימין הרדיקלי הדתי פועל להביא לשינוי התרבות והמשטר במדינה. חלק מהימין הרדיקלי הדתי בישראל רוצה ליצור מדינת הלכה. דוגמאות לפעילות שכזו:

  • היוזמה לחידוש הסנהדרין, שהביאה להקמת גוף המכנה את עצמו בשם "סנהדרין" ורואה את עצמו כבסיס להקמת הסנהדרין. גוף זה פרסם מספר פסקי הלכה בתחומי אקטואליה, והוא קורא בפרסומיו לניהול המדינה על פי ההלכה.
  • התנועות למען כינון המקדש הפועלות להקים את בית המקדש, וקוראות להתיר הקרבת קרבנות והקמת בית המקדש.

דרכי פעולה

תנועות וארגונים שונים בימין הרדיקלי השתמשו במהלך השנים במגוון דרכים להשגת מטרותיהם, הדרכים הנפוצות ביותר הינן באמצעות פוליטיקה ותביעות.

ביקורת

מבקרי הימין הרדיקלי טוענים שהעמדות בהן הוא דוגל הן פשיסטיות, לאומניות וגזעניות כלפי ערבים ומהגרים. המבקרים רואים בימין הרדיקלי סכנה לדמוקרטיה, וטוענים שהוא נוקט באלימות ובאי כיבוד החוק, הדמוקרטיה וזכויות האדם.

בעקבות רצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר, איש הימין הרדיקלי, היו שראו בימין הרדיקלי (או אף בכלל הימין) אשם ברצח, והאשימו אותו בהסתה שהובילה לרצח. היו בימין הרדיקלי שטענו שהשב"כ אחראי לרצח, תוך הסתמכות על תאוריות הקשר על רצח רבין.

יש המאשימים את הימין הרדיקלי בכך ששאיפתם לארץ ישראל השלמה ולהקמת ההתנחלויות תוביל למצב של מדינה אחת דו-לאומית ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן על מדינת ישראל ועל הציונות.

הרוב המוחלט של הימין המתון, מועצת יש"ע, המתנחלים ורבני הציונות הדתית מגנים את הפעולות האלימות של הימין הרדיקלי, ובפרט את תופעת "תג מחיר", הן מסיבות מוסריות של פגיעה בחפים מפשע, והן מסיבות הלכתיות של איסור "גזל הגוי".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמה במקרה של כך;
  2. ^ עמי פדצהור ודפנה קנטי-נסים (2006). כהנא מת וה"כהניזם" חי:מודל להסבר בתמיכה בימין הקיצוני בישראל, מגמות:כתב עת בין תחומי במדעי החברה, גיליון מד (2), עמ'246-215
  3. ^ היה קיים פלג שנחשב שמאלי (ואף אולי רדיקלי) בראשות נתן ילין-מור שהיה אחד מן השלישייה שעמדה בראש הלח"י לאחר רצח אברהם שטרן.
  4. ^ ראש מכון המקדש נחקר על הסתה ואיומים על נווה, הארץ, 27 בפברואר 2007.
  5. ^ אפרת וייס, המז"פ של הימין: זהו את השוטרים התוקפנים, באתר ynet, 31 ביולי 2007
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0