כלי נשק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:02, 21 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "אבק שריפה" ב־"אבק שרפה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלי נשק שהוסתרו בסליק בקיבוץ יגור.

כלי נשק או כלי זין הוא כלי המשמש בעיקר בתגרות ובמלחמות בין בני אדם וכן לציד בעלי חיים ולהגנה מפניהם. ההיסטוריה של כלי הנשק כנראה ארוכה כהיסטוריה של האדם, אשר הבין שהוא יכול ליצור כלים, שיתנו לו עדיפות על הזולת ויקלו על תנאי קיומו. נהוגה חלוקה בסיסית בין 'נשק חם' ל'נשק קר'. כמו כן, נהוגה גם חלוקה לפי מטרות פגיעת כלי הנשק - יש המיועדים לפגיעה ישירה בבני אדם ויש המיועדים לפגוע בטנקים, בניינים, מטוסים וכדומה.

בימי קדם נוצרו כלי הנשק הקר הראשונים על ידי בני אדם - סכינים וגרזנים אשר לוטשו מחומרים כגון עצמות ואבנים. כמו כן, אבנים ומקלות שימשו ככל הנראה מאז ומעולם ככלי נשק קר על ידי בני אדם.

היסטוריה

רובה סער M16 - הרובה נהפך לנשקו האישי של הלוחם בעת החדשה.
טנק מרכבה ישראלי - דוגמה למערכת נשק המתופעלת על ידי מספר לוחמים, המשלבת שריון, תמרון וכוח אש.

מאז ומתמיד נזקק האדם לנשק כדי לספק לעצמו מזון והגנה. בעת העתיקה, האדם יצר לעצמו כלי נשק ממקלות ואבנים. שמצא בסביבתו.

השיפור העיקרי שחל בכלי הנשק הקדומים בחלוף השנים היה בעיקר בחומרים שמהם הם היו עשויים. גילויין של מתכות שונות - נחושת, ארד (ברונזה), ברזל ופלדה - היה הגורם המכריע בכלי הנשק עד לגילוי אבק השרפה. התכנון של כלי הנשק של תקופת התנ"ך נשאר זהה ביסודו גם בכלי הנשק של ימי הביניים (למעט החומרים ושיפורים בחישול הלהב).

סוגים של כלי נשק

את כלי הנשק אפשר לסווג לפי קריטריונים שונים.

סיווג לפי אופן הפעולה של הנשק:

סיווג לפי מטרות הנשק:

היחס לנשק

היחס לנשק נגזר מיחסו של האדם למלחמה. פציפיסטים רואים בנשק חפץ שלילי, ואילו מיליטריסטים רואים בו מקור לגאווה. יש הסבורים, ובמיוחד בארצות הברית, כי הזכות להחזיק נשק היא זכות יסוד בסיסית של הפרט, המהווה בין השאר חלק מזכותו להגנה עצמית, וזכות זו הוגדרה גם בחוקת ארצות הברית כזכות חוקתית.

במקרא נאמר שאין לחצוב את אבניו של בית המקדש בברזל, מפני שברזל נועד לייצור כלי נשק המביאים לשפיכות דמים, ואילו המקדש מטרתו הפוכה, להאריך ימים ולהביא שלום בין בני האדם. הנביא ישעיהו (ב', ד') בנבואתו על אחרית הימים אמר: ”וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.”

בקרב הסמוראים כלי הנשק, ובייחוד חרב הקטאנה, נהפכו לסמל מעמד. חרב הקטאנה נחשבה לחלק מנפשו של הלוחם וזכתה ליחס מיוחד בשל כך.

במדינות רבות נערכים מפגנים ומצעדים צבאיים, שמטרתם להציג את כלי הנשק של המדינה. בישראל נערך בשנים עברו מצעד צה"ל, שנועד להפגין את כלי הנשק של צה"ל ואת עוצמתו, אך לאחר ויכוח ציבורי הוחלט להפסיקו, בעיקר מסיבות תקציביות.

קישורים חיצוניים