משי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:00, 21 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "אבק שריפה" ב־"אבק שרפה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משי בשוק של קוטאן (סין), שעל דרך המשי

משי הוא סיב טבעי העשוי מחלבון שבו משתמשים בתעשיית הטקסטיל. הסיב מופק מהפקעת של טוואי המשי.

היסטוריה

השימוש במשי החל בסין לפני שנים רבות. עדויות כתובות מעידות על שימוש במשי בשנת 3000 לפני הספירה. האגדה הסינית על גילוי המשי מזכירה את הקיסרית הסינית קסי לינג שי כמגלה. בתחילה הותר השימוש במשי רק עבור בגדי הקיסר. מאוחר יותר נפוץ המשי בכל סין, ובהמשך בכל אסיה. המשי הפך פופולרי מאוד בקרב העשירים, בכל מקום אליו הגיעו סוחרים סיניים.

הסחר במשי

העדויות הקדומות ביותר לסחר במשי הן ממצרים, משנת 1070 לפני הספירה. במאות השנים שלאחר שנה זו הגיע המשי לצפון אפריקה ולאירופה, באמצעות דרך המשי.

סוד ייצור המשי

מפעל לייצור משי בשאנגחאי

בניגוד לתפיסה המקובלת על תהליכי ייצור המשי, הסינים לא שמרו אותו בסוד. למעשה, שלטון סיני עודד פיתוח של תעשיית המשי באזורים כבושים. אך בפועל נוצר מונפול סיני, מכיוון שבני עמים אחרים לא ניסו ללמוד את תהליכי ייצור המשי. מתיישבים סיניים הביאו את תעשיית המשי לקוריאה בשנת 200 לפנה"ס, ולהודו בשנת 300 לספירה.

תעשיית המשי לא הגיעה לאירופה עד שנת 550 לספירה, על אף שהרומאים סחרו במשי. על פי האגדה הבריח את רזי הייצור לקונסטנטינופול נזיר שעבד עבור הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. הנזיר הבריח את ביצי טוואי המשי בתוך מטה חלול.

ייצור משי

ייצור משי טבעי מבוצע על ידי איסוף הגלמים של טוואי המשי. הייצור מבוצע על ידי הרתחת הגלמים במים רותחים בעודם בחיים, וכך מאפשרים את פתיחת כל הסיב המצוי בגולם. אם הגלמים בוקעים בטרם הם נאספים ומורתחים, הפרפר היוצא מהם אוכל את הגולם וקורע את הסיבים. חוט משי אחד מופק משמונה סיבים הנשזרים יחדיו. כל פקעת עשויה מסיב באורך של כקילומטר אחד ושוקל כתשיעית גרם.

משי בצבע זהב מופק רק בעמק הברהמפוטרה, ונקרא "מוגה". למשי מסוג זה יש אורך חיים ארוך - מעל 50 שנה, והוא נחשב היקר בסוגי המשי.

אירופה

סוחרים ונציאנים נהגו לסחור במשי ועודדו גידול טוואי המשי באיטליה. המשי האיטלקי היה פופולרי מאוד באירופה. מלכי צרפת לואי האחד עשר ופרנסואה הראשון הזמינו מגדלי משי איטלקיים לצרפת, כדי שיפתחו תעשיית משי צרפתית באזור ליון.

אמריקה

מלך אנגליה, ג'יימס הראשון, הביא את גידול המשי למושבות באמריקה בשנת 1619. רק המתיישבים השייקרים בקנטקי אימצו את גידול המשי. במאה ה-19 נעשה ניסיון נוסף לפתח תעשיית משי בארצות הברית בעיר פטרסון בניו ג'רזי, שהפכה להיות מרכז ייצור המשי בארצות הברית, אף שעיקר המשי לארצות הברית יובא מיפן.

מלחמת העולם השנייה

בשל מלחמת העולם השנייה הופסק ייבוא משי מיפן לארצות הברית, ומחירי המשי עלו באופן משמעותי, עובדה שהובילה לפיתוחו של תחליף מלאכותי למשי. תחליפי משי מיוצרים מליוסל - סיב צלולוזה.

משי באסלאם

בשל היווצרותו של המשי מהפרשות של תולעת, רואים המוסלמים את המשי כחומר טמא, ואדם הלובש בגדים העשויים אך ורק ממשי אינו יכול להתפלל את התפילות היומיות של האסלאם.

זכויות בעלי חיים

פעילי זכויות בעלי חיים יוצאים כנגד השימוש במשי. אלה טוענים כי מנהג הרתחת הגלמים בעודם בחיים הוא אכזרי, שכן הגלמים מרגישים כאב. ישנה מחלוקת סביב השאלה האם הזחלים שבתוך הגלמים מסוגלים לחוש בכאב[1], אך אין מחלוקת בקרב פעילים למען זכויות בעלי חיים באשר לשאלה האם הרג הזחלים לשם ייצור משי הוא מיותר. אלה מסכימים פה אחד כי הרג בעלי חיים לשם ייצור בדים אינו הכרחי אפילו אם הזחלים אינם חשים בכאב, ולכן יש להחליף את המשי בבד מבוסס חומרי גלם שאינם מן החי.

שימושים אחרים

בנוסף לשימושים בענפי הטקסטיל, משמש המשי לייצור מצנחים, צמיגי אופניים ושקי אבק שרפה לתותחים. כמו כן משתמשים במשי לצרכים רפואיים כגון לשם תפרים בניתוחים ולצרכים קוסמטיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0