עמוס

עָמוֹס הוא נביא הכתב הראשון וספרו מופיע שלישי בתרי עשר. הוא ניבא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה). בזמנו הגיעה ממלכת ישראל לפריחה כלכלית ומדינית, ודבר זה הקים בממלכת ישראל מעמד של עשירים שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני האיכרים שהעוני והמצוקה פגעו בהם.

העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא היה להם כסף לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות.

מקומו ומשלח ידו של עמוס

בפסוק הראשון בספר נאמר כי עמוס "הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ". נקודים הם זן של כבשים (ראו: בראשית, ל"א, י'), ועל כן אדם המתמחה בגידולם נקרא נוקד (השוו מלכים ב', ג', ד'). יש הרואים בנוקדים כינוי לאנשי מקצוע שהתמחו בהכלאת זנים של כבשים במטרה לייצר צמר משובח במיוחד (השוו: מלכים ב', ג', ד'). בשפה האכדית המילה nāþỉdu פירושה, אדם אשר עוסק בגידול צאן. בשפה הסורית המילה נקדא פירושה רועה צאן.

בפרק ז' מעיד עמוס על עצמו "כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים". בוקר הוא אדם המתמחה בגידול בקר, כגון פרות. המילה בולס יחידאית במקרא ופירושה קשה. בין הפירושים שהוצעו: 'בולש אחר שיקמים', פעולה כימית לזירוז ההבשלה. תקוע המקראית מזוהה עם תל תקוע - גבעה סמוכה ליישוב הבדואי-ערבי תוקוע, סמוך להתנחלות תקוע.

נביא הכתב הראשון

בפתיחת ספר עמוס נכתב כי עמוס ניבא בימיו של עוזיה מלך יהודה. בימי מלך זה ניבא אף הושע. הושע ניבא גם בימי יותם מלך יהודה ואחז מלך יהודה. עמוס קדם להושע לפי חישובים כרונולוגיים, ולכן יש הרואים בעמוס נביא הכתב הראשון. ייתכן כי קדמו לו נביאים כמו עידו וזאת לפי אזכורי ספרו "מדרש הנביא עידו" בספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ב אך ספר זה אבד ולא נכנס לקאנון. בניגוד לנביאים אחרים פרטים ביוגרפיים על הנביא כמעט שאינם בנמצא אלא יותר נבואות. יש הרואים בכך שינוי. מעבר מפרטים אישיים המלווים בסיפור קורות הנביאים כמו אלישע לעיקר דברי נבואה כמו אצל עמוס. חז"ל במסכת מגילה י"ד, ע"א, משקפים גישה זו "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה".

נבואתו של עמוס

ספר עמוס נפתח בשורה של נבואות זעם כלפי הממלכות השכנות, כולל יהודה. נבואות הזעם בנויות בסדר תבניתי שחוזר על עצמו מספר פעמים; תחילה מסביר הנביא את חטאי העם עליו הוא מנבא, לאחר מכן מנבא עמוס את העונש לו יזכה העם.

דוגמה אחת לנבואות הזעם כנגד העמים היא: "כֹּה, אָמַר ה', עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל-דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל, אֶת-הַגִּלְעָד. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד. וְשָׁבַרְתִּי, בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת-אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם-אֲרָם קִירָה, אָמַר ה' ".

לאחר הקדמה זו, מגיעה תוכחה כלפי ממלכת ישראל: ”דרשו טוב ואל רע למען תחיו... שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט” (פרק ה', פסוקים י"ד-כ"ד).

עמוס הזהיר את העם, שהקב"ה יפרע מעוונותיהם, וכביכול לא יתחשב בכך שהוציא אותם ממצרים ולקחם לו לנחלה, שהרי הוציא אף עמים אחרים: ”הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-ה': הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר” (פרק ט', פסוק ז'). מאידך, ביאר עמוס שאמנם עם ישראל הוא העם הנבחר על ידי הקב"ה, אלא שדווקא מחמת כן עלולים הם להיענש ביתר חומרה: ”רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם” (פרק ג', פסוק ב').

בשל נבואותיו הקשות כלפי ממלכת ישראל, דרש אמציה כהן בית אל לגרשו חזרה ליהודה.

נבואת כלוב הקיץ של עמוס

עמוס הנביא חווה ארבעה מראות שונים - אנך, ארבה, אש וכלוב הקיץ. כל אחד מהמראות מלמד על גורלו של עם ישראל, ועל חטאיו הרבים. כמו כן ניתן לראות כיצד כל מראה תואם אחת מעונות השנה - אנך (חורף), ארבה (אביב), אש (קיץ) וסל הפירות (סתיו).תחילה נשאל הנביא על ידי ה' על המראה, שנגלה לפניו - "וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס". בתגובה עונה עמוס, כי הוא רואה כלוב קיץ - סל פירות עמוס וגדוש בפירות העונה. ה' משיב לנביא, ואומר לו - "בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ", זהו משחק מילים קיץ-קץ. הפרשנים אף חיזקו נבואה זו באומרם, כי בישראל נהגו להגות המילה קיץ בדומה למילה קץ - סוף. בכל אופן פירושו של המראה הוא סופה של ממלכת ישראל, וחורבנה של שומרון כתוצאה מחרון אפו של ה'. כעת משהובן מסר הנבואה פונה הקב"ה לתאר את החורבן הקרב - "וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָ-י ה'. רַב הַפֶּגֶר, בְּכָל-מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס", ה' מבטיח כי שירות שמחות, יהפכו לקינות אבל, מעבר לכך מוצגת תמונה קשה של מוות, הרס והשמדת ממלכת ישראל. למעשה במילים אלו נחתם מראה כלוב הקיץ, ובהמשך מנבא הנביא מספר נבואות קצרות כקטע מגשר בין המראה הרביעי לחמישי.

קבר עמוס

המערה הסתומה ליד תוקוע

קבר הנמצא ליד תקוע מיוחס לעמוס הנביא, מיקום הקבר בתקוע מוזכר בכתבי נוסעים, במאה ה-4 לספירה ועד לימי הביניים. ליד הקבר הוקמה כנסייה נוצרית קדומה שנחרבה. ישנה מסורת נוספת, המראה את קברו בכניסה המערבית לתוקוע, במערה עתיקה אשר כיום סתומה בפסולת. ישנם הרואים במערה זו גם את קברו של הנביא ישעיהו.

קבר עמוס וישעיהו הם הקברים היחידים ביהודה המיוחסים לדמויות מקראיות מימי בית ראשון.

לקריאה נוספת

• מרדכי כוגן, שלום מ' פאול, יואל עמוס, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1995.
• מאיר וייס, ספר עמוס: פירוש , ירושלים, מאגנס, תשנ"ב.
• רפאל מ. לוין, עמוס - הנביא מתקוע, הוצאת ראובן מס, 2015.

קישורים חיצוניים

• ספר עמוס, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר עמוס, באתר "תורת אמת"
• ספר עמוס, באתר ויקיטקסט
• ספר עמוס, באתר מכון ממרא
• מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• עמוס הנביא בספרית מט"ח
• מאמרים רבים על עמוס, אתר דעת
• רשימת מאמרים על ספר עמוס באתר רמב"י
• רשימת מאמרים על דמותו של הנביא עמוס באתר רמב"י (לועזית)
• אלי אשד, נביא הצדק: על עמוס, בבלוג "היקום של אלי אשד".
• עמוס - מחבר: צבי אדר אתר מקראנט.

• William Rainey Harper, Amos and Hosea (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1905. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0