אלישע
ערך זה עוסק בנביא מקראי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית והשמינית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים אחזיה, יורם, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוקי ישראל, וכעושה ניסים. אלישע שפט את ישראל ששים ושש שנים[1].
ייחוסו ומוצא משפחתו
בתנ"ך מוזכר אלישע כבן ל"שפט" בלי להזכיר לאיזה שבט היה שייך. רש"י סבור כי שפט היה מבני שבט גד כמובא בספר דברי הימים; ”יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן” (דברי הימים א', ה', י"ב) אולם לפי משמעות התנא דבי אליהו כפי שהבינו בעלי התוספות יש סוברים כי אלישע היה כהן וכן שפט אביו -ואילו ה"שפט" המוזכר בספר דברי הימים היה איש אחר בשם שפט[2].
הקדשת אלישע לנביא
בספר מלכים א', פרק י"ט מסופר כי אליהו הנביא ברח למדבר סיני, בחוששו לנפשו כיוון שאיזבל, מלכת ישראל ואשתו של המלך אחאב, ביקשה להורגו. בהיותו במדבר זכה אליהו להתגלות מפי אלוקי ישראל, שהטיל עליו שלוש משימות: למשוח את חזאל למלך על ארם, למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל, וכן למנות לו ממשיך - את אלישע בן שפט מאבל מחולה אשר בגלעד: ”וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ” (מלכים א', י"ט, ט"ז).
אחר דברים אלו, הצפין אליהו לעבר דמשק, ובדרכו מצא את אלישע חורש את שדות משפחתו בשנים עשר צמדי בקר. אליהו השליך לעברו את אדרת השיער שלו, שהיוותה את סימנו המזהה, ובזאת אימצו כבן וכשמש והפקיד בידיו את שליחות הנבואה: ”וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו... וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ - וַיְשָׁרְתֵהוּ” (י"ט-כ"א). כשש שנים ליווה אלישע את מורו הרוחני ושימשו, עד לעלייתו של אליהו השמימה והשראת רוח הנבואה על הנביא המתלמד. עם זאת, אין התנ"ך מספר כלל על פרק זמן זה.
אלישע דבק באליהו, והיה תלמידו הנאמן, וזאת אף על פי שהנביא היה אדם מתבודד ופעמים רבות נטש את חברת בני האדם לטובת מקומות שכוחי אל. כיוון שכך, זכה אלישע לחזות בהסתלקותו הפתאומית והפלאית של אליהו במרכבת אש השמימה, ובטרם הלקחו אף זכה לשאול בקשה מאת אליהו: ”וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי” (מלכים ב', ב', ט'). חז"ל הסבירו שאלישע ביקש כפלים ממה שהיה באליהו, וכן דרשו שנמצא אלישע ראוי "לעשות מעשי ניסים פי שנים ממספר הניסים שעשה אליהו".
אלישע כנביא בישראל
לאחר עזיבתו של אליהו, נטל אלישע את אדרתו המושלכת ואיתה ביצע את מעשה הנס הראשון שלו: הוא חבט אותה על מי הירדן, והמים נחצו לשנים. כמו כן, בני הנביאים הכירו בכך שנחה רוח אליהו על אלישע, והאחרון הפך למנהיגם. מרגע זה ועד למותו כעבור שישים שנה, לא פסק אלישע לחולל ניסים ולנבא נבואות, והוא החזיק בתפקיד הרשמי של ”נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל” (מלכים ב', ה', ח'). סיפורי פלאות ומעשי נסים רבים נקשרו בשמו של אלישע, ועיקר פרסומו עליהם. בין היתר, אלישע ריפא את מי יריחו הרעים, על ידי כך שהשליך לתוכם מלח מתוך צלוחית חדשה. הוא הציל אשה אלמנה ואת בניה היתומים מחיי עוני ועבדות בכך שחולל את נס אסוך השמן - הפיכת כד שמן בודד לקרן שופעת שמן. כמו כן, אלישע נהנה מתמיכתה של אישה שונמית חשוכת בנים, ולאות תודה על טרחתה הרבה בשבילו הבטיח לה בן, ולאחר שהבן מת, הוא אף החיה אותו. הוא השביע מאה איש מ”עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל” (מלכים ב', ד', מ"ב), הציף גרזן ששקע במים ואף ריפא את צרעתו של נעמן, שר צבא ארם, בכך שהורה לו לרחוץ שבע פעמים בנהר הירדן.
בסיפורי ניסים אחדים מצטיירת דמותו של אלישע כדמות של אדם טוב לב, שלא מהסס להושיט יד לעניים, לחלשים ולמרי הגורל. לעומת זאת, ניסים אחרים שבוצעו על ידי אלישע מעלים דמות אחרת, הנוקטת יד קשה ושיפוטיות על פי מידת הדין. מעשה נס ידוע, המופיע בספר מלכים ב', פרק ב', פסוקים כ"ג-כ"ה, מספר שבהיות אלישע בדרכו לבית אל לאחר שריפא את מי יריחו הרעים, יצאו נערים קטנים מהעיר ולעגו לו על קרחותו (וזאת בניגוד לאליהו, שהיה "בעל שיער"), באומרם "עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ". לפי הכתוב, אלישע קיללם בשם ה', ושתי דובים יצאו מהיער והרגו ארבעים ושניים ילדים. הקושי שבהריגת הילדים בגלל לעגם נראה גם לחז"ל (ראו בהמשך). באירוע אחר קילל אלישע את נערו גיחזי ואת זרעו בצרעת נעמן, כיוון שגיחזי חמד לעצמו את מתנותיו של נעמן לאלישע שסירב לקבלן.
מתוקף תפקידו כ"נביא בישראל" היה אלישע מעורב גם באירועים מדיניים-צבאיים: כאשר יורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, יצאו למלחמה במואב, ובמהלך מסעם הגיעו לידי מצוקת מים קשה, חזה להם אלישע ניצחון סוחף והבטיח להם "כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם", ונבואתו התגשמה (מלכים ב', ג', י"ז). באירוע אחר, בן הדד מלך ארם הטיל מצור כבד על העיר שומרון, שהביא לרעב איום בעיר הנצורה, אך אלישע, בסופו של דבר, ניבא על סיום המצור "כָּעֵת היום", ואכן צבא ארם נס ונבואתו של אלישע התקיימה במלואה (מלכים ב', ו', כ"ד-ז', כ').
אלישע המשיך את פעולותיו של אליהו שנלחם בכל כוחו בעבודת הבעל שרווחה בממלכת ישראל ושעודדה על ידי בית המלוכה, ושלח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל. יהוא, לאור הנסיבות החדשות, הכריז על מרד במלכות, הכרית את בית אחאב, הרג את איזבל ומחה את פולחן הבעל מישראל.
אלישע היה ראש הקבלה בדורו, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו[3].
נבואה על מלחמות
ידוע בתנ"ך שהשופטים והמלכים היו שואלים את הנביאים אם לצאת למלחמה והם היו עונים רק כן או לא, על פי החלטת ה', אבל לא היו מתנבאים על מהלך המלחמה. אך אלישע הגדיל לעשות יותר מכל הנביאים והזהיר, בעזרת כוח נבואתו, את אחאב מלך ישראל מפני חיילי ארם, כפי שניתן לראות בספר מלכים ב', פרק ו', פסוק ח':
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר: אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹקִים, וְהִזְהִירֹה וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ.
מעשה קללת הנערים
ערך מורחב – אלישע והדובים
לפי הטקסט בתנ"ך כפשוטו, לעגו מספר נערים לצורתו החיצונית של אלישע, באומרם: "עלה קרח, עלה קרח". פרשנים מפרשים שהנערים קראו לו "עלה קרח, עלה קרח" כיוון שהוא הקריח מהם את פרנסתם כי הם התפרנסו מייבוא מים ממקורות מים טובים. אירוע זה מופיע לאחר האירוע בו מטהר אלישע את מעיין אלישע (עין א-סולטאן) ביריחו. ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר נערן הסמוכה (ממעיין עין דויוק ועין נועמה). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.
תגובתו לכך הייתה קיצונית מאוד: "ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". לכאורה, מעשה נורא זה של אלישע לא עולה בקנה אחד עם תפקידו כנביא, ואינו פרופורציונלי בחומרתו, כעונש, לחומרת מעשיהם של הנערים.
אכן, חז"ל התקשו בהסבר מעשהו זה של הנביא. בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד א') מובא הסבר אפשרי, להריגת הנערים. הסבר זה מודה כי אלישע אכן נכשל בתפקידו, במספר מקרים במהלך חייו, ודן אותו לכף חובה:
בגמרא מובאת מחלוקת כמה נסים היו בפרשה זו. האם היה יער ואלישע הוציא ממנו את הדובים, או שמא אלישע יצר את היער וגם את הדובים, החכם הסובר את הדעה האחרונה קובע כי לא דובים היו ולא יער היה, ובעקבות דבריו נוצר הביטוי המפורסם לא דובים ולא יער.
מאן דאמר נס - יער הוה דובים לא הוו; מאן דאמר 'נס בתוך נס' - לא יער הוה ולא דובים הוו.
ניסי אלישע
נסים רבים עשה אלישע:
- חצה את מי הירדן לשניים.
- ריפא את מי יריחו המלוחים או הנגועים על ידי השלכת מלח (כנראה מים המלח) למעיין (כיום נקרא המעין מעיין אלישע).
- אלישע והדובים - על פי קללתו יצאו דובים מהיער והרגו את מלעיגיו.
- הפך שממת מדבר לנהר מים חיים.
- נס אסוך השמן - פירנס אישה אלמנה (המדרש מזהה אותה כאשת עובדיהו) על ידי כך שכד השמן שלה 'נבע' ויכלה למכור את השמן הרב.
- כאות תודה לאשה השונמית בישר אותה אלישע בבן.
- החיה את בן האשה השונמית.
- הפך נזיד רעיל למטעמים.
- מאה אנשים שבעו והותירו מעשרים לחם שעורים וכרמל.
- ריפא את נעמן על ידי רחיצתו שבע פעמים בנהר הירדן.
- קילל את גיחזי מכיוון שלקח בשמו מתנות מנעמן-חטא גיחזי, ובעקבות כך הפך גיחזי למצורע.
- הציף גרזן ששקע במים על ידי זריקת עץ למים.
- גילה למלך ישראל את המקומות בהם אורבים הארמים.
- הכה בסנוורים את צבא מלך ארם.
- גזר שיהיה רעב בארץ.
- לאחר פטירתו, הושלך לקברו איש מת. כאשר גופת המת נגעה בעצמותיו של אלישע, חזר המת לחיים.
מותו של אלישע
שנים לאחר מכן, חלה אלישע "אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ד), ויואש מלך ישראל בא לחלוק לו כבוד אחרון, וקונן לו באותן מילים שבהן קונן אלישע לאליהו: "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (שם). בשוכבו על ערש דווי חזה אלישע ליואש ניצחון מכריע של ממלכת ישראל על ממלכת ארם. אלישע שפט ופרנס את ישראל 66 שנים (מלבי"ם על פי סדר עולם).
אלישע אף חולל ניסים לאחר מותו: כשנה לאחר קבורתו, הושלכה גופת בן אדם לקברו, ובנוגעה בעצמותיו שבה רוח החיים לאיש המת, שהחל מהלך על רגליו (במדרש מעם לועז מובא ששמו של האדם שהושלך בקברו של הנביא שלום בן תקוה ויש אומרים צדקיה בן כנענה ויש אומרים בנה של השונמית שהחיה).(ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוקים כ'-כ"א).
קבר אלישע
מרבית הנוסעים בימי הביניים מזכירים את קברו בהר הכרמל, מעל מערת אליהו, במערה בתוך מתחם מנזר סטלה מאריס[5].
עם זאת, אחרים טוענים שהוא קבור בנבי אליאס בשומרון[6], בדרך היורדת משכם לכפר סבא בכפר הקרוי "שיך אליאס" ובו מצבה על שמו. השערה נוספת מייחסת את קברו לקבר נוסף של שייך עלי צפונית ליישוב קדומים. טענות אלו מסתמכות על הפסוק האומר כי דרכו האחרונה של מלך ישראל הייתה בירידתו מהשומרון "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" מלכים ב', י"ג, י"ד. לפי מסורת זו הירידה מהשומרון הייתה לכיוון שפלת החוף.
במחקר
במבואה, בתוך מבנה פולחני מתל רחוב שתוארך למאה ה9-8 לפנה"ס, נמצאה כתובת [לא]לישע. סמיכות האתר לאבל מחולה, מבנה הפולחן ועוד, הביאו את החופרים להשערה שייתכן ומדובר באלישע הנביא[7].
סופרי הברית החדשה ראו באלישע דמות ארכיטיפית של עושה ניסים והציגו את ישו כמחולל ניסים דומים. המחקר של לורנה זליק מצביע על חיקוי דמות אלישע גם בתחום הטקסטואלי-לשוני בתיאורו של ישו[8].
לקריאה נוספת
- הרב אלחנן סמט, פרקי אלישע, מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים, תשס"ז. (התפרסם לראשונה כסדרת שיעורים בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון)
- יעל שמש, "מהליכה אחר הבקר להליכה אחר אליהו – מינוי אלישע למשרתו של אליהו (מל"א יט 19–21)", מ' גרסיאל ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ה (תש"ס), עמ' 73–92.
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י' - "אלישע הנביא"
- Yael Shemesh, “‘I am Sure He is a Holy Man of God’ (2 Kings 4:9): The Unique Figure of Elisha”, in Mishael M. Caspi and John T. .Greene (eds.), And God Said: “You are Fired”: Elijah and Elisha, Texas 2007, pp. 15–54
- סימון, אוריאל, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001.
- זאב ויסמן, מושיעים ונביאים: שני פניה של הכריזמה במקרא, תל אביב: ספריית הילל בן חיים - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003. אדרת אליהו והקדשת אלישע נספח 3, עמ' 200–209.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:אלישע |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלישע |
- איורים תנ"כיים בנושא הנביא אלישע מתוך אתר http://www.textweek.com
- ישראל רוזנסון, נביא בדרך בית אל: על היחס שבין ספרות לריאליה באחד מסיפורי אלישע, באתר "מקראנט"
- אלישע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלישע, דף שער בספרייה הלאומית
- Yael Shemesh, “Elisha and the Miraculous Jug of Oil (2 Kgs 4:1-7)”, Journal of Hebrew Scriptures 8, 2008
הערות שוליים
- ^ סדר עולם פי"ט
- ^ תוספות, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב', בסדר אליהו זוטא. פירוש שנות חיים לפרשת כי תבוא | סדר הדורות שנת ג'מ"ג ל
- ^ הקדמת משנה תורה להרמב"ם; רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות; ספר יוחסין מאמר ראשון; סדר תנאים ואמוראים; פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'; רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה.
- ^ הרב אלחנן סמט, הסבר למעשה זה של אלישע
- ^ ראו רשימת מקורות
- ^ שערי ירושלים, מבשרת ציון, אדמת קודש ומסעות משה
- ^ מזר, עמיחי אחיטוב, שמואל, Inscriptions from Tel Reḥov and their Contribution to the Study of Writing and Literacy during the Iron Age IIA, Eretz-Israel: Archaeological, Historical and Geographical Studies / ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ל:300-316, 2011
- ^ Lorne R. Zelyck, Elisha Typology in Jesus’ Miracle on the Jordan River (Papyrus Egerton 2, 2v.6–14), New Testament Studies 62, 2015-11-20, עמ' 149–156 doi: 10.1017/s0028688515000399
| ספר מלכים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אירועים |
| ||||||||||
| דמויות בולטות |
| ||||||||||
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
