אחזיה הוא בנם של יהורם, מלך ממלכת יהודה, ושל עתליה בת אחאב ואיזבל, נסיכת ממלכת ישראל. לפי כך הוא נצר משותף לשתי הממלכות הגדולות בארץ ישראל בתקופת ספר מלכים, והוא צאצא משותף של מלכי יהודה וישראל, ובזה נעשה מעין ברית בין הממלכות.
יהוא, שנמשח על ידי אלישע למלך ישראל כדי להיפרע מבית אחאב הרשעים, הרג בשליחות ה' את יהורם מלך ישראל והשליכו בכרם נבות הגזול, ואת אחזיה מלך יהודה במעלה גור (ולאחר מכן הרג את כל צאצאי אחאב ואת 42 אחיו של אחזיה והגשים את בכך את נבואתו של אליהו הנביא):
אחזיהו הוא בנו הצעיר של יהורם מלך יהודה, ואמו היא עתליה. מאחר שאחיו ניספו בפשיטת הפלשתים על ירושלים, הוא נותר כיורש הלגיטימי, ו"יושבי ירושלים" המליכוהו למלך. המונח "יושבי ירושלים" מקביל למונח "עם הארץ" שהתערב בהמלכת יהואש בן אחזיהו.
בספר מלכים[1] נכתב שהיה אחזיהו בן עשרים ושתים במלכו. חז"ל התקשו[2] מהנאמר בספר דברי הימים[3] שהיה בן ארבעים ושתים במלכו, וביארו שהמניין בספר דברי הימים הוא אינו ללידתו, אלא לצמיחת מלכות עמרי כמלך על כל ישראל על ידי שנשא יהושפט את בתו לאישה, וכיון שאחזיהו מזרעו תלה מלכותו בצמיחת מלכות עמרי, יש שביארו[4] שנמלך בחיי אביו שהיה בן עשרים ושתים, וכשמת אביו המליכוהו פעם נוספת שהיה בן ארבעים ושתים, ומלך אחר שמת אביו רק שנה אחת.
יחסיו עם ממלכת ישראל
אחזיהו המשיך לטפח את יחסיו עם בית אחאב ואף התלווה ליהורם מלך ישראל במלחמתו נגד ארם ברמות גלעד. אולם בעת מסעו של יהוא נגד בית אחאב והריגתם, בציווי ה'; הוכה ונפצע גם אחזיהו באותה שעה שבא לבקר את מלך ישראל הפצוע, משום שיהוא ראה גם בו חלק מבית אחאב שהיה עובד עבודה זרה[5].
אחזיהו נפצע בעודו יושב במרכבה במעלה גור, וברח כשהוא פצוע למגידו ומת שם, וביאר רש"י שאף שנאמר בדברי הימים[6] שנתפס כשהוא מתחבא בשומרון, כוונת הפסוק שנתפס אחרי שהרשיע בתחילה שהתחבא בשומרון מפני שרי יהודה ומחק את שמות הקודש בספר תורה, וכתב במקומם שמות עבודה זרה[7].
עוד אמרו חז"ל שאחז ואחזיהו לא חיים לעולם הבא ולא נידונים בגהינום[8].
