צואה
צואה או גלליםבלשון חז"ל: רְעִי[1]) היא הפרשה ממערכת העיכול של אורגניזמים. הצואה היא האופן בו הגוף נפטר מפסולת וממזון לא-מעוכל. לרוב, משתמשים במושג "צואה" לזו של בני אדם, וצואת בעלי חיים מכונה "גללים".
בבעלי חוליות הצואה נוצרת במעי הגס והיא נדחפת לאורכו על ידי שרירים חלקים (בלתי-רצוניים) המצויים בדפנות המעי ונעים בתנועה פריסטלטית. לבסוף, יוצאת הצואה, הצואה מורכבת משאריות מזון לא מעוכל, מפיגמנטים הנוצרים בכבד (בעיקר בילירובין, תוצר פירוק של המוגלובין) המקנים לצואה את צבעה החום האופייני, ומחיידקים בכמות גדולה. החיידקים מהווים כשליש מהמסה היבשה של הצואה[דרוש מקור] וגזים אותם הם מייצרים מעניקים לצואה את הריח העז שלה.
שימושים
צואה יכולה לשמש כדשן לצמחים מסוגים ושונים, בין היתר בגלל שהיא מכילה חנקן שמועיל להם, ולכן האדם משתמש בצואת החיות שבמשקו לדישון גידולים חקלאיים (אזי היא מכונה זבל או זבל אורגני), וניתן להשתמש בה לקומפוסט. צואת בעלי חיים מיובשת משמשת גם כחומר בעירה באזורים בהם קשה לתושבים להשיג או לממן חומר בעירה יעיל יותר. בארצות אפריקה יש שחומר הבניה מבוסס על צואת הבקר, כמו שבט המסאי.
לשלשת
צואת עופות מכונה "לשלשת", זוהי צואה המעורבת בשתן ונפלטת מאיבר הפרשה יחיד, בשונה מיונקים. זו עשירה בחנקן ולכן משמשת כחומר זיבול משובח. כמות המיים הנפלטת מועטה, על מנת לאפשר להם לשמור על מאזן הנוזלים בגוף החיוני לבעלי חיים הנודדים ולא תמיד זמינים להם מקורות מיםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=איך עקרבים תמנונים ועופות עושים צרכים באתר מכון דוידסון למדעhttps://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/life_sci/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D]-%D7%AA%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D].
מחלות
הצואה דלה יחסית בנוזלים, אך ריכוזם יכול להשתנות. צואה עתירת נוזלים מעידה על בעיה רפואית כלשהי, ומכונה "שלשול". שלשול חמור עלול להוות סכנת חיים עקב איבוד נוזלים. צואה המכילה נוזלים מועטים גורמת לקשיים ולכאבים ביציאתה; תופעה זו, המעידה אף היא על בעיה רפואית, מכונה "עצירות". גם תדירות הפרשת הצואה ("יציאות" בעגה הרפואית) יכולה להעיד על מצב רפואי ובמיוחד על תזונתו של האדם. סיבים תזונתיים, לדוגמה, מאיצים את תהליך הפרשת הצואה, כך שתדירות ה"יציאות" מגיעה אף ל-3 פעמים ביום. התאפקות והימנעות מהפרשת צואה בעת הצורך וכך גם תדירות נמוכה של הפרשת הצואה, עלולות לגרום לפעילות לא-תקינה של מערכת העיכול, לעצירות ולחוסר איזון תזונתי. אצל ילדים מסוימים ולעיתים אף אצל מבוגרים תיתכן דליפת צואה בלתי רצונית המכונה אנקופרזיס אשר לה מניעים פיזיולוגיים ונפשיים כאחד.
צואה שחורה מעידה על דימום בדרכי העיכול העליונות, צואה אדומה מעידה על דימום בדרכי העיכול התחתונות.
הכמות הרבה של החיידקים והנגיפים בצואה גורמת לה להוות דרך עיקרית להעברת מחלות. במיוחד מדובר במחלות הנגרמות על ידי חיידקים ממשפחת ה-Enterobacteriaceae (בעיקר קוליפורמים), השוכנים דרך קבע במערכת העיכול של האדם; חיידקים אלו גורמים למחלות כדוגמת דיזנטריה וכולרה. מחלות אלו נפוצות בצורה נרחבת במדינות העולם השלישי, מכיוון שבמקומות אלו לא תמיד קיימת אפשרות להקפיד על כללי היגיינה ותברואה נאותים. פתוגנים ממקור צואתי מוצאים את דרכם אל המזון ואל מקורות מים; החיידקים נכנסים שוב לגופם של בני האדם, אך הפעם משתכנים ומתרבים גם באזורים שמחוץ למעי, דבר הגורם למחלות.
מחלות מסוימות, כגון סרטן המעי הגס, מביאות להרס המעי. במקרים אלו החולה אינו מסוגל להפריש צואה באופן הרגיל; הוא נדרש לעבור ניתוח המנתב את הצואה אל פתח בבטן (אותו יוצרים המנתחים). הצואה נאספת בשקית פלסטיק אותה נדרש החולה לשאת כל העת ולרוקן מדי פעם.
ביהדות
ראו גם
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.