שער טיטוס
ערך זה עוסק בשער טיטוס בתבנית:אנדרטה שער טיטוס (בלטינית: Arcus Titi) הממוקם בפורום רומאנום שברומא הוא שער ניצחון שהקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס בשנת 82 לספירה, כשתים עשרה שנים לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה. שער ניצחון נוסף הוקם על ידי טיטוס עצמו שנה אחת קודם לכן בקירקוס מקסימוס שברומא. בחלקו הפנימי של השער יש תבליט מפורסם ובו שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. השער עומד על תילו קרוב ל-2,000 שנה וניתן להבחין היטב בהתפוררות אבן הגיר ממנה הוא בנוי. השער ועמו כל האזור העתיק ברומא זכו לשיקום ותחזוקה נאותה רק מימי שלטון מוסוליני ב-1936, אשר כוונתו הייתה להחזיר לתודעת ההמון את תפארת האימפריה הרומית.
הכתובות על השער
בכתובת הקדמית בחזית השער נחרט:
הסנט והעם הרומאי מקדישים את השער לטיטוס האלוהי, בנו של אספסיאנוס אוגוסטוס האלוהי
— שער טיטוס - חזית
הכתובת האחורית שוחזרה בשנת 1821 ובה נחרט:
פרטים משער טיטוס המתארים את הביזה ואת השלל מירושלים
— שער טיטוס - אחור
תבליטים
אחד התבליטים מתאר את הטריומף (מצעד ניצחון) בו נראים לגיונרים רומיים נושאים כלים מכלי בית המקדש. נראים מנורת המקדש, מזבח הזהב (המזבח הפנימי), חצוצרות הכסף ומחתות לאיסוף האפר לאחר הקרבת הקורבנות.
ראוי לציין כי בניגוד לתפיסה העממית לפיה האנשים הנראים בתבליט הם שבויים יהודיים, מתוארים שם דווקא חיילים רומיים האוחזים בשלל, כפי שניתן לראות מזרי הדפנה ונסי הניצחון שלהם.[1]
יש המבחינים גם בכלי נגינה שלא מוכר לנו המגרפה. מנורת שבעת הקנים המופיעה על שער טיטוס היא הדגם המופיע גם בסמל מדינת ישראל. בתחתית המנורה מופיע בסיס שחקוקות בו דמויות מיתולוגיות, חיות או מפלצות, מוטיב הנוגד את איסור עשיית פסל שידוע שנשמר אז; התאוריה הרווחת במחקר המסבירה את הימצאותם היא שמדובר בכן שנוצר על ידי הרומאים לצורך נשיאה נוחה של המנורה.[2]
בצדו הימני נראה שער ניצחון גדול אך במעט מן האנשים, אף על פי שבמציאות שערי ניצחון היו גדולי ממדים. ההסבר לכך הוא שהרומאים האמינו כי האדם הוא פאר היצירה והמוטיב החשוב ביותר בכל יצירה בה הוא מופיע.
בספנדרלים (המשולשים שנוצרים בין הקשת ובין הקורה), מופיעה אלת הניצחון היוונית ניקה, עם אבוקה להכתרת המנצחים. על כותרות העמודים שלצדי הקשת מופיע מוטיב חוזר באמנות הרומית - כותרות צמחייה וקישוטי עלים.
המוטיבים בתבליט
סגנון התבליט הוא רומי אך יש בו מוטיבים יוונים.
הסגנון הרומי מבוטא על ידי:
- צפיפות - הדמויות מתוארים בצפיפות כמעט ללא מרווח ביניהם.
- פרופורציות - בין השער ובין הדמויות ישנה פרופורציה לא הגיונית משום שהדמויות נראות כמעט בגובהו של שער הניצחון.
הסגנון היווני קלאסי מבוטא על ידי:
- קפלי הבד - הגוף ותנוחתו מתוארים על ידי קפלי הבד הרכים.
- מבנה הפנים - מבנה הפנים הוא קלאסי ברובו, הפרטים אינם אינדיבידואלים. בוצעה הריסה מלאכותית של הפנים בימי הביניים.
- נקודת מבט - כמו ביוון גם פה מתוארים הדמויות בתבליט מנקודת מבט צידית וחלקה מנקודת מבט 3/4.
- פרופורציה ואנטומיה - הפרופורציות בגוף הן כפי הנראה קלאסיות. הפרטים מתוארים באופן אנטומי נכון.
שחזור תהלוכת הניצחון
הציור מדגים את אופן התהלוכה: בראש הולכים החיילים היהודים השבויים. על המרכבה, חבוש בעטרת הקיסר, עומד המצביא המנצח במערכה. סוסים לבנים רתומים למרכבה הפתוחה. משני צידי המרכבה, המשמר הפרטי של המנצח. מאחור, השבויים המכובדים, השלל, והביזה עם נושאיה. מאחורי המרכבה נראה באופן בולט סמל השלטון הרומאי, הנשר הרומאי. האבחנה בין סוגי האנשים היא לפי הלבוש, ובעיקר הכובע[3]. מעניינת היא העובדה כי ה"צועדים" בציור אינם צועדים לכיוון רומא, אלא להפך, לכיוון היציאה מרומא.
מטרת בניית הקשת
השושלת הפלאבית, הקיסר אספסיאנוס ובנו טיטוס, רצו להצדיק את שלטונם על האימפריה הרומית. אספסיאנוס, שנבחר לקיסר למרות שלא היה ממשפחה מיוחסת, היה מעוניין להצדיק את שלטונו, ולכן הפריז בכוחם של המורדים היהודים, ופיאר את בנו שפיקד על הלחימה בירושלים. השושלת הפלאבית הטביעה את מטבעות "יהודה השבויה" ומימנה את כתיבת דברי ימי המלחמה בספרו של יוספוס פלאביוס - מלחמת היהודים. אספסינוס עצמו הקים את הקולוסאום בעזרת השלל שנלקח מבית המקדש. טיטוס הקים את שער טיטוס בקירקוס מקסימוס לכבוד ניצחונו וכיבוש ירושלים. דומיטיאנוס הקים את שער טיטוס בוויה סקרה, ובכך שייך את עצמו לניצחון ודיכוי המרד הגדול, למרות שלא השתתף בלחימה.
שער טיטוס (קירקוס מקסימוס)
ערך מורחב – שער טיטוס (קירקוס מקסימוס)
בשנת 81 לספירה, 20 שנה לחגיגת הטריומף של אספסינוס וטיטוס לדיכוי המרד הגדול, הציבו הרומאים קשת ניצחון בקירקוס מקסימוס ועליה כתובת הנצחה - שער טיטוס (קירקוס מקסימוס). הכתובת עצמה לא נשמרה, אך הטקסט הועתק בימי הביניים וכך הגיע לידינו. בכתובת נמסר על החלטת הסנט והעם הרומאי לתת כבוד לטיטוס (שתאריו המלאים נמנים אחד לאחד) על אשר, בצייתו לעצת אביו אספסינוס ולאותות השמים, הכניע את העם היהודי והחריב את ירושלים - עיר ששום מנהיג או מלך לפניו לא הצליח לכובשה. השער הזה היה השער המקורי שהוצב על ידי טיטוס.
הקשר היהודי בעת החדשה
יהודי רומא נהגו לא לעבור תחת שער טיטוס. הם חרגו מנוהג זה ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ה' באייר תש"ח. הם צעדו מתחת לשער, אבל בכיוון ההפוך שצעד מצעד הניצחון של טיטוס, מהפורום רומאנום, דרומה, לכיוון ארץ ישראל. בכך באה לידי ביטוי השיבה מארצות הגלות למולדת העתיקה.
בשנת תשכ"ג, עת ביקר ברומא הרב יוסף שלמה כהנמן הרב מפוניבז זצ"ל לצורך הצלת ילדים יהודים לאחר השואה ממנזרים ולגיוס כספים לישיבות בא"י, ביקש ממארחו שם שיקח אותו לשער טיטוס, כשהגיע לשער טיטוס ראה את התבליט הרים קולו ואמר ואמר "טיטוס טיטוס אנחנו כאן, איפה אתה?
כשהשער הזה הוקם כאות לדורות לניצחונך ולניצחון של רומא המהוללת, היה מצבם של ארץ יהודה ושל עם ישראל בכי רע. העתיד נראה מוביל לקראת אובדן מוחלט. ואתה טיטוס, לעומתם, אתה נישאת על גלי אהדת ההמון בראש תהלוכת ניצחון, עטור תהילה וכבוד. אפילו שער בנה בנית לך לכבוד ולתפארת. מי שחי באותו הזמן והיה עליו לחרוץ משפט בודאי היה רואה בך טיטוס את המנצח, וביהודים – את המנוצחים.
אולם חלפו להן כאלפיים שנה, ושוב אנו בוחנים, היכן היהודים והיכן אתה טיטוס. אותם היהודים השבויים המנוצחים, חיים וקיימים, צאצאיהם ממשיכים את כל תורת אבותם, שומרים על השבת שכה היתה יקרה להם, מניחים את אותן התפילין, ומתפללים לבניינה של ירושלים מחדש. ואילו אתה טיטוס? מי יודע ומי ראה אותך? איה צאצאיך? איה אמונתך? אם כן, מיהו המנצח? בקרב אחד, אמנם, גברה ידך, אך במלחמת הנצח – הניצחון הוא שלי של עמי של אלוקי ואלוקי אבותי.[4]
בשנת 1949 נבחר סמל מדינת ישראל שעוצב על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר, ובמרכזו - מנורת שבעת הקנים כפי שהיא מופיעה בשער טיטוס.
גלריה
ריצוף הדרך הרומית עליה הובלו השבויים היהודיים. נחשף רק בימי מוסוליני עם שאר הפורום רומאנום
תקרת הקשת
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מידע על שער טיטוס (בעברית)
הערות שוליים
- ^ ראו לדוגמה: History of Art, Abrams, 1974. עמ' 190; Art through the Ages: The Western Perspective, עמ' 82; גרשון בר-כוכבא, אהרן הורביץ ואייל מירון (עריכה מדעית), מקדש בלהבות, ספרי מגיד, הוצאת קורן, ירושלים, 2014. מסת"ב: 978-965-526-179-0, עמ' 105.
- ^ Rāḥēl Ḥa̱klîlî, The Menorah, the Ancient Seven-armed Candelabrum: Origin, Form, and Significance, BRILL, 2001. עמ' 48-49.
- ^ Knight, William. The Arch of Titus and the Spoils of the Temple: an historical and critical lecture with authentic illustrations; London : Longmans, Green, Reader, and Dyer, 1867. p79
- ^ מעובד מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית