איסור עשיית פסל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור עשיית פסל
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ', ג'; ויקרא, י"ט, ד'; שמות, כ', י"ט
משנה תורה הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ג', הלכות ט'-י"א
שולחן ערוך יורה דעה, סימן קמא
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ב', לאו ג', לאו ד'
ספר החינוך, מצווה כ"ז, מצווה רי"ד, מצווה ל"ט

איסור עשיית פסל ביהדות כולל שלוש מצוות לא תעשה מהתורה: איסור עשיית פסל לעצמו, איסור עשיית פסל לאחרים, ואיסור עשיית דמות אדם. האיסור הראשון הוא הדיבר השני בעשרת הדיברות. מטרת איסורים אלו להרחיק את האדם מעבודת אלילים, והם חלים גם אם אין בכוונתו לעבוד את הפסל או הדמות.

מלבד איסורים אלו, מצווה התורה גם שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות את קיומם בארץ ישראל.

מקור המצווה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לא יהיה לך

הרמב"ם לומד את המצווה מהפסוק בספר שמות: ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג') איסור זה מופיע מיד לאחר האיסור הראשון במקרא על עבודה זרה בכללותה. לאחר איסור עשיית פסל, מופיע איסור השתחוויה לעבודה זרה ואיסור השתתפות במנהגי עבודה זרה.

לעומת זאת, הרמב"ן לומר את המצווה מהפסוק ”אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ד')

רבי יוסף בכור שור מבאר שהאזהרה באה שלא לצייר ולהמחיש את ה' עצמו בפסלים ותמונות לשם זכרון ולהשתחוות לפניהם לכבודו:

אל תאמר: לא אעבוד אלהים אחרים, אבל אתה אל מסתתר, ואין לראותך, כי לא יראך האדם וחי, אעשה לי פסילים ותמונות, שיהו מצויים לי, ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך, ואז אזכור אותך, כמו שאמרו המינים, לכך נאמר "לא תעשה לך", ואם יעשו אותם אחרים, "לא תשתחוה להם". ובמקום אחר הוא אומר הטעם "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם". אם כן מה תמונה תעשו, וכן הוא אומר "ואל מי תדמיון אל".

מטעם זה נשנית האזהרה ביחוד אחר הציווי המזרז לזכור את מעמד הר סיני:”ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם אליכם בחרב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל...” (דברים ד, טו)

אף על פי שאני מזהיר אתכם מאד שלא תשכחו, השמרו בנפשכם שלא תחייבו את נפשכם לומר: מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון, שהרי לא ראיתם כל תמונה, ואינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור.

דיני המצווה

העבירה נעשית עוד במהלך בניית הפסל, אף-על-פי שהוא עדיין אינו פסל של עבודה זרה. מכיוון שכך, הראשונים סוברים שעל כל פעולה של בניית הפסל אדם צריך לקבל עונש מלקות בנפרד. לפי הרמב"ם הטור והשולחן ערוך, אסור לאדם לבנות פסל, הן לעצמו והן לאחרים[1]. עוד מחלוקת היא, האם נלמד מכאן רק איסור עשיית פסל או גם איסור קניית פסל.

האיסור כולל גם עשיית פסלי אדם לנוי, מחשש שמא יטעו לאחר מכן ויחשבו את הפסל לעבודה זרה; אך עשיית צורה שקועה מותרת. כן חל איסור "ליצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים", "ואפילו על הלוח" (רמב"ם משנה תורה הלכות עבודה זרה ג, יא); יש המפרשים שהכוונה היא לדמויות האליליות המסמלות אותם, אך יש המפרשים זאת כציור צורת החמה והלבנה עצמן, ועל כן נזהרים שלא לצייר אותם שלמים.

העונש על עבירה זו הוא מלקות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0