דומיטיאנוס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דומיטיאנוס
Domiziano da collezione albani, fine del I sec. dc. 02.JPG
פסל ראש וחזה של הקיסר טיטוס, מוצג כיום במוזיאון הלובר, פריז. גוף הפסל הוסף ליצירה במאה ה-18
שם בשפת המקור Titus Flavius Caesar Domitianus Augustus
מדינה האימפריה הרומית
תאריך לידה 24 באוקטובר 51
רומא, האימפריה הרומית
תאריך פטירה 18 בספטמבר 96
רומא, האימפריה הרומית
קיסר האימפריה הרומית ה-11
תקופת כהונה 14 בספטמבר 81 - 18 בספטמבר 96 (15 שנים)
הקודם בתפקיד טיטוס, אחיו הבכור
הבא בתפקיד נרווה, סנטאור רומי שנבחר לתפקיד על ידי הסנאט הרומי

טִיטוּס פְלַאוְויוּס דוֹמִיטְיָאנוּס אוֹגוּסְטוּס (24 באוקטובר 51 - 18 בספטמבר 96) היה קיסר רומא משנת 81 ועד למותו.

תולדות חייו

דומיטיאנוס נולד בשנת 51 לספירה למצביא הרומאי אספסיאנוס, שעתיד לעלות לכס הקיסרות כעבור שמונה עשרה שנים.

בשנת מלחמת האזרחים היא שנת ארבעת הקיסרים דומיטיאניוס שהה ברומא, אביו הוכרז כקיסר במזרח על ידי הלגיונות הרומאיים במזרח ועשה את דרכו לרומא תוך שהוא נלחם בכוחותיו של הקיסר ויטליוס. מסיבה זאת ויטליוס רדף את משפחתו של אספסיאנוס, דודו של דומיטיאנוס נרצח והוא עצמו ניצל משריפת מקדש יופיטר על גבעת הקפיטולין. לאחר מותו של ויטליוס הכירו כל הצבאות בקיסרות באספסיאנוס כשליט רומא, דומטיאנוס הוכר כקיסר על ידי החיילים ועד כניסתו של אביו לעיר הופקד השליטה בה בידיו על אף שאחריות זו הייתה יותר מכפי יכולתו של דומיטיאנוס הצעיר, והשליטה המעשית הייתה בידיו של המצביא גאיוס ליקיניוס מוקיאניוס.

אף על פי שלא נשא בכל משרה רשמית היה דומיטיאנוס חלק מן השושלת ואביו הועיד אותו לשבת על כס הקיסרות. כאשר מת אחיו טיטוס בשנת 81, הגיע דומיטיאנוס ברכיבה לראטה, העיר שבה מת טיטוס, ובה הוכרז קיסר על ידי חיל המשמר הפרטוריאני. ההיסטוריון אורליוס ויקטור מוסר שמותו של טיטוס היה ביוזמת דומיטיאנוס, אך כנראה אין בכך אמת ולפי סווטוניוס מת טיטוס ממחלה[1].

משעלה לשלטון החליט שפונים אליו כ"אדון ואל" בצעד שהיווה סטיה מהמסורת הפסבדו רפובליקאנית שהתוו רוב קודמיו. הוא המשיך את מדיניות גביית המסים שהתחיל בה אספסיאנוס. היטיב עם העם הרומי: דאג לאספקת המים דרך אמות המים של רומא, דאג לאספקת התבואה, נתן מדי פעם מתנות כסף לעם, וגם דאג לחגיגותיו. דומיטיאנוס הגדיל את סכום הכסף ששולם לחיילים רומים.

בתקופתו המשיכו הכיבושים בבריטניה, ושתי המאוריטניות צורפו לקיסרות והפכו לפרובינציות רומאיות. דומיטיאנוס צירף את הערים כלקיס, אמסה ותדמור לפרובינקיה סוריה-פלשתינה. בערים היווניות קורינתוס, אתונה, דלפי, מגלופוליס, אפסוס, רודוס וסמירנה הוא תיקן מקדשים, הקים מקדשים חדשים, וציווה לשפץ את הדרכים בקרבת הערים האלו. הוא המשיך את מדיניות אספסיאנוס בכך שנתן מעמד מוניקיפיום לפרובינציות מסוימות.

הוא אימץ והכריז על בניו של דודנו טיטוס פלביוס קלמנס כיורשיו, כיוון שהיה חשוך בנים.

בשנת 89 הוכרז מורד בשם סטורנינוס (ויקי אנ') כקיסר, וכאשר דוכא המרד על ידי דומיטיאנוס חלה תפנית לרעה באופי שלטונו. הוא החל לחשוש ממקורביו, ערך "טיהורים" נרחבים והוצאות להורג. הפראנויה של דומיטיאנוס נבעה בחלקה מנבואה, שחזתה את מותו ביום מסוים ובשעה מסוימת, בשנת 96. רודנותו החריפה ככל שקרב המועד.

בשנת 96 החליטה קבוצת קושרים להתנקש בחייו, ביוזמת הסנאטור הזקן נרווה. קבוצת הקושרים הגיעה לחדר השינה של דומיטיאנוס. בעוד אחד מחבריה ניהל עמו שיחה, אחר תקע בו פגיון. הוא מת בן 45 והיה אחרון הקיסרים הפלווים.

בעקבות ההתנקשות עלה לשלטון הסנאטור נרווה שהיה לראשון מבין "חמשת הקיסרים הנאורים".

דומיטיאנוס והיהודים

קובץ:DOMITINOS.jpg
מטבע של הקיסר

דומיטיאניוס השתתף בטריומף של אביו ואחיו טיטוס[2], שנחוג לכבוד הניצחון במרד החורבן: "כאשר חגגו שני אלה את תהלוכת הניצחון על היהודים הלך בעקבותיהם רכוב על סוס לבן"[3].

בתקופת שלטונו נמשכה גבייתו של מס הגולגולת המיוחד בסכום 2 דרכמות לטובת מקדש יופיטר הקאפיטוליני, שהטיל אספסיאנוס על היהודים בכל רחבי האימפריה לאחר המרד הגדול[4][5]. המס נגבה כנראה גם מהנוצרים הראשונים. סויטוניוס מביא לכך את עדותו האישית:[6]

"בין השאר נגבה המס היהודי בחומרה יתרה; בגללו נמסרו למשפט גם אלה אשר חיו לפי דרכי היהודים בלי להודות על היותם יהודים, וגם אלה שהתכחשו למקורם ובדרך זו לא שילמו את המס, שהוטל על עמם."

סויטוניוס

דיו קסיוס[7] מוסר שדומיטיאנוס הוציא להורג את הקונסול טיטוס פלביוס קלמנס ואשתו באשמת אתאיזם - "סעיף שבו הואשמו רבים אחרים שנסחפו אל אורחות היהודים", וכעונש על כך כמה מהם הוצאו להורג ומאחרים נלקח רכושם[8].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 10.
  2. Cassius Dio, Historia Romana, LXVI, 12: la, apud: Zonaras
  3. סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, דומיטיאנוס, 2.
  4. יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז', פרק 6, ו'.
  5. דיון קסיוס, דברי ימי רומי, ס"ו, ז'.
  6. סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, דומיטיאנוס, 12.
  7. Cassius Dio, Historia Romana, LXVII, 14:1-3
  8. פטר שפר, יוּדוֹפובּיה, פרק 6 גיור, דומיטיאנוס וגרים, עמ' 174.


שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0