תבאי (מצרים)
 | |
| מקדש חתשפסות בתבאי | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6 | |
תבאי (ידועה גם בשמה המקורי ואסט; Waset) - היא עיר מצרית עתיקה, הממוקמת על גדותיו המזרחיות והמערביות של הנילוס, במצרים העליונה. העיר שוכנת 560 ק"מ דרומית לקהיר, בקרבת היישובים כַּרְנָךְּ ולוּקסוֹר.
תבאי היא נוא אמון המקראית. בתקופות מאוחרות יותר שימש השם "נא אמון" במקורות יהודיים ככינוי לאלכסנדריה.
שמות העיר
במצרית עתיקה שמהּ של העיר נאות אמן, שפירושו "עירו של (האליל) אמון" (אליל מצרי המזוהה עם רע). בתנ"ך נזכרת העיר בעיקר בזיקה ליום הדין על מצרים, בשם נֹא אמון:
"הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ"
— נחום ג', ח
בנוסף מכונה העיר ארבע פעמים בשם נֹא:
"אָמַר ה' צְבָא-וֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ"
— ירמיהו מ"ו, כה
"וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת פַּתְרוֹס, וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּנֹא. וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין, מָעוֹז מִצְרָיִם; וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא, וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תחיל (תָּחוּל) סִין, וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ, וְנֹף צָרֵי יוֹמָם
— יחזקאל ל', יד–טו
בתרגום ה-70 לספר יחזקאל מתורגם שמהּ "עיר זאוס", וזאת מכיוון שהיוונים זיהו את האל אמון עם האל זאוס. שמות יוונים נוספים היו "מֵגָלֶה דיוספוליס" (μεγάλη Διόσπολις, megálē Dióspolis; לטינית: Diospolis Magna) וכן "תֶבַּאי" (Θῆβαι, Thēbai), ומכאן שמה בשפות אירופה (Thebes וכדומה).
היסטוריה
העיר תבאי יושבה לראשונה בסביבות המאה ה-32 לפנה"ס, והייתה עיר המחוז הרביעית של מצרים העליונה. העיר הפכה לעיר בירה – בתחילה רק של מצרים העליונה בתקופת השושלת ה-11 בתקופת הביניים הראשונה, בסוף האלף ה-3 לפנה"ס, וכמעט כל תקופת השושלת ה-18 בתקופת הממלכה החדשה במאות ה-16 - 13 לפנה"ס. העיר בגדה המזרחית של הנילוס כללה את לוקסור ואת כרנך, שבהם שכנו בעיקר המקדשים ובנייני השלטון. בחלק זה נמצאו המקדשים הגדולים של האל אמון, אשתו מות' ובנם ח'נום, אשר כונו "השלישייה מתבאי". בגדה המערבית שכנו הנקרופוליס (עיר המתים) המלכותית, הארמונות, משכנות כהנים, חיילים, אומנים ופועלים ששירתו את המלכים.
תקופת הזוהר של תבאי הייתה בתקופת הממלכה החדשה בימי השושלת ה-18. כתוצאה מהמלחמות של תחותמס השלישי ואמנחותפ השלישי זרם לעיר שלל רב ונבנו בה מקדשי ענק וארמונות. המלכה חתשפסות בנתה צי סוחר שסחר בין תבאי, ערים על חוף הים האדום ואילת. הסוחרים ייבאו לתבאי לבונה, מור, ביטומן, אריגי פשתן, שמן ערער וקמעות נחושת לתעשיית הקבורה בכרנך.
בתקופת אחנתון ירדה העיר מגדולה כאשר הבירה עברה לאחתאתון. לאחר 20 שנה החזיר תות ענח' אמון את הבירה לתבאי. גם בתקופת השושלת ה-19 הייתה תבאי עיר פורחת. רעמסס השני, שמלך במאה ה-13 לפנה"ס, העביר את הבירה לעיר פי-רעמסס שבאזור הדלתה של הנילוס. יורשיו מיעטו לבנות בתבאי, אבל היא המשיכה לשמש כמקום קבורה למלכי מצרים.
בשנת 663 לפנה"ס כבש אשורבניפל מלך אשור את תבאי ובזז אותה. בתחילת כיבושי אלכסנדר מוקדון במאה ה-4 לפנה"ס, הקים תלמי הראשון את העיר פתולמאיס כבירה חדשה של מצרים העליונה, והעיר תבאי ירדה מגדולתה.
גלריית תמונות
-
מבט כללי על מקדש רעמסאום, גדה מערבית, תבאי
-
פסלי הענק של ממנון, נקרופוליס של תבאי. נבנו על ידי אמנחותפ השלישי
-
מבט מכדור פורח, עמק המלכות תבאי
-
חפירות ארכאולוגיות בתבאי
ראו גם
לקריאה נוספת
- 100 הערים הגדולות בהיסטוריה של העולם, הוצאת עופרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|