BT (סדרת טנקים)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק קל |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| שנת ייצור | 1932 |
| דגם עוקב | T-34 |
| מערכה מרכזית |
מלחמת האזרחים בספרד מלחמת החורף קרב חלקין גול מלחמת העולם השנייה |
| מידע טכני | |
| אורך | 5.58 מטר |
| רוחב | 2.23 מטר |
| גובה | 2.25 מטר |
| משקל | 11.5 טון |
| מהירות |
72 קמ"ש (כביש) 52.3 קמ"ש (שטח) |
| טווח פעולה | 450 ק"מ |
| מנוע | מנוע דיזל, 400 כ"ס |
| שריון | 6-13 מילימטר |
| צוות | 3 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 45 מ"מ |
| חימוש משני | מקלעי 7.62 מ"מ מסוג DT |
ה-BT (ברוסית: (Быстроходный танк (БТ, "בייסטרוחודני טנק", מילולית: "טנק מהיר"[1]) הייתה סדרת ייצור תוצרת ברית המועצות של טנקים קלים, שיוצרו במספרים גדולים בין השנים 1932 ל-1941. על אף שלטנקים בסדרה זו היה מיגון קל, הם היו בעלי חימוש טוב וניידות גבוהה לעומת טנקים מקבילים מאותה תקופה.
היורש הישיר של סדרת ה-BT היה ה-T-34, שהוצג לראשונה ב-1940 ותפס את מקומם של כל הטנקים הסובייטיים המהירים, כמו גם טנקי חיל הרגלים והטנקים הבינוניים בשורות הצבא האדום.
תכנון
לדגמי טנקי ה-BT המוקדמים הייתה "יכולת המרה" לנסיעה על כבישים, פיתוח של המתכנן ג'יי. וולטר כריסטי כדי להפחית את הבלאי הגבוה ממנו סבלו זחלי הטנקים בשנות ה-30: בתוך שלושים דקות, היה צוות הטנק מסוגל להסיר את הזחל ולהתאים את רצועת המנוע אל הגלגלים האחוריים ביותר בכל צד, מה שאיפשר את נסיעה על כבישים במהירות גבוהה מאד. ניתן היה לשלוט בכיוון הנסיעה של הטנק באמצעות זוג הגלגלים הקדמי. אף על פי כן, כוחות השריון הסוביטיים מצאו שליכולת ההמרה אין שימוש פרקטי במדינה בה יש כבישים סלולים מעטים כל כך, ועקב כך גם נוספו לטנק סיבוכים ומשקל מיותר. יכולת ההמרה הוסרה מהדגמים המאוחרים יותר.
כריסטי, מכונאי מכוניות מרוץ מניו ג'רזי, ניסה ללא הצלחה לעניין את משרד החימוש של צבא ארצות הברית לאמץ את תכנון מזקו"ם הכריסטי שלו. סוכנים סובייטיים מנציגות הסחר Amtorg, עשו שימוש בקשריהם הפוליטיים בניו יורק כדי לשכנע אנשי צבא ואזרחים אמריקניים לספק תוכניות ומאפיינים של מזקו"ם הכריסטי לברית המועצות. לפחות שני דגמי טנקים בעלי מזקו"ם כריסטי מסוג M1931 נרכשו (ללא צריחים) בארצות הברית ונשלחו תחת מסמכים מזויפים שתיארו אותם כ"טרקטורים לעבודה חקלאית". הטנקים הועברו בהצלחה למפעל KhPZ בחרקוב. הדגם המקורי סומן בברית המועצות כ'טנק מהיר' ובקיצור BT (שנקרא מאוחר יותר BT-1). בהתבסס על דגמים אלה ועל תוכניות שהושגו, פותחו שלושה אבות טיפוס לא חמושים, ה-BT-2, שהושלמו באוקטובר 1931. ייצור המוני של הטנק החל ה-1932 ומרבית הכלים צוידו בתותח בקוטר 37 מ"מ ובזוג מקלעים. מחסור בתותח מסוג זה הוביל לכך שחלק מהכלים צוידו בשלושה מקלעים. עיצוב השריון המשופע בחזית הטנק, שהחל באב הטיפוס M1931, אומץ בהמשך בטנקים סוביטיים נוספים ומאוחר יותר נעשה בו שימוש גם בשריון הצד.
ה-BT-5 והדגמים שאחריו צוידו בתותח בקוטר 45 מ"מ.
היסטוריה מבצעית
טנקים מסדרת BT שירתו במלחמת האזרחים בספרד, קרב חלקין גול, מלחמת החורף, הפלישה לפולין והשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.
טבילת האש הראשונה של הטנקים מסדרת BT התרחשה במהלך מלחמת האזרחים בספרד: גדוד טנקי BT-5 נלחם בצד הרפובליקני ותותח ה-45 מ"מ שלו השמיד בקלות את הטנקים הקלים תוצרת איטליה וגרמניה שלחמו בצד הלאומני.
קרב חלקין גול
במהלך קרב חלקין גול שנערך בין מאי לספטמבר 1939, השתמשו כוחות הצבא האדום במספר רב של טנקים קלים מסדרת BT, והאחרונים מילאו תפקיד חשוב בתבוסה שנחלו הכוחות היפניים בקרב זה. מצד שני, הקרב חשף את המגרעות של הטנקים מסדרה זו. הם הושמדו בקלות על ידי חוליות "ציידי טנקים" החמושים במטעני חבלה. בשל הטמפרטורות הגבוהות (מעל 38 מעלות צלזיוס) בהם פעלו והחום שנפלט ממנועי הבנזין שלהם, נפגעו טנקי ה-BT-5 וה-BT-7 מבקבוקים מלאי בנזין (נודעו מאוחר יותר בכינוי "בקבוקי מולוטוב") שהביאו להתלקחות הטנק אף ללא שהוצתו לפני שהושלכו על מטרתם[2]. כאשר תדרך הגנרל גאורגי ז'וקוב את סטלין על הקרב הוא ציין עובדה זו באומרו ש"...טנקי ה-BT היו מעט דליקים...". לעומת זאת, זכה תותח ה-45 מ"מ להערכה רבה מצד צוותי הטנקים היפניים בשל עוצמתו ודיוקו.
לאחר הקרב, נחלקו מפקדי הצבא האדום לשתי מחנות: מחנה אחד יוצג על ידי ותיקי מלחמת האזרחים בספרד, כמו גנרל פאבל ריצ'אגוב מחיל האוויר הסובייטי, הגנרל דמיטרי פבלוב מחיל השריון ומרשל ברית המועצות גריגורי קוליק, ראש מנהל הארטילריה הסובייטית וחביבו של סטלין. במחנה השני יוצג על ידי ותיקי קרב חלקין גול, גיאורגי ז'וקוב וגריגורי קרבצ'נקו מחיל האוויר הסובייטי. תחת ענני המחלוקת, הלקחים מהמערכה הראשונה האמיתית של ברית המועצות בה שולבו יחד שריון, ארטילריה ומטוסים בחלקין גול לא הופקו. כתוצאה מכך, במלחמת החורף היו טנקי ה-BT מוצלחים פחות, ונדרשו לסובייטים שלושה וחצי חודשים ויותר ממליון חיילים כדי לבצע את מה שהשיג ז'וקוב בחלקין גול בתוך עשרה ימים.
לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ירד קרנה של קבוצת ותיקי מלחמת האזרחים בספרד, כאשר המרשל קוליק הועמד למשפט צבאי והורד בדרגה. גנרל ז'וקוב ומרבית ותיקי קרב חלקין גול מונו לראשי פיקודים ברוסיה האירופית כדי להתמודד מול הארמיות הגרמניות.
מלחמת העולם השנייה
טנקי ה-BT-5 וה-BT-7 נטלו חלק בפלישה הסובייטית לפולין ב-1939 ובמספרים גדולים במהלך הקרבות של 1941, כאשר אלפים מהם הושמדו או ננטשו. מעטים נותרו בשירות ב-1942 אך הפכו לנדירים לאחר מכן. הצבא האדום תכנן להחליף את טנקי סדרת ה-BT ב-T-34, והחל לבצע זאת כאשר החלה הפלישה הגרמנית לברית המועצות במבצע ברברוסה.
במהלך השבועות האחרונים של מלחמת העולם השנייה נטל מספר גדול של טנקי BT-7 חלק במבצע סערת אוגוסט, הפלישה הסובייטית למנצ'וריה, באוגוסט 1945. הייתה זו פעולתו המבצעית האחרונה של ה-BT.
מורשת טכנולוגית
סדרת טנקי ה-BT סיפקה לצבא האדום, לראשונה, כמויות גדולות של "טנקי פעולה רחוקה" (הגרסה הסובייטית לטנקי חיל פרשים) בשנות ה-30, וניידות עדיפה בהרבה על דגמי טנקים מתחרים. סיבות אלה הביאו לניסויים וליצירתן של גרסאות רבות של הדגם, שנערכו במפעל KhPZ בחרקוב.
מורשתו החשובה ביותר של ה-BT הייתה הטנק הבינוני T-34, שהיה ככל הנראה הטנק החשוב ביותר במלחמת העולם השנייה. ב-1937 הוחל בתכנון גרסה חדשה במפעל KhPZ של הדור הבא של טנקי ה-BT. ראש צוות התכנון היה בתחילה מיכאל קושקין, ולאחר מותו, אלכסנדר מורוזוב. הצוות בנה שני אבות טיפוס, כאשר הקל מביניהם סומן כ-A-20. הגרסה הכבדה והחמושה יותר סומנה A-32 ונועד לשמש כ"טנק אוניברסלי" שיחליף את ה-T-26, ה-BT והטנק הבינוני T-28. הייתה זו תוכנית שנוייה במחלוקת, אך החששות לגבי ביצועי הטנק לנוכח איום הבליצקריג הגרמני אושרה בנייתו של גרסה חמושה וכבדה אף יותר, הטנק הבינוני T-34.
גרסאות הניסוי בשריון משופע, ה-BT-IS וה-BT-SW-2, הובילו ישירות לצורת המיגון בה נעשה שימוש ב-T-34.
תובת ה-BT שימשה בסיס לפיתוח כלים הנדסיים וכלים לבדיקת ניידות בשטח. פותחה גרסת טנק גישור בעלת צריח של T-38 וגשר למעבר על פני תעלות קטנות וגרסאות סטנדרטיות הותאמו לנשיאת צרורות בולי עץ לכיסוי תעלות. ל-RBT-5 הותאמו זוג משגרי רקטות משני צידי הצריח. למספר גרסאות ניסוי הותאמו זחלים רחבים מאד, אף בצורת "נעלי שלג" עשויות עץ.
גרסה בשם KBT-7 נועדה לשמש כרכב פיקוד מודרני והגיעה לשלב אב הטיפוס, אך עקב פריצתה של מלחמת העולם השנייה לא נכנסה לייצור.
במהלך התמרונים הצבאיים שנערכו באזור קייב ב-1936, הוצגו למשקיפים צבאיים זרים מאות טנקי BT שהוסעו בסמוך לבמת התצפית. נציגי הצבא הבריטי שנכחו בקהל, חזרו לבריטניה ותמכו בלהט במעבר למזקו"ם כריסטי בטנקי השיוט של הצבא, אשר נכנסו לשימוש מטנק שיוט סימן 3 והלאה. כמו כן, הצורה המחודדת של קדמת התובה ב-BT השפיעה על גם על עיצוב התובה בטנק המטילדה.
גרסאות
- BT-1: אב הטיפוס שתכנן ג'יי. וולטר כריסטי - גרסה ראשונית ללא צריח.
- BT-2: דגם 1932, בעל מנוע M-5-400 (העתק של מנוע הליברטי האמריקני) ושלוש גרסאות שונות של חימוש בצריח: תותח 37 מ"מ יחיד, כנה לנשיאת זוג מקלעים וכנה לנשיאת מקלע בודד. בסוף 1932 שודרגה הגרסה ל-BT-3 אך הסימון הקודם נשמר.
- BT-3: זהה ל-BT-2 אך נבנה בשיטה המטרית (במקום בשיטה האימפריאלית בה נבנה ה-BT-2), במסמכים רשמיים מסומן כ-BT-2.
- BT-4: בעל מעטפת מרותכת ושינויים קלים במזקו"ם. שלושה אבות טיפוס נבנו (עם שריון מרותך חלקית).
- BT-5: צריח גלילי מוגדל בעל תותח בקוטר 45 מ"מ ומקלע במקביל לתותח.
- BT-7 דגם 1933: מעטפת מרותכת, חזית הטנק תוכננה מחדש, מנוע M-17T חדש תוצרת מיקולין (העתק ברישיון של מנוע BMW) ומפחית רעש מנוע סגור.
- BT-7 דגם 1937: צריח חדש בעל שריון משופע.
- BT-7TU: גרסת פיקוד, בעלת אנטנת "שוט" שהחליפה את אנטנת המסגרת המקורית.
- BT-7A: גרסה לסיוע ארטילרי, בעלת הוביצר בקוטר 76.2 מ"מ.
- OP-7: גרסת להביור בעלת מכלי דלק חיצוניים (אב טיפוס בלבד).
- BT-7M: (1938, אב הטיפוס סומן כ-A-8 ולעיתים מכונה BT-8) מנוע דיזל V-2 חדש החליף את מנוע הבנזין, שלושה מקלעים: בהתקן נ"מ על גג הצריח ובכנה דמוית כדור בחלקו האחורי.
- BT-42: גרסת תותח סער תוצרת פינלנד. טנקי BT-7 שנלקחו שלל במהלך מלחמת החורף וצוידו בהוביצר בריטי בקוטר 114 מ"מ.
- BT-IS: אב טיפוס/גרסה להוכחת טכנולוגיה, בעלת שריון משופע בחדות, הבסיס ליצירת שריון ה-T-34.
- BT-SW-2 צ'ראפאקחה ("צב"): אב טיפוס נוסף, בעל שריון משופע בצורה קיצונית.
- A-20: אב טיפוס לגרסה חדשה, בעלת שריון בעובי 20 מ"מ, תותח בקוטר 45 מ"מ, מנוע דיזל V-2 ויכולת המרה לנסיעה על גלגלים בלבד (8X6). הפסיד במבחנים ל-A-32 ששודרג בהמשך ל-T-34.
- TTBT-5, TTBT-7: "טלטנק", טנקים המופעלים בשלט רחוק.
מאפיינים טכניים
| BT-2 | BT-5 | BT-7 | BT-7A | (BT-7M (BT-8 | |
|---|---|---|---|---|---|
| מס' יחידות שנבנו | 620 | 2,108[4] או 5000[5] |
4,965[6] או 2000[5] |
154 | 790[7] |
| מספר אנשי צוות | 3 | 3 | 3 | 3 | 3 |
| משקל (טון) | 10.2 | 11.5 | 14 | 14.5 | 14.7 |
| אורך (מטר) | 5.58 | 5.58 | 5.66 | 5.66 | 5.66 |
| רוחב (מטר) | 2.23 | 2.23 | 2.29 | 2.29 | 2.29 |
| גובה (מטר) | 2.20 | 2.25 | 2.42 | 2.52 | 2.42 |
| עובי שריון (מילימטר) | 6–13 | 6–13 | 6–13 | 6–13 | 6–22 |
| קוטר תותח מודל |
37 מ"מ מודל 30 |
45 מ"מ מודל 32 |
45 מ"מ מודל 35 |
76.2 מ"מ מודל 27/32 |
45 מ"מ מודל 38 |
| תחמושת לתותח (מס' פגזים) |
96 | 115 | 146 | 50 | 146 |
| מקלעים | DT | DT | DT | 2×DT | 3×DT |
| כוח מנוע מודל |
400 כ"ס ליברטי |
400 כ"ס M-5 |
500 כ"ס M-17T |
500 כ"ס M-17T |
450 כ"ס V-2 |
| דלק | 400 ליטר בנזין |
360 ליטר בנזין |
620 ליטר בנזין |
620 ליטר בנזין |
620+170 ליטר סולר |
| מהירות כביש (קמ"ש) | 100 | 72 | 86 | 86 | 86 |
| יחס כוח/משקל | 39 כ"ס/טון | 35 כ"ס/טון | 36 כ"ס/טון | 34 כ"ס/טון | 31 כ"ס/טון |
| טווח פעולה על כביש (ק"מ) | 300 ק"מ | 200 ק"מ | 250 ק"מ | 250 ק"מ | 700 ק"מ |
| טווח פעולה טקטי | 100 ק"מ | 90 ק"מ | 120 ק"מ | 120 ק"מ | 400 ק"מ |
לקריאה נוספת
- Coox, Alvin D. Nomonhan; Japan Against Russia, 1939. 2 volumes. Stanford University Press, 1990. מסת"ב 0-8047-1835-0.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: BT tank |
- BT-5 באתר the Russian Battlefield
- טנקי ה-BT בגרסאותיהם השונות באתר Henk of Holland
- חילוץ BT-5 מנהר הנייבה
הערות שוליים
- ^ Coox, עמוד 641, הערה מספר 23
- ^ Coox, עמודים 309–311, 318
- ^ Zaloga & Grandsen, Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two
- ^ "BT-5 Light Wheeled/ Tracked Tank". Kharkiv Morozov Machine Building Design Bureau.
- ^ 5.0 5.1 Soviet Union's BT-7 Fast Tanks - World War II Vehicles, Tanks, and Airplanes
- ^ BT-7 Light Wheeled/ Tracked Tank at KMDB.
- ^ BT-7M Light Wheeled/ Tracked Tank at KMDB.
| רק"מ סובייטי במלחמת העולם השנייה | |||
|---|---|---|---|
| טנקים קלים | טנקים מהירים | טנקים אמפיביים | |
| T-26 | T-50 | T-60 | T-70 | T-80 | BT-8 | BT-7 | BT-5 | | T-37 | T-38 | T-40 | |
| טנקים קטנים | טנקים בינוניים | טנקים כבדים | |
| T-27 | T-28 | T-34 | T-34/85 | T-44 | T-35 | KV-1 | KV-2 | IS-2 | IS-3 | |
| תותחים מתנייעים | נ"מ משוריין | ||
| ZiS-30 | SU-5 | SU-76 | SU-85 | SU-100 | SU-122 | SU-152 | ISU-122 | ISU-152 | T-60Z | T-70Z | T-90 | ZSU-37 | ||
| טרקטורים משוריינים | רק"מ מאולתר | רק"מ ניסיוני | |
| T-26T | קומסומוליץ | חרקוב | IZ | NI | PPG | SU-100Y | SU-100Y | טנק מעופף A-40 | |
| מכוניות משוריינות | |||
| D-8 | D-12 | D-13 | FAI | BA-10 | BA-11 | BA-20 | BA-21 | BA-3 | BA-6 | BA-27 | BA-64 | BA-I | LB-62 | LB-23 | |||
| רכבים משוריינים אמפיביים | זחל"מים משוריינים | מזחלות שלג ממונעות עם מדחף | |
| PB-4 | PB-7 | BAD-2 | BA-30 | ANT-IV | NKL-16 | NKL-26 | RF-8 | ASD-400 | |
