NGC 4365
 | |
| NGC 4365 בתמונה של סקר השמיים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 13 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיה אליפטית |
| בהירות נראית | 10.52[1] |
| סיווג מורפולוגי | E3[1] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 24ᵐ 28.2ˢ |
| נטייה | 03.1″ 19′ 07°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 21.12- |
| מרחק[1] |
70,500,000 שנות אור 21,615,158.2 פארסק |
| קוטר | 141,480[1] שנות אור |
| מסה | 1.6×1011[2] ☉M |
| הסחה לאדום |
1,243[1] ק"מ/שנייה 0.004146 |
NGC 4365 היא גלקסיה אליפטית בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-70 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 10.5, והיא התגלתה ב-13 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון I.30. הוא תיאר אותה כבהירה מאוד, גדולה למדי, מעט מאורכת ובעלת צורה לא סדורה.[3] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1232, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, עגולה ומתבהרת, בהתחלה בהדרגה ואז בחדות, בכיוון המרכז.[4] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2921 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4365, כאשר היא מתוארת כבהירה למדי, די גדולה, טיפה מאורכת ובעלת מרכז שמתבהר בחדות.[5]
תצפית
הגלקסיה נמצאת כ-8.6 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב δ בבתולה וכ-9.7 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב פורימה. כמעלה וחצי מצפון-מזרח לה נמצאת M49, כ-2.5 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאות NGC 4526 ו-NGC 4535 וכ-2.9 מעלות מדרום-דרום-מערב לה נמצאת M61, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 4365 הוא כ-6.9 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של יותר מ-140,000 שנות אור, כ-40% יותר מהקוטר של שביל החלב. מסתה לעומת זה מוערכת בכ-1.6×1011 מסות שמש בלבד, מעט יותר מרבע מסת שביל החלב, כאשר למעלה מ-70% ממסתה או כ-1.2×1011 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[2] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה אין הרבה גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך שמוערך בכ-5 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-20 שנים.[2] בהתאמה לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה פיזיולגית עם גיל פיזיולוגי ממוצע של כ-12 מיליארד שנים.[6] לגלקסיה צורה אליפסואידית כאשר שלושת צירי הסימטריה שונים זה מזה באורכם, בעוד שלגלקסיות אליפטיות רבות צורה ספרואידית. במרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה שמוערכת בכ-400 מיליון מסות שמש.[6] לגלקסיה יש מערכת עצומה של צבירים כדוריים שמספרם מוערך בכ-2,500.[7] חלק מהצבירים יוצרים מעין רצועה הנמתחת מ-NGC 4365 לכיוונה של הגלקסיה הסמוכה NGC 4342, שנמצאת כשליש מעלה מדרום-מערב לה. ככל הנראה שתי הגלקסיות חלפו במרחק קטן זו מזו ו-NGC 4365, הגדולה מבין השתיים, קרעה מ-NGC 4342 חלק מהצבירים הכדוריים שלה וכן כוכבים ותווך בין-כוכבי מחלקיה החיצוניים.[8]
מרחקה של NGC 4365 משביל החלב גדול בכ-15 מיליון שנות אור מהמרחק הממוצע של הגלקסיות שבצביר הבתולה, כך שהגלקסיה נמצאת למעשה מעבר לצביר. לגלקסיה מהירות רדיאלית של 1,243 קילומטר בשנייה, דומה למהירות הרדיאלית הממוצעת של צביר הבתולה, כ-1,100 קילומטר בשנייה, כך שהיא נעה במהירות נמוכה ביחס לצביר עצמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 NED: NGC 4365
- ^ 2.0 2.1 2.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
- ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 422 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 124 (1888)
- ^ 6.0 6.1 T. S. Statler, E. Emsellem, R. F. Peletier & R. Bacon: Long-Lived Triaxiality in the Dynamically Old Elliptical Galaxy NGC 4365: A Limit on Chaos and Black Hole Mass, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 353, Iss. 1, p. 1 (2004)
- ^ D. A. Forbes: Globular Cluster Luminosity Functions and the Hubble Constant From WFPC2 Imaging: The Giant Elliptical NGC 4365, Astronomical Journal vol. 112, p. 959 (1996)
- ^ C. Blom, D. A. Forbes, C. Foster, A. J. Romanowsky & J. P. Brodie: The SLUGGS Survey: New evidence for a tidal interaction between the early type galaxies NGC 4365 and NGC 4342, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 439, Iss. 3, p. 1 (2014)
