NGC 4477
 | |
| NGC 4477 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | שערות ברניקי |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 8 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.42[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(s)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 30ᵐ 02.2ˢ |
| נטייה | 11.2″ 38′ 13°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.93- |
| מרחק[2] |
62,700,000 שנות אור 19,223,693.89 פארסק |
| קוטר | 69,320[2] שנות אור |
| מסה | 1.3×1011[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
1,338[2] ק"מ/שנייה 0.004463 |
NGC 4477 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, הנמצאת במרחק של כ-63 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 10.4 והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.115. הוא ציין רק שניתן להבחין בכוכבים בתוכה ושהיא סמוכה לערפילית נוספת, אותה ציין כ-II.116 (כיום NGC 4479).[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3025, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד וגדולה למדי.[5] בשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4477, כאשר היא מתוארת כדי בהירה וגדולה למדי.[6]
תצפית
הגלקסיה נמצאת מעט מצפון למרכזו של צביר הבתולה בחלק שגולש לקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, על הגבול עם קבוצת הכוכבים בתולה, כ-8.3 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס, כ-10 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-10.4 מעלות מדרום-מערב לכוכב α בשערות ברניקי. כ-13 דקות קשת מעלות מדרום-דרום-מערב לה נמצאת NGC 4473, מאחוריה באותו הכיוון כחצי מעלה מ-NGC 4477 נמצאת NGC 4461, כ-0.8 מעלות מדרום-מערב לה נמצאות "העיניים" - NGC 4435 ו-NGC 4438 וכ-35 דקות קשת או 0.6 מעלה מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4459. במרחק זוויתי של מעלה וחצי מצפון מזרח ל-NGC 4477 נמצאת M91, כ-0.8 מעלה מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M88, כ-1.2 מעלות ו-1.4 ומעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצאות בהתאמה M86 ו-M84, כמעלה ורבע מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת M87, כ-1.7 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת M89 ובמרחק דומה ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת M90, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 4477 הוא כ-3.8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-70,000 שנות אור, מעט יותר משני שלישים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-1.3×1011 מסות שמש, כרבע ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממסתה או כ-8.9×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך יחסית שמוערך בכ-3 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-34 שנים.[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא די זקנה וגילה הפיזיולוגי הממוצע מוערך בכ-13 מיליארד שנים והמתכתיות של הכוכבים היא רק כ-70% מזו של השמש.[7] במרכזה של הגלקסיה יש מבנה דמוי מוט שאורכו הזוויתי כ-45 שניות קשת השקול ממרחקה לאורך של כ-13,900 שנות אור ושמייצר כ-8% מעוצמת ההארה של הגלקסיה.[8] בליבת הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-78 מיליון מסות שמש.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ SIMBAD: NGC 4477
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4477
- ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
- ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 476 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of nebulœ and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 100 (1864)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 127 (1888)
- ^ J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
- ^ J. Mendez-Abreu, V. P. Debattista, E. M. Corsini & J. A. L. Aguerri: Secular- and merger-built bulges in barred galaxies, Astronomy & Astrophysics, Vol. 572, id. A25, p. 4 (2014)
- ^ F.-G. Xie & F. Yuan: Fundamental Plane of Black Hole Activity in the Quiescent Regime, The Astrophysical Journal, Vol. 836, Iss. 1, article id. 104, p. 2 (2017)
