תודה לך על עריכותיך והערותיך המחכימות בערך פת הבאה בכיסנין!
שים לב לעריכותי האחרונות, בדוק האם אתה מסכים איתן ובעיקר למד מהן להבא, בעיקר בתחום הניסוח.
בהזדמנות זו -
שמתי לב לתרומתך הרבה למכלול, ורציתי להביע את הערכתי. תודה רבה!
נושא בדף שיחת משתמש:אלצפן/ארכיון זרימה
מי שמוצא איפה כתוב בשו"ע שמברכים על פה"ב בתוך הסעודה מקבל כוכב תורני...
כתבתי לפני כן, למה זה לא מוצא חן בעיניך?
לא כתוב שם.
אני יודע על מה אני מדבר, תבדוק טוב.
שו"ע קסח ח: ואותן שבלילתן רכה ודקים מאד שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון. ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם.
ואפילו יש כאן הוכחה היפך האחרונים, שהרי הדוגמא שהביא השו"ע ודאי שאין לה שלש תנאים.
לאחר שתעיין טוב, תראה שהשו"ע חילק: סעיף ו' דין פה"ב, סעיף ז' מה זה פה"ב, סעיף ח' לחמניות (לא קשור ללחמניות שלנו כל עיקר...), שזה מוצר אחר. יש שמקשרים בין הדברים, אפילו הבית יוסף עצמו, אבל בשו"ע זה לא כתוב.
לא כל מה שברכתו מזונות הוא חייב להיות פה"ב. וכיון שאותן הלחמניות לא נעשו כדי שאדם יאכל מהם את סעודתו מברך עליהם מזונות, ואומר השו"ע שבתוך הסעודה אם אינו אוכלם לשובע מברך עליהם ואע"פ שאין את רוב או כל התנאים, ודלא כחומרת האחרונים.
כל האחרונים שראיתי למדו כך בשו"ע. עיין בהלכה ברורה שכיון שזו היא דעת השו"ע רשאים בני ספרד לעשות כן אף נגד האחרונים.
בדיוק לכן כתבתי, שהשו"ע לא כותב בשום מקום שצריך לברך על פה"ב בתוך הסעודה.
ולכן א"א לקשר מלחמניות לפה"ב, שבפה"ב אפ"ל שצריך את כל ג' התנאים אף לפי השו"ע, וכך משמע מהמשנ"ב ועוד אחרונים.
ניכר מכתיבתך שאתה ת"ח שלומד הדברים מתוך הסוגיות ורגיל לסגנון בו דברים שברורים לך נחשבים לכתובים, אבל באנצי' אנו חייבים להיצמד למה שכתוב, ובשם אומרם.
מה שכתבת בדעת הראב"ד אינו מדויק כיון שההלכה המקורית (כפי שהיא מופיעה בדף לח.) היא שכל שקבע סעודה על כיסנין הוא הופך לפת גמור, אלא שבדף מב. מובא מקרה היוצא מגדר הנורמה בה רב הונא אכל כמות מרובה של פ"ה בכיסנין אך לא שבע ובזה חידשה הגמ' שם שאם אנשים אחרים היו קובעים על אותו כמות, הרי שגם הוא צריך ברכת המזון.
אני לא ממש מסכים עם הראיה שלך את הסוגי', אבל מה שאני שיניתי זה את הניסוח, שהוא אנצי' יותר לדעתי. אתה יכול לחלוק עלי ולנסח אחרת.
לשון ספר המכתם: ועוד כתב הראב"ד ז"ל דפת הבאה בכסנין אי אוכל ממנה שלא בסעודה מברך בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. ואם כדי שאחרים קובעים עליו אע"פ שלא קבע עליו תחלה וברך בורא מיני מזונות בסוף מיהא מברך שלש ברכות, וכן אם הוא קבע עליו אפילו במעט מברך תחלה המוציא ולבסוף שלש ברכות.
נראה ברור לא?
בענין הניסוח כבר כתבתי למשתמש מישהו שזה לא הצד החזק שלי.
בענין פירוש המשניות הרב קאפח על הרמב"ם שם מביא את זה בתור גדר.
אבל גם ההגיון מורה כן, שלא אמור להיות הבדל בין אכילת עראי ואכילת קבע של סוכה לדברים אחרים ופירוש אחד להם. וכך הם דברי בה"ג בעניינו.
איך אתה מדמה אכילת קבע של סוכה לנידוד?
שם הפוסקים מדברים על שיעור של כביצה,פה ברור שמדובר על הרבה יותר.
ובכלל, יש הבדל בסיסי: אנחנו מדברים על שיעור קביעת סעודה, לא אכילת קבע, שים לב.
סוכה פרק ו הלכה ו
אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט.
"פה ברור שמדובר על הרבה יותר" - לנו שרגילים לכל מיני שיעורים אבל לא לדעת הרמב"ם שזה אינדיבידואלי.
לא דימיתי אכילת קבע, דימיתי אכילת עראי. ודו"ק.
ההגיון שלי מורה שיש הבדל תהומי וזכותך לחלוק עלי.
אם יש לך מקורות ברורים צריך לכתוב אותם בערך, לא פה, ובלי פרשנויות.
כוונתי לעזור לא להפריע, ועד עכשיו נראה שיותר הפרעתי מאשר עזרתי.
עשה כחכמתך...
ח"ו אתה לא מפריע כלל כי אם מסייע להרחבת הדברים והעמדתם על דיוקם, רק אנו עושים עבודת צוות כדי להוציא מוצר מוגמר איכותי בס"ד.