רבי מנא
ערך זה עוסק באמוראי ארצישראלי. אם התכוונתם לאמוראים אחרים, ראו | מקום פעילות | ארץ ישראל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור הרביעי – הדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יונה (אביו), רבי יוסי בר זבידא, רבי יצחק בן אלישיב |
| בני דורו | רבי חנניה דציפורין, רבי יוסי ברבי בון |
רבי מנא היה כהן[1] אמורא בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל, שימש כראש ישיבה בציפורי, הוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי.
ביוגרפיה
רבי מנא היה בנו ותלמידו של רבי יונה, שהיה מתלמידי החכמים הבולטים בדור השלישי והרביעי. כך פעמים רבות כשלימד הלכה, מסר דברים בשם אביו; כאשר שמע אותם מאביו בבית, אמר: "כך אמר לי אבא", וכאשר שמע אותם מאביו בבית המדרש, אמר: "כן אמר רבי יונה".[2] כמו כן למד ושימש את רבי יוסי בר זבידא שהיה חברו של אביו - רבי יונה.[3] ואת רבי חגי (הראשון)[4]. פעם הלך לעיר קיסרין (קיסריה), שם למד אצל האמוראים רבי חזקיה, רבי אושעיה בר שמי, רבי אהבה, רבי זעירא ורבי זריקן.[5]
תלמיד חבר שלו היה רבי יוסי ברבי בון,[6] וחבר שלו המוזכר במיוחד היה רבי חנניה דציפורין, שמוזכרות מחלוקות רבות ביניהם, בלשון "רבי חנניה ורבי מנא: חד אמר... וחרנה (האחר) אמר...".[7].
בזקנותו שימש כראש ישיבה בטבריה. בשנת 305 פרש דיוקלטיאנוס מתפקידו כקיסר האימפריה הרומית. הייתה זו תחילת תקופות של מלחמות אזרחים וחוסר יציבות, אשר כתוצאה מזה התרופף השלטון הרומי בארץ ישראל, והיהודים נרדפו. בראשונה חשו בכך חכמי טבריה, והישיבה במקום התפזרה בשלב מוקדם יותר. בשלב זה הלך רבי מנא לציפורי, שם שימש אז רעהו רב חנניה כראש הישיבה, אך מענוותנותו של רב חנניה ובשל היות רבי מנא מבוגר יותר - העביר רב חנניה לרבי מנא את תפקיד ראש הישיבה בציפורי, ולא די בכך, אלא שאף ישב ללמוד אצלו כאחד התלמידים[8].
רבי מנא נפטר בציפורי, טרם שנחרבה אף היא בשנת 351 במרד גאלוס.
אישיותו
רבי מנא הביע שאט נפש כלפי אנשים שרכשו תואר כבוד רבני - "רבי" - באמצעות מתנות לנשיאים,[9] וייתכן שבעקבות כך מוזכר בתלמוד שהוא נרדף על ידי אנשי בית הנשיא. כך מסופר כי פעם אחת כשנרדף על ידי אנשים אלה, הלך לקברו של אביו, ואמר "אבא, אבא, בני בית הנשיא מצערים לי". כך גם מסופר כי פעם אחת כאשר עברו אנשי בית הנשיא ליד קברו של אביו, רבי יונה, פרסות סוסיהם התקבעו, והם לא יכלו לזוז ממקומם, עד שהתחייבו לא לצער אותו יותר.[10]
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי מנא (ב)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 888-885, באתר היברובוקס
- "מַנִּי (מנא) ב"ר יונה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 246–247, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ירושלמי) אין פרק לג במסכת נזיר.תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ל"ג, הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד', הלכה י', ובפירוש קרבן העדה.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ז', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק א', הלכה ג'; מסכת כלאים, פרק ו', הלכה ג'; מסכת חלה, פרק א', הלכה א'; מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חלה, פרק ב', הלכה ב'; מסכת פסחים, ג', א' ובמקומות נוספים.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ו', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג עמוד ב'.
