רבי זכאי דכבול
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
רַבִּי זַכַּאי דְּכָּבוּל הוא אמורא ארצישראלי בדור הראשון, שפעל בעיר כָּבוּל שבגליל המערבי.
בתלמוד הירושלמי נמסרה בשמו הלכה הנוגעת לתיקון טעויות בקריאת התורה בבית הכנסת, אשר רבי ירמיה ורבי זירא דנו בה אגב מקרה שאירע בבית הכנסת של סכנין[1].
במספר ברייתות נזכר ביקורם של יהודה והלל, בניו של רבן גמליאל ברבי, אצל רבי זכאי דכבול, וכי בני העיר כבול חלקו להם כבוד רב במזון ובשתייה[2], וכן העמידו לרשותם את בית המרחץ המקומי[3].
במדרש ויקרא רבה נזכר רבי זכאי דכבול כדרשן, אשר דרש את הפסוק מספר קהלת ”לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל”[4] על מאורע שהתרחש בעירו, בו במהלך סעודת נישואי בנו של אחד מגדולי כבול, מת הבן מנחש שהכישו בשעה שהלך להביא חבית יין לסועדים[5].
על שמו של האמורא קרויה כיום "מערת זכאי" הסמוכה לכאבול.
לקריאה נוספת
- ד"ר מ' מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יהושע צ'צ'יק, תל אביב, כרך א', 269-268.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי זכאי דכבול", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 401, באתר היברובוקס
הערות שוליים
