תקופת הזוגות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השתלשלות ההלכה

תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני ( ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יש בידול ביניהם ובין התנאים, ויש המתייחסים אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים.

שמות הזוגות

רשימת הזוגות מופיעה במשנה, מסכת אבות, פרק א', ברשימת ראשי החכמים שבתקופת בית שני:

  1. יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.
  2. יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי.
  3. יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח.
  4. שמעיה ואבטליון.
    לאחר שמעיה ואבטליון הנהיגו את העם תקופה מסוימת בני בתירה שהעבירו את ההנהגה להלל הזקן.
  5. הלל ושמאי. שמאי החליף חכם בשם מנחם שהיה בן הזוג המקורי של הלל, ולפי דברי המשנה[1] "יצא מנחם, נכנס שמאי".

החכם המנוי ראשון בכל זוג כיהן כנשיא הסנהדרין, והשני כאב בית דין של הסנהדרין[1].

מחלוקת הסמיכה

הזוגות נחלקו במחלוקת הראשונה בתולדות ההלכה: הסמיכה על קרבן ביום טוב[2]. מחלוקת זו לא הוכרעה במשך כמה דורות, כאשר בכל דור נחלקו ביניהם הנשיא ואב בית הדין של אותו דור.

תקופת חייו של הרב תקופת הזוגות על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה, קרדיט, cc 0.3