לדלג לתוכן

אג'נדה 2030

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
 החלטה 39 של העצרת הכללית של האו"ם
סיכום הצבעה

אג'נדה 2030 לפיתוח בר־קיימא (באנגלית: 2030 Agenda for Sustainable Development) היא תוכנית פעולה בין-לאומית שאומצה ב־25 בספטמבר 2015 בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. האג'נדה כוללת יעדי פיתוח בר־קיימא (SDGs), 17 יעדים ו־169 מטרות משנה, שמטרתם לקדם שלום, רווחה, שוויון וצדק חברתי, תוך שמירה על איכות הסביבה.

רקע

בשנת 1992 התקיימה בברזיל ועידת האו"ם לאיכות הסביבה ולפיתוח, הידועה בשם פסגת כדור הארץ בריו (Earth Summit). בוועידה זו אומצה תוכנית הפעולה הגלובלית הראשונה אג'נדה 21 (Agenda 21). מטרתה הייתה להנחות מדינות, רשויות מקומיות וארגונים בינלאומיים כיצד לפעול למען פיתוח בר־קיימא במאה ה־21. אג’נדה זו לא הייתה מחייבת מבחינה משפטית, אך נחשבה לאבן דרך בהטמעת תפיסת הקיימות בפוליטיקה העולמית.[1]

המונח פיתוח בר־קיימא (Sustainable Development) מתאר פיתוח שמנסה לענות על צורכי הדור הנוכחי מבלי לפגוע ביכולת הדורות הבאים לענות על צורכיהם. ההגדרה התפרסמה לראשונה ב־1987 בדו"ח ברונטלנד (Brundtland Report) של ועדת האו"ם לאיכות הסביבה ולפיתוח, ומאז הפכה למסגרת מושגית מרכזית בדיונים סביבתיים וכלכליים ברחבי העולם.[2]

נהוג לתאר את פיתוח בר־קיימא כמשלב בין שלושה ממדים עיקריים:

  • כלכלה – צמיחה יציבה, מקורות פרנסה, חדשנות ותעשייה בת־קיימא.
  • חברה – צדק חברתי, שוויון, בריאות, חינוך ושיתוף קהילות.
  • סביבה – שמירה על מערכות אקולוגיות, מניעת זיהום, שימוש אחראי במשאבי טבע.

בהמשך, בשנת 2000, אימץ האו"ם את מטרות הפיתוח של המילניום (MDGs), שמונה יעדים עולמיים לתקופה של 2000–2015. יעדים אלה התמקדו בין היתר במיגור העוני הקיצוני והרַעב, בהשגת חינוך יסודי לכל, בקידום שוויון בין המינים והעצמת נשים, בהפחתת תמותת ילדים, בשיפור בריאות האמהות, במאבק במחלות כגון HIV/איידס ומלריה, בהבטחת קיימות סביבתית ובפיתוח שותפות עולמית לפיתוח.[3]

עם סיום תקופת ה־MDGs, אומצה ב־25 בספטמבר 2015 על ידי העצרת הכללית של האו"ם אג’נדה 2030 לפיתוח בר־קיימא, הממשיכה ומרחיבה את המסגרת הקודמת. אג’נדה זו כוללת 17 יעדי פיתוח בר־קיימא (SDGs) ו־169 מטרות משנה, והיא מתייחסת גם לאתגרים גלובליים חדשים כגון שינויי אקלים, עיור מואץ, אי־שוויון חברתי וכלכלי, משברי מים ומזון, ושיתופי פעולה בינלאומיים.[4]

ישראל ואג'נדה 2030

מדינת ישראל הייתה בין 193 המדינות שהצטרפו לאימוץ אג'נדה 2030 בעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2015,[5] בתקופת כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהמשך, ב־14 ביולי 2019, אישרה הממשלה את החלטה 4631, שבמסגרתה נקבע לשלב את יעדי הפיתוח בר־קיימא בתכנון האסטרטגי של משרדי הממשלה. ההחלטה הטילה על המשרד להגנת הסביבה והמועצה הלאומית לכלכלה אחריות לתיאום הפעילות הממשלתית, הגדרת מדדים לאומיים ודיווח לאו"ם. באותה תקופה שר להגנת הסביבה, זאב אלקין, הוביל את המשלחת הישראלית שעסקה בנושא. ישראל הגישה לאו״ם דוחות וולונטריים (VNR) על התקדמותה, וב־2025 פרסם מבקר המדינה דוח ביקורת על מוכנות הממשלה ליישום האג'נדה בישראל[6]

היעדים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא ערבוב בין המדיניות הכללית לבין מה שקורה בישראל, הכנסת ביקורת במקום הלא נכון.

האג'נדה כוללת 17 יעדים (SDGs):

  1. מיגור העוני. יעד זה עוסק במיגור העוני בכל צורותיו ובכל המקומות.
  2. חיסול הרעב וקידום ביטחון תזונתי. יעד זה מתמקד בצמצום התופעה של רעב בעולם, בשיפור הגישה למזון ובפיתוח מערכות חקלאות מקיימות. בהקשר זה מקודמות יוזמות בינלאומיות לעידוד חדשנות במזון, לרבות מחקר ופיתוח של חלבונים חלופיים כגון בשר מתורבת, חלבונים מהצומח ותעשיית חרקים כתחליף לחלבון מהחי.[7]
  3. בריאות ורווחה. יעד זה עוסק בשיפור שירותי הבריאות, בהארכת תוחלת החיים ובקידום רווחה לכלל האוכלוסייה.[8] בתקופת מגפת הקורונה נעשה שימוש נרחב ביעד זה כבסיס להצדקת צעדי חירום בריאותיים, כגון סגרים, חובת חיסונים והרחבת מערכות בריאות הציבור. בנוסף, במסגרת הדיון על חיזוק המוכנות הגלובלית למגפות, קודמה טיוטה לאמנה בינלאומית בתחום הבריאות ("אמנת המגפות") במסגרת ארגון הבריאות העולמי (WHO), הנחשבת כקשורה ליעדים אלו של אג'נדה 2030[9]
  4. חינוך איכותי. יעד זה מתמקד בהבטחת גישה לחינוך איכותי,[10] שוויוני ומקיף לכלל הילדים בעולם. במסגרת יישום היעד מקודמות יוזמות בינלאומיות לשילוב תכנים ונרטיבים גלובליים במערכות החינוך הלאומיות.
  5. שוויון מגדרי. יעד זה מתרכז בקידום שוויון זכויות בין נשים לגברים, ובמתן הזדמנויות שוות בתחומי החינוך, התעסוקה, הבריאות והחיים הציבוריים. במסגרת יעדי אג'נדה 2030 נקבעו תתי־יעדים כגון צמצום פערי שכר מגדריים, ייצוג נשים בעמדות מנהיגות וקידום חקיקה נגד אפליה ואלימות מגדרית.[11]
  6. מים נקיים ותברואה. יעד זה מתמקד בהבטחת גישה אוניברסלית למי שתייה בטוחים, בשיפור מערכות תברואה ובניהול בר־קיימא של משאבי מים.[12]
  7. אנרגיה נקייה ובת־השגה. יעד זה מתמקד בהבטחת גישה לאנרגיה מודרנית, אמינה ובת־השגה, ובהגדלת חלקן של אנרגיות מתחדשות בתמהיל האנרגיה העולמי.[13] הטכנולוגיות להפחתת פליטות כוללות ייצור חשמל ממקורות מתחדשים (כגון אנרגיה סולארית ורוח), מעבר לתחנות כוח מבוססות גז טבעי במקום פחם, שימוש במתקני אגירה (סוללות ליתיום ואגירה שאובה), טכנולוגיות ללכידה ואגירה של פחמן (CCS), והתייעלות אנרגטית בבניינים ובתעשייה.
  8. עבודה ראויה וצמיחה כלכלית. יעד זה מתמקד בקידום צמיחה כלכלית בת־קיימא, יצירת מקומות עבודה ראויים ושוויוניים, והגנה על זכויות עובדים. בין תתי־היעדים נכללים הגדלת פריון העבודה, עידוד יזמות וחדשנות, הפחתת אבטלה בקרב צעירים, ומאבק בעבודת כפייה וניצול ילדים.[14] במסגרת יישום היעד מקודמות יוזמות לשילוב תקני אחריות תאגידית (כגון ESG) בשוק העבודה, ולמתן גישה רחבה יותר לשירותים פיננסיים.
  9. תעשייה, חדשנות ותשתיות. יעד זה מתמקד בבניית תשתיות עמידות,קידום תיעוש בר-קיימא וטיפוח חדשנות.[15]
  10. צמצום אי־שוויון. יעד זה מתמקד בצמצום פערים כלכליים וחברתיים, הן בתוך מדינות והן בין מדינות. בין תתי־היעדים נכללים העלאת ההכנסה של האוכלוסיות העניות ביותר בקצב גבוה מהממוצע, קידום הכלה חברתית וכלכלית, הקלת תנאי ההגירה הבינלאומית, ושיפור נגישות למשאבים ושירותים פיננסיים.[16]
  11. ערים וקהילות בנות קיימא. יעד זה כולל פיתוח ערים וקהילות שמקיימות מבחינת סביבה, תחבורה, תשתיות חברתיות, בטיחות ושירותים דיגיטליים.
  12. צריכה וייצור אחראיים.[17] יעד זה מתמקד בהבטחת דפוסי ייצור וצריכה בני־קיימא, תוך צמצום ההשפעה הסביבתית של התעשייה והחברה. בין תתי־היעדים נכללים הפחתת פסולת מזון, שיפור ניהול הפסולת המסוכנת, שימוש יעיל במשאבי טבע, ועידוד אחריות תאגידית סביבתית.[18]
  13. התמודדות עם שינויי אקלים. יעד זה מתמקד בנקיטת צעדים דחופים להתמודדות עם שינויי האקלים והשפעותיו, תוך צמצום פליטות גזי חממה והגברת החוסן החברתי והכלכלי מפני אסונות אקלימיים.[19] בין תתי־היעדים נכללים שילוב שיקולי אקלים במדיניות הלאומית, שיפור החינוך והמודעות הציבורית לנושא, ותמיכה בפיתוח טכנולוגיות ירוקות. ברמה הגלובלית נדונים פתרונות נוספים כגון ניהול קרינה סולארית (Solar Radiation Management) באמצעות פיזור חלקיקים בסטרטוספירה, שנועדו להפחית את קרינת השמש ולצנן את כדור הארץ, אם כי טכנולוגיות אלה שנויות במחלוקת מדעית ואתית .[20]
  14. שמירה על מערכות אקולוגיות ימיות. יעד זה מתמקד בשימור האוקיינוסים, הימים והחופים, ובניהול בר־קיימא של משאבי הטבע הימיים.[21]
  15. שמירה על מערכות אקולוגיות יבשתיות. יעד זה מתמקד בהגנה, שיקום וניהול בר־קיימא של מערכות אקולוגיות יבשתיות, לרבות יערות, אדמות חקלאיות ואזורים מדבריים.[22] בין תתי־היעדים נכללים עצירת כריתת יערות, מניעת סחף קרקע, בלימת תהליכי מדבור, ושמירה על מגוון ביולוגי.
  16. שלום, צדק ומוסדות חזקים. יעד זה מתמקד בצמצום כל סוגי האלימות, בחיזוק שלטון החוק ובבניית מוסדות יעילים ושקופים.[23] האו״ם רואה בשלום, שלטון החוק ומוסדות יציבים תנאי יסוד להשגת פיתוח בר־קיימא. יעד זה נועד "לקדם חברות שלוות וכוללות לפיתוח בר־קיימא, לספק גישה לצדק לכל, ולבנות מוסדות אפקטיביים, אחראיים ושקופים בכל הרמות". על פי תפיסה זו, ללא צמצום סכסוכים ואלימות, ללא מערכת משפטית נגישה וללא מוסדות אמינים ושקופים – לא ניתן להבטיח את יישום יתר היעדים של אג'נדה 2030. אחד מתתי־היעדים של סעיף זה הוא הבטחת גישה לצדק לכל אדם, עיקרון הנשען על האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR) של האו״ם.
  17. שותפויות להשגת היעדים. האו״ם מדגיש כי יישום אג'נדה 2030 מחייב שיתופי פעולה רחבים בין מדינות, מוסדות בינלאומיים, המגזר הפרטי וארגוני חברה אזרחית. סעיף זה (SDG 17) מגדיר ארבעה סוגים מרכזיים של שותפויות: שיתופי פעולה פיננסיים, הכוללים גיוס משאבים ממדינות מפותחות, קרנות בינלאומיות ובנקים לפיתוח; שיתופי פעולה טכנולוגיים, העוסקים בהעברת ידע, פיתוח חדשנות ושיתוף בטכנולוגיות בתחומים כמו אנרגיה מתחדשת וניהול מים; שיתופי פעולה מסחריים ותאגידיים, הכוללים את מעורבות החברות הרב־לאומיות והמגזר העסקי, לרבות שימוש במדדים כמו ESG לקידום אחריות סביבתית וחברתית; ושיתופי פעולה מוסדיים וחברתיים, הכוללים שיתופי פעולה בין ממשלות, רשויות מקומיות וארגוני חברה אזרחית.

יישום ומעקב

מדינות החברות באו״ם מחויבות לדווח על הצעדים שננקטו ליישום היעדים, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבין־לאומית. האו״ם מרכז את הנתונים באמצעות דו״חות וולונטריים (Voluntary National Reviews – VNRs) המוגשים אחת למספר שנים.[24]

בפורום הכלכלי העולמי (דאבוס) נדונה האג׳נדה בהקשרים של שיתופי פעולה עסקיים, חדשנות טכנולוגית וממשל גלובלי, תוך שיתוף חברות רב־לאומיות וארגוני חברה אזרחית.[25]

בישראל הוגשו מספר דיווחים וולונטריים ל־UN High-Level Political Forum (HLPF), בהם פורטו ההתקדמות והאתגרים ביישום היעדים. בנוסף, מבקר המדינה פרסם בשנת 2025 דו״ח ביקורת שבחן את מוכנות משרדי הממשלה ליישום אג׳נדה 2030, ומצא פערים בין היעדים שהוצבו ברמה הגלובלית לבין רמת ההיערכות בפועל של הרשויות הממשלתיות בישראל.[6]

ביקורת

חוקרים מציינים כי יישום האג'נדה מתקדם באיטיות, במיוחד במדינות מתפתחות. יש הטוענים כי היעדים רחבים מדי ובלתי־מחייבים מבחינה משפטית. מאידך, תומכים רואים באג'נדה מסגרת חשובה לשיתוף פעולה עולמי לקידום שלום, שוויון ופיתוח מקיים.[26]

  • מיגור העוני – על אף שהיעד של מיגור העוני נחשב לערך אוניברסלי,[27] חוקרים ומבקרים מציינים כי יישומו בפועל עשוי לשמש להצדקת צעדים כלכליים שנויים במחלוקת. בין היתר נטען כי סעיף זה עלול לשמש בסיס להטלת מיסים חדשים, כמו העלאות מיסים ישירים או מסי ירושה, בשם "צדק חברתי". ביקורת נוספת היא שהגדרת "עוני" עצמה אינה אובייקטיבית, אלא משתנה בין מדינות ולעיתים אף נקבעת מתוך שיקולים פוליטיים פנימיים.[28] בכך, הסעיף משקף את המתח שבין השאיפה הגלובלית לצמצום פערים לבין יישום מדיניות כלכלית מקומית, שעשויה לעורר התנגדות ציבורית.[29]
  • חיסול הרעב וביטחון תזונתי – בעוד שאג'נדה 2030 מדגישה את הצורך בפיתוח טכנולוגיות חדשות כדי להבטיח ביטחון תזונתי,[30] חלק מהחידושים – כמו ביוטק ובשר מתורבת, מעוררים ביקורת בשל עלויות ייצור גבוהות, שימוש רב באנרגיה, ותועלת מוגבלת לאוכלוסיות עניות. המבקרים טוענים כי הפתרונות הללו נגישים בעיקר לשווקים עשירים, ולכן אינם מספקים מענה אמיתי לבעיית הרעב העולמי.[31] בהקשר זה מצוינת לעיתים גם פעילותה של חברת הזרעים האמריקנית מונסנטו, שהחלה לפעול בישראל בתחילת שנות ה־2010. החברה מציגה את פיתוחי הזרעים המהונדסים שלה כפתרון לעלייה בתפוקה החקלאית ולהפחתת הרעב, אך היא נתונה לביקורת על יצירת תלות של חקלאים בזרעים מוגנים בפטנט, על פגיעה במגוון הגנטי של הגידולים, ועל שיטות שיווק אגרסיביות. במדינות מסוימות, כגון הודו,[32]פעילותה הוגבלה בעקבות מחאות ציבוריות. מבקרים טוענים כי התלות בתאגידים בינלאומיים מסוג זה עלולה לסתור את מטרות אג'נדה 2030, שנועדו במקור להעצים קהילות חקלאיות מקומיות ולצמצם אי־שוויון.[33]
  • בריאות ורווחה – במהלך מגפת הקורונה הוצגו צעדי סגר וחובת חיסונים כחלק ממימוש היעד של שמירה על בריאות הציבור ורווחתו (SDG 3).[34] צעדים אלה עוררו ביקורת ציבורית על פגיעה בזכויות יסוד ובחירויות הפרט. חלק מהמבקרים קשרו את מדיניות החיסונים לעקרונות קוד נירנברג, הקובעים כי אין לבצע ניסויים רפואיים בבני אדם ללא הסכמה חופשית ומודעת. לטענתם, אישור החירום שניתן לחיסוני הקורונה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הציב את מתן החיסונים תחת מסגרת של “ניסוי”, ובכך עורר שאלות משפטיות ואתיות. עם זאת, גופי בריאות בינלאומיים והקהילה המדעית הדגישו כי החיסונים עברו שלבי ניסוי קליני נרחבים לפני שהופצו, וכי מטרתם הייתה בלימת התפשטות המגפה והפחתת תמותה. בישראל ובעולם עלו גם התנגדויות להצטרפות לאמנת הבריאות הבינלאומית של ארגון הבריאות העולמי (WHO), שלטענת המבקרים הייתה מאפשרת לאו״ם או לגופים בין-לאומיים שליטה על מדיניות בריאות לאומית בשעת חירום.[35] בישראל נרשמו דיונים ציבוריים בנושא, ובסופו של דבר בקשת ההצטרפות לאמנה בוטלה.[36]
  • חינוך איכותי – מבקרים טוענים כי יעד זה מאפשר החדרת נרטיבים גלובליים לתוך מערכות חינוך לאומיות,[37] לעיתים בניגוד לרצון הציבור המקומי או לערכים תרבותיים־דתיים. בישראל, נרשמו מחלוקות סביב הכנסת תכנים בנושאי מגדר למסגרות חינוכיות, כולל במערכת החינוך הממלכתית־דתית ואף בגני ילדים. ארגונים הפועלים בתחום החינוך לשוויון ולסובלנות, כמו חוש״ן, מקדמים סדנאות והדרכות בבתי ספר החל מהגיל הרך, צעד שעורר התנגדות מצד גורמים דתיים ושמרניים. גם בכנסי חינוך במגזר הדתי נדונו סוגיות רגישות, מה שהוביל לוויכוח ציבורי על גבולות האוטונומיה של מערכת החינוך מול השפעת נרטיבים גלובליים. המבקרים רואים בכך דוגמה לפער בין מטרות אג'נדה 2030 בתחום החינוך לבין המציאות החברתית בישראל.
  • שוויון מגדרי – בישראל נמתחה ביקורת על כך שההשקעות הממשלתיות בתחום זה, כגון תקציבי העצמה לנשים ותוכניות ייעודיות,[38] אינן מתיישבות תמיד עם המציאות החברתית־כלכלית המורכבת, ולעיתים אף יוצרות תחושת אפליה מתקנת כלפי קבוצות אחרות. מבקרים טוענים כי יישום היעד נעשה לעיתים גם תוך שימוש במנגנונים של התניות בינלאומיות, למשל, קישור בין סיוע כלכלי, מענקים או השקעות זרות לבין אימוץ רפורמות מגדריות במדינות מתפתחות,[39] דבר שנתפס כהתערבות חיצונית במדיניות הפנימית. קיימת גם ביקורת תרבותית וחברתית הטוענת כי אי־השוויון התעסוקתי בין נשים לגברים אינו נובע בהכרח מאפליה ממוסדת,[40] אלא במקרים רבים מבחירה אישית של נשים להשקיע יותר זמן בגידול ילדים ובחיי המשפחה, על חשבון פיתוח קריירה. על פי גישה זו, חלק מהפערים המגדריים בשכר ובקידום מקצועי הם תוצאה של העדפות סוציו־תרבותיות, ולא בהכרח של אפליה מבנית מצד המדינה או המעסיקים.[41]
  • מים נקיים ותברואה – בישראל הודגשו פרויקטים טכנולוגיים גדולים כמו מתקני ההתפלה ו"המוביל ההפוך",[42] שנועד להזרים מים מותפלים לכנרת. עם זאת, מבקרים טוענים כי ההשקעות מתמקדות בעיקר בהיבט הטכנולוגי, ולא תמיד במניעת זיהום מקורות המים הקיימים. ביהודה ושומרון דווח כי המנהל האזרחי פעל להריסת מערכות מקומיות לסינון מי ביוב בכפרים פלסטיניים, בטענה שהן הוקמו ללא היתר, אך מבקרים טענו כי פעולה זו החריפה את זיהום מי התהום והנחלים, שמזינים את אקוויפר ההר.[43] נוסף לכך קיימת ביקורת על טיב המים המופקים בישראל ועלות ההפקה הגבוהה, כאשר חלק מהמבקרים טוענים כי בישראל אין בעיית מחסור במים אלא קושי בשאיבת מי תהום ושימורם. בהקשר רחב יותר נטען כי הסכמי אוסלו תרמו למשבר מים ברצועת עזה, מאחר שההסדרים שנקבעו הובילו לשאיבה עודפת של מי התהום ולהמלחת בארות. גורמים בינלאומיים הצביעו גם על זיהום האקוויפר העליון כתוצאה מהזרמת ביוב בלתי מטופל, תוך עצימת עיניים מצד הרשויות המקומיות והישראליות כאחד. לטענת מבקרים, מצב זה ממחיש את הפער בין היעדים הגלובליים של אג'נדה 2030 בתחום המים לבין המציאות המורכבת בשטח.[44]
  • אנרגיה נקייה ובת־השגה – מבקרים טוענים כי השקעה בטכנולוגיות להפחתת פליטות מטילה עלויות כבדות על המשק והצרכנים,[45] בין היתר באמצעות סובסידיות ממשלתיות ומיסוי עקיף. בנוסף, עלו טענות לנזקים סביבתיים הנגרמים מהקמת מתקנים רחבי־היקף לייצור אנרגיה מתחדשת: שימוש נרחב בשטחים פתוחים על חשבון בתי גידול טבעיים, פגיעה בחיות בר וציפורים, וכן קושי בטיפול בפאנלים וחומרים מתכלים לאחר מספר שנות שימוש.[46] כדוגמה לכך, מתקן מגדל אור בנגב עורר ביקורת סביבתית בשל דיווחים על פגיעה בעופות כתוצאה מהחום הרב הנוצר סביבו. מבקרים טוענים כי למרות התרומה להפחתת פליטות, טכנולוגיות אלה עדיין אינן מהוות חלופה מלאה לאנרגיה ממקורות פוסיליים, וכי עיקר המימון מגיע מהציבור, בעוד שחברות פרטיות נהנות מהרווחים.[47]
  • עבודה ראויה וצמיחה כלכלית – מבקרים טוענים כי הטמעת מדדי אחריות תאגידית, כגון ESG (Environment, Social, Governance), ובישראל מדד מעלה, מטילה נטל רגולטורי כבד על חברות קטנות ובינוניות, שאינן מסוגלות לעמוד בקריטריונים. נוסף על כך נטען כי המדדים נשלטים על ידי גופים בינלאומיים בעלי כוח, ובהם האו״ם והפורום הכלכלי העולמי, וכי כדי שחברה תוכל לגייס השקעות זרות או מוסדיות היא נדרשת להוכיח עמידה בקריטריונים אלה.[48] ביקורת נוספת מצביעה על כך שמדדים אלו משמשים לעיתים ככלי להפעלת לחץ פוליטי על מדינות. גופים פיננסיים בינלאומיים השתמשו בשיקולי ESG כדי להוציא השקעות מחברות ישראליות, למשל קרן העושר הנורווגית שהודיעה על דיבסטמנט מ־Bezeq עקב פעילות בשטחי יהודה ושומרון. במקביל, עלו טענות מצד ארגוני יהדות בארצות הברית כי דירוגי ESG מוטים כלפי ישראל ומהווים כלי לניהול חרמות כלכליים מוסווים. דוגמאות נוספות כוללות ספקי דירוג כמו MSCI, שהמשיכו להפעיל סיווגים שליליים כלפי חברות ישראליות, בניגוד לחברות אחרות הפועלות בתנאים דומים.[49]
  • תעשייה, חדשנות ותשתיות – בישראל הושקעו משאבים רבים בתחומי הביומד והאנרגיה הירוקה ,[50] כחלק ממגמה עולמית לעידוד חדשנות טכנולוגית ולהפחתת התלות באנרגיה פוסילית. עם זאת, מבקרים טוענים כי חלק מההשקעות בתחומים אלו אינן מוכיחות את עצמן לאורך זמן, ולעיתים אף גורמות לנזקים סביבתיים משמעותיים. בתחום הביומד נטען כי פיתוחים מסוימים אינם עוברים לשימוש רחב, בשל כשלים כלכליים או טכנולוגיים, מה שמעלה חשש לבזבוז כספי ציבור. בתחום האנרגיה הירוקה נמתחה ביקורת על כך שמתקנים גדולים פוגעים בשטחים פתוחים ובבתי גידול טבעיים, ועל כך שהטכנולוגיות אינן בהכרח מספקות פתרונות ארוכי טווח בהשוואה לאנרגיה ממקורות מסורתיים. מבקרים מציינים כי בעוד שהחדשנות ממצבת את ישראל כמדינה מובילה, הפער בין הציפיות לבין התועלת הסביבתית בפועל מציב סימני שאלה לגבי היעילות של ההשקעות.[51]
  • צמצום אי־שוויון – בישראל נמתחה ביקורת על יישום היעד, במיוחד בהקשר למדיניות אפליה מתקנת. בעקבות הלחימה בעזה, נטען כי ערבים אזרחי ישראל נהנים מהטבות ברכישת דירות ובקבלה לאוניברסיטאות, כחלק ממדיניות ממשלתית שנועדה לצמצם פערים חברתיים. עם זאת, מבקרים מציינים כי חיילי מילואים ששירתו בעזה אינם זוכים להטבות דומות, מצב הנתפס כעיוות של עקרון השוויון. לטענת המתנגדים, יישום המדיניות במתכונתה הנוכחית יוצר תחושת קיפוח בקרב קבוצות אחרות באוכלוסייה, וממחיש את המתח הקיים בין הרצון לקדם שוויון לבין תחושת חוסר צדק הנובעת מהעדפה מתקנת.[52]
  • ערים וקהילות מקיימות – בישראל קודמו בשנים האחרונות פרויקטים של "ערים חכמות", שכללו בין היתר פריסת מצלמות מעקב נרחבות במרחב הציבורי.[53] צעדים אלו נועדו לחזק את הביטחון ולייעל את ניהול השירותים העירוניים, אך עוררו ביקורת ציבורית נרחבת על חדירה לפרטיות ועל הסכנה שטכנולוגיות אלו ישמשו בעתיד לניטור פוליטי או לשליטה על התנגדויות אזרחיות. בנוסף, כחלק ממדיניות לעידוד תחבורה ציבורית וצמצום זיהום אוויר, נסגרו חלק מכבישים ונתיבי תנועה שהיו פתוחים בעבר לכלל הציבור, והוסבו לנתיבים ייעודיים לאוטובוסים ולרכבים ציבוריים.[54] גם מקומות חניה נגרעו מהציבור במטרה לעודד שימוש בתחבורה שיתופית. מבקרים טוענים כי רמת השירות של התחבורה הציבורית בישראל, שאינה פועלת בסופי שבוע ובחגים, אינה מאפשרת לאזרחים רבים לוותר בפועל על הרכב הפרטי. מצב זה יוצר עומסי תנועה ופקקים נרחבים, וממחיש את הפער בין החזון של ערים מקיימות לבין המציאות התחבורתית היומיומית בישראל.[55]
  • צריכה וייצור אחראיים – בישראל נסגרו בשנים האחרונות חברות מיחזור רבות בשל חוסר כדאיות כלכלית,[56] בין היתר עקב מחירי חומרי הגלם הנמוכים ועלויות איסוף ועיבוד גבוהות. מבקרים טוענים כי היעד מתמקד בעיקר בהחלת רגולציה נוספת על הציבור והעסקים, כגון חובת מיחזור והפרדת פסולת – אך בפועל אינו מצליח להביא לשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה. לטענתם, חלק מהמדיניות מתורגמת לנטל כספי נוסף על משקי בית ורשויות מקומיות, מבלי לספק תשתית מספקת שתאפשר יישום יעיל של יעדי אג'נדה 2030 בתחום זה.[57]
  • התמודדות עם שינויי אקלים – חוקרים טוענים כי חלק מהטכנולוגיות המוצעות להתמודדות עם שינויי אקלים, כגון זריעת עננים והנדסת אקלים, עלולות ליצור סיכונים בריאותיים וסביבתיים. לטענתם, פיזור חלקיקים באטמוספירה לצורך עידוד ירידת משקעים או להסטת קרינת השמש עלול לזהם את האוויר ולפגוע בבריאות הציבור, וכן לגרום להשפעות בלתי־צפויות על מערכות אקולוגיות.[58] ישנם מדענים שמבקרים את הגישה של הנדסת אקלים, וטוענים כי שגיאות שייעשו בתהליך זה עלולות להיות בלתי־הפיכות. בנוסף, קיימות דעות הסבורות כי שינויי מזג האוויר אינם נובעים בהכרח מפעילות אנושית בלבד, וכי כדור הארץ אינו מערכת אחידה שניתן להציע לה פתרון אחד אחיד לכל האזורים. ביקורת זו מצביעה על הסיכון שביישום טכנולוגיות בקנה מידה גלובלי, מבלי להתחשב במורכבות האקלימית והגאוגרפית המקומית.[59]
  • שמירה על מערכות אקולוגיות ימיות – בישראל התקיים מאבק ציבורי ומשפטי ארוך נגד חוות הדגים שפעלו מול חופי אילת. בעוד שהמאבק הוצג כחלק ממדיניות שמירה על המערכת האקולוגית הימית של מפרץ אילת, מבקרים טוענים כי מאחורי היוזמה עמדו גם שיקולים כלכליים ותחרותיים. לדבריהם, החלטת הממשלה לפנות את החוות אל הים התיכון הוצדקה באמצעות שיח סביבתי גלובלי, ובכלל זה אג'נדה 2030, אך בפועל שירתה גם אינטרסים עסקיים ומסחריים מקומיים.[60] בנוסף, רשויות מקומיות בפריפריה דיווחו כי נמנע מהן להקים מרינות חדשות לחופי הים התיכון, בטענה שהדבר עלול לפגוע בקו החוף ובמערכות אקולוגיות ימיות רגישות. מבקרים רואים בכך פגיעה ביכולתן של ערים קטנות לייצר מקורות הכנסה מתיירות ימית ונמלים מסחריים, וממחישים את המתח שבין יעדי שמירה סביבתית לבין צרכים כלכליים של הרשויות המקומיות.[61]
  • שלום, צדק ומוסדות חזקים – בישראל קיימת מחלוקת באשר ליישום היעד של חיזוק מוסדות החוק והצדק.[62] יש הטוענים כי פתיחת מערכת המשפט לכלל האוכלוסייה, כולל לארגונים המייצגים גורמים עוינים, מאפשרת גם להם גישה לערכאות, לרבות עתירות שהוגשו לבג"ץ בשם תושבי עזה. תומכי הגישה רואים בכך ביטוי לשלטון החוק ולעקרון השוויון בפניו, בעוד שמתנגדים רואים בכך פתח לניצול לרעה של המערכת המשפטית.[63] בנוסף, מבקרים מציינים כי החיבור בין אג'נדה 2030 לבין מדדי ESG, המקדמים בין היתר ערכים של שלום ושלטון חוק, יוצר מצב שבו חברות בינלאומיות מקבלות לגיטימציה להוציא השקעות מהמשק הישראלי. הדבר נעשה בטענה כי פעולות צבאיות של ישראל, למשל במסגרת מלחמת "חרבות ברזל",[64]פוגעות בתהליך השלום. לטענת המבקרים, מצב זה מעניק גושפנקה כלכלית ללחצים בינלאומיים הפוגעים ביציבות הכלכלית של ישראל בשם פרשנות רחבה של יעד "שלום וצדק".[65]
  • שותפויות להשגת היעדים – לצד היתרונות, עלו טענות ביקורתיות ביחס ליישום היעד של שותפויות להשגת היעדים. שיתופי פעולה פיננסיים, המאפשרים גיוס הון בינלאומי, נתפסים גם כקרקע פורייה להונאות פיננסיות שהרגולציה בישראל מתקשה לפקח עליהן. כך למשל הוזכרה פרשת סלייס גמל, בה נעלמו מאות מיליוני שקלים מכספי חוסכים, וכן מקרים של חברות נדל"ן אמריקניות שגייסו הון בבורסה הישראלית ולאחר מכן קרסו והותירו את המשקיעים ללא מענה. בנוסף, שותפות ומעורבות של עמותות וארגוני חברה אזרחית בהחלטות מערכת המשפט, בוועדות הכנסת ובמועצות המקומיות עוררו ביקורת ציבורית. מבקרים טוענים כי מעורבות זו מאפשרת למדינות זרות להשפיע על קבלת החלטות ציבוריות בישראל בדרך עקיפה, שלא דרך מוסדות השלטון הנבחרים. בשל כך, חלק מארגוני החברה האזרחית, הן מהימין והן מהשמאל, זוכים לביקורת על כך שהם ממומנים בידי ממשלות זרות המעוניינות להשפיע על סדר היום הפוליטי והחברתי בישראל.[66]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אג'נדה 2030 בוויקישיתוף

מקורות

  • United Nations. Transforming our world: the 2030 Agenda for Sustainable Development. 2015.
  • Donchin, M., Gurewitz, L., & Wetzler, S.L. (2024). Implementation of the UN’s Sustainable Development Goals among the Member Cities of the Healthy Cities Network in Israel. Sustainability.
  • Office of the State Comptroller of Israel. Preparedness of Israel’s Government for Implementing the Sustainable Development Goals. 2025.
  • Weiland, S., Hickmann, T., et al. (2021). The 2030 Agenda for Sustainable Development: Transformative Change through the SDGs? Politics and Governance.
  • El País. "Agenda 2030: un balance urgente". 2025.

הערות שוליים

  1. ↑ האו"מ, אגנדה 2021, 1992
  2. ↑ SDG Actions Platform | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  3. ↑ A/RES/70/1 - Transforming our world: the 2030 Agenda for Sustainable Development.:. Sustainable Development Knowledge Platform, sustainabledevelopment.un.org
  4. ↑ eport of the State Comptroller of Israel, [https://library.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Documents/2025/2025-05/EN/2025-05-101-SDGs-Taktzir-EN.pdf? The Preparedness of Israel’s Government for Implementing the Sustainable Development Goals (SDGs) in Its Work], 2025
  5. ↑ SDG Actions Platform | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  6. ^ 6.0 6.1 מוכנות הממשלה להטמעת היעדים לפיתוח בר קיימה (SDGs) בעבודתה, באתר library.mevaker.gov.il
  7. ↑ Israel's Alt Protein Industry Poised to Generate 10,000 Jobs and $2.5 Billion by 2030, New Report Predicts - vegconomist - the vegan business magazine, ‏2024-05-21
  8. ↑ Vaccine Equity, SDG Integration
  9. ↑ Pandemic prevention, preparedness and response agreement, www.who.int
  10. ↑ נחום בלס, [https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/achievementsandgapsheb-1.pdf? הישגים ופערים במערכת החינוך בישראל: תמונת מצב], מרכז טאוב, 1/2020
  11. ↑ Country Fact Sheet | UN Women Data Hub, data.unwomen.org
  12. ↑ Goal 6 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  13. ↑ Goal 7 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  14. ↑ Goal 8 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  15. ↑ Science, technology and innovation, OECD
  16. ↑ 404 | בנק ישראל - הבנק המרכזי של ישראל, באתר www.boi.org.il
  17. ↑ Goal 12 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  18. ↑ המשרד להגנת הסביבה, סקר הרכב הפסולת בפח הירוק, 2023
  19. ↑ UN, [https://www.un.org/scientific-advisory-board/sites/default/files/2025-05/250403-SRM-Rev-8.pdf? SOLAR RADIATION MODIFICATION]
  20. ↑ U. N. Environment, One Atmosphere: An Independent Expert Review on Solar Radiation Modification Research and Deployment | UNEP - UN Environment Programme, www.unep.org, ‏2023-02-28
  21. ↑ החברה להגנת הטבע, תכנית פעולה לניהול הדיג ואישוש הדגה והטבע בים התיכון, ‏2020
  22. ↑ Goal 15 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  23. ↑ Goal 16 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  24. ↑ Voluntary National Reviews | High-Level Political Forum, hlpf.un.org
  25. ↑ World Economic Forum, Five years to go: Are we on track to meet the Sustainable Development Goals?, World Economic Forum, ‏12/09/2025
  26. ↑ Transforming our world: the 2030 Agenda for Sustainable Development | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  27. ↑ Goal 1 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  28. ↑ פורסם דוח העוני והאי שוויון לשנת 2023 - הודעות לעיתונות | ביטוח לאומי, באתר www.btl.gov.il
  29. ↑ המחלקה לפיקוח תקציבי, סקירצ נתוני העוני בישראל, 2023
  30. ↑ Goal 2 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  31. ↑ Lab grown meat: how it is made and what are the pros and cons, www.eufic.org
  32. ↑ Heidi Chow, The story behind Monsanto’s malicious monopolies in India, Global Justice Now, ‏2016-09-29
  33. ↑ מונסנטו וחקלאים בארה"ב תובעים את קליפורניה עקב פרסום אזהרה מפני סרטן על מוצרי הדברה, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2017
  34. ↑ Goal 3 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  35. ↑ אתר למנויים בלבד פרופ' אודי קימרון, ד"ר יואב יחזקאלי, ד"ר יפה שיר-רז, שי זקוב ושחר גביש, ריבונות ובריאות: מדוע על ישראל לפרוש מארגון הבריאות העולמי?, באתר DoctorsOnly‏, 27 במרץ 2025
  36. ↑ מיטל יסעור בית-אור, ‏גוטליב תקפה אמנה בינלאומית למאבק במגיפות, שר הבריאות הגיב: "לא ליפול לחדשות כזב", באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2023
  37. ↑ Goal 4 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  38. ↑ Goal 5 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  39. ↑ unctad, קידום השקעות והשפעתו על שוויון מגדרי: התקדמות בנושא יעד בר-קיימא, באתר unctad, ‏2023
  40. ↑ לילך סיגן, ‏איך נשים מצליחות הגיעו רחוק? לא בגלל אפליה מתקנת והמאבק הפמיניסטי, באתר מעריב אונליין, 8 במרץ 2017
  41. ↑ שוקי שטאובר, העדפה מתקנת - סוגיה ניהולית ולא רק עניין נשי, באתר כלכליסט, 14 במאי 2010
  42. ↑ הרשות הממשלתית למים ולביוב, דוח פעילות לשנת 2023, 2023
  43. ↑ עודד רביבי, הרעלת המים ביהודה ושומרון. הסיפור האמיתי, באתר ynet, 30 ביוני 2016
  44. ↑ זיהומי מים בין מדינת ישראל לשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה - המשרד להגנת הסביבה - מטלה בין משרדית, באתר library.mevaker.gov.il
  45. ↑ שניאור ובר: כור ההיתוך (2025-05-12), פרופ' יונתן דובי: ההונאה וההשתקה סביב משבר האקלים, נבדק ב-2025-09-24
  46. ↑ אילנה קוריאל, מגדל התחנה הסולארית בנגב מסנוור למרחקים: "צורב בעיניים", באתר ynet, 30 באוגוסט 2018
  47. ↑ רשות החשמל, דוח מצב משק החשמל, 2025
  48. ↑ Goal 8 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  49. ↑ Federations urge SEC to act on anti-Israel bias in ESG financial ratings | The Jewish Federations of North America, www.jewishfederations.org
  50. ↑ Goal 9 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  51. ↑ משרד האנרגיה והתשתיות, דו"ח מצב משק האנרגיה 2025 דו"ח סיכום שנת 2023, 2025
  52. ↑ הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, באתר הכנסת, ‏ביוני 2025, ז' בסיון תשפ"ה
  53. ↑ גוש ברינר, Israeli Gov’t Pushes Bill for Facial Recognition Surveillance Cameras in Public Spaces, ‏2023
  54. ↑ אגף הסברה ויחסים בינלאומיים, צעד נוסף לעידוד השימוש התחבורה הציבורית. מהיום: נת"צים חדשים בצירים מרכזיים בתל אביב-יפו, באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ‏02.04.2019
  55. ↑ רן פוני, ‏"אם מיכאלי תבנה עוד נתיבי אוטובוסים המצב יחמיר. צריך להסב נתיבים קיימים לתחבורה ציבורית", באתר ישראל היום, 24 ביוני 2021
  56. ↑ המשרד להגנת הסביבה, נתוני הפסולת בישראל, באתר ממשלתי, ‏2025
  57. ↑ פינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה - ביקורת מעקב, באתר library.mevaker.gov.il
  58. ↑ יואב יאיר, הנדסת אקלים – ההבטחה, הסכנות והמוצא האחרון, אקולוגיה וסביבה 13, 15 בנובמבר 2022
  59. ↑ Geoengineering the climate: science, governance and uncertainty | Royal Society, royalsociety.org
  60. ↑ ראובן זלץ, הממשלה החליטה: "חוות הדגים החוצה", באתר "יום יום באילת"
  61. ↑ ירון דרוקמן, הקמת מרינות חדשות: המבקר מזהיר מהשלכות חמורות, באתר ynet, 16 ביולי 2020
  62. ↑ Goal 16 | Department of Economic and Social Affairs, sdgs.un.org
  63. ↑ בג"ץ ידון בסגירת החקירה של הרג ארבעה ילדים ששיחקו בחוף בעזה במבצע "צוק איתן", באתר עדאלה, ‏6 בינואר 2022
  64. ↑ Responsible business conduct, OECD
  65. ↑ קרן העושר הנורבגית ממשיכה להיפטר מחברות ישראליות, באתר כלכליסט, 18 באוגוסט 2025
  66. ↑ סיון חילאי, קוּדַּם החוק שיפגע בעמותות שנשענות על מימון זר: "מה עם חמאס ויועצי נתניהו?", באתר ynet, 19 בפברואר 2025

אג'נדה 203042108624

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אג%27נדה_2030&oldid=3559013"