אדולף פרידמן
 | |
| אדולף פרידמן על גמל ליד הפירמידות במצרים, במהלך מסע למצרים וארץ ישראל, 1903 | |
| מדינה | גרמניה, הולנד |
|---|---|
| תפקיד |
|
אדולף פרידמן (בגרמנית: Adolf Friedemann; 11 באפריל[1]1871–26 בדצמבר 1932) היה סופר, מראשי הציונות בגרמניה ובהולנד, מחוג מקורביו של בנימין זאב הרצל.
קורות חייו
פרידמן, יליד ברלין, היה בין מייסדי "החברה היהודית ההומאניטרית" (Jüdische Humanitätsgesellschaft) ב-1893, יחד עם ארתור מנחם הנטקה, מקס בודנהיימר, מקס אופנהיימר, בחסותו ובתמיכתו של היינריך לווה[2]. גישת אגודה זו בראשיתה הייתה הגדרה עצמית כגרמנים בני דת משה, תוך רצון להימנע מסוגיות של נאמנות כפולה[3]. בתחילת דרכם ספגו התנגדות הן מגורמים רבניים והן מגורמים יהודים-ליברלים[4]. בהמשך התמזגה האגודה עם ארגון סטודנטים יהודים, ואימצה את הציונות המדינית, ולבסוף אוחדה להסתדרות הציונית בברלין[5]. החל מהקונגרס הציוני העולמי השני היה פרידמן למקורבו של בנימין זאב הרצל והוציא לפועל בשליחותו נושאים מדיניים שונים. בין השאר, במסגרת תוכנית אל עריש השתתף פרידמן ב-1903 במשלחת הסקר מטעם ההסתדרות הציונית למצרים, והמשיך גם למסע בארץ ישראל.
פרידמן היה חבר הוועד הפועל הציוני בין 1903–1920. בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעל בברן, שווייץ, בין השאר להעברת כספי סיוע מיהודי ארצות הברית ליהודי ליטא[6].
במהלך כל פעילותו הציונית, נשאר נאמן לערכי ציונות המדינית, ודחה את גישת הציונות המעשית[7]. בשל אמונתו בקידום הציונות בעבודה מדינית, לא שאף לחיות בארץ ישראל. כאשר גברה גישת הציונות הסינתטית איבד מהשפעתו בוועד הפועל[8][5].
מ-1920 היה פעיל בקרן היסוד בהולנד[1][9][10]. כשליח קרן היסוד השתתף גם בוועידות קרן היסוד בווינה[11] ובלוצרן[12], ופעל גם בהונגריה[13]. ב-1925 נפגש בירושלים במסגרת שליחותו עם סטיוארט סיימס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט[14].
פרידמן פרסם מספר ספרים בנושאים ציוניים, בין השאר ב-Was will der Zionismus :1903, ב-1904: Reisebilder aus Palaestina. ב-1908 פורסם הלקסיקון הציוני Zionistisches abc Buch, אשר פרידמן היה עורכו הראשי. ב-1914 פרסם ביוגרפיה ראשונה של הרצל, בשם "Das Leben Theodor Herzls". ב-1916 פרסם ביוגרפיה של דוד וולפסון.
באוקטובר 1932 נפצע קשות בתאונת דרכים באמסטרדם[15], בעקבותיה נפטר בדצמבר 1932[9]. אשתו, רוזה פרידמן, נכדת הרב רש"ר הירש, עלתה לארץ לאחר מותו עם בתם היחידה. הבת נישאה בארץ ונפטרה זמן קצר לאחר מכן[8].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יובל החמישים לד"ר פרידמן, דואר היום, 13 ביוני 1921
- ^ הציונות בגרמניה, דבר, 23 בנובמבר 1951
- ^ קורט ביומנפלד, ארתור האנטקה לגבורות, הארץ, 5 במרץ 1954
- ^ סמי גרונמן, כענבים במדבר, העולם, 12 במרץ 1936
- ^ 5.0 5.1 יהודה לואיס ויינברג, "ניצני הציונות - אליקים היינריך לווה" בפרויקט בן-יהודה
- ^ מרדכי חלמיש, האיש שזקנתו לא ביישה את נעוריו, על המשמר, 1 באפריל 1956
- ^ קורט בלומנפלד, מקורותיה ומהותה של תנועה ציונית, הארץ, 11 ביוני 1959
- ^ 8.0 8.1 ל. הרמן, ד"ר אדולף פרידמן, דבר, 24 בדצמבר 1942
- ^ 9.0 9.1 ד"ר אדולף פרידמן, מנושאי כליו של הרצל, נפטר באמסטרדם, דואר היום, 23 בדצמבר 1932
- ^ בתנועה הציונית/ד"ר א.פרידמן ז"ל, העולם, 29 בדצמבר 1932
- ^ ועידת קרן היסוד בווינא, הארץ, 20 באוקטובר 1925
- ^ ועידת עסקני קרן היסוד בלוצרן, דואר היום, 26 באוגוסט 1935
- ^ תנועת קרן היסוד/בהונגריה, העולם, 19 בנובמבר 1926
- ^ בירושלים/בין הבאים, הארץ, 18 באוקטובר 1925
- ^ תאונה לד"ר אדולף פרידמן, הארץ, 27 באוקטובר 1932
קישורים חיצוניים
- אדולף פרידמן, באתר encyclopedia.com
