אדוניה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֲדֹנִיָּה (או אֲדֹנִיָּהוּ), אישיות מהתנ"ך, בנו הרביעי של דוד, מאשתו חגית. נולד בעת שאביו מלך בחברון[1], והבא בתור בסדר הירושה לאחר אמנון, כלאב ואבשלום. כמוהו כאבשלום היה אדוניה יפה תואר ושאפתן[2]. הודח מכס המלוכה ומוצא להורג מאוחר יותר בפקודת שלמה. פרשת הדחתו והוצאתו להורג מתוארת בתחילת ספר מלכים.

המלכתו והדחתו

אדוניה, הבן הגדול מבין הבנים שנותרו לדוד (לאחר שאמנון ואבשלום נרצחו, ועל כלאב אין מידע), הכין לעצמו סמלי סטטוס כמו מרכבות, סוסים ורצים. ואביו מעולם לא נזף בו[3]. לקראת מותו של דוד, התפאר אדוניה וטען שהוא יירש את כיסא אביו. בעוד דוד שוכב על ערש דווי, ביקש אדוניה לתפוס את השלטון ולמנוע עליית שלמה על כס המלוכה. אדוניה נתמך בידי יואב בן צרויה שר הצבא, והסיעה הכהנית של בני עלי בהנהגת אביתר הכהן. בטקס נכחו על פי הכתוב "כל אחיו בני המלך" ו"כל אנשי יהודה עבדי המלך"[4], קרי כל נכבדי העם. הכתוב מציין בפירוש כי לטקס זה לא הוזמנו מקורבים לדוד שהם:

לקראת ההכתרה, פונה נתן הנביא לבת שבע אמו של שלמה בטענה כי חייה וחיי בנה בסכנה ומתכננן יחד עמה כיצד יפנו למלך דוד וישכנעו אותו לפעול בשביל לממש את הנבואה של מלוכת שלמה.

הכתוב מתאר את מהלך השיחה בין בת שבע לדוד, שיחה אליה מצטרף נתן בשלב מאוחר יותר. הדמות הנוספת המצוינת כעדה לשיחה זו היא אבישג השונמית. בסוף הדיון דוד מחליט להמליך את שלמה תחתיו.

אדניה מתבשר על ידי יונתן בן אביתר על כי שלמה הומלך.[5] בשמוע תומכיו של אדוניה על המלכת שלמה, נחרדו כולם והתפזרו "איש לדרכו". אדוניה עצמו ביקש מקלט בכך שהחזיק בקרנות המזבח. שלמה העניק לו חנינה, בתנאי ש"יהיה לבן חיל"[6].

לאחר מות דוד, ביקש אדוניה לשאת את אבישג השונמית, המשרתת של דוד בזקנתו. שלמה ראה בכך ניסיון מחודש מצד אדוניה לשים ידיו על כיסא המלוכה והוא ציווה על בניהו שיוציא את אדוניה להורג, מאחר שהפר את תנאי חנינתו[7].

בהמשך, יואב בן צרויה מוצא להורג בפקודת שלמה ואילו אביתר הכהן מוגלה לענתות.

דמותו במדרש

"אדניה מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו"

אמר שלמה: 'טוב כעס משחוק' (קוהלת ז', ג') - אילו כעס אבא על אדוניהו קימעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מידת הדין.

מדרש קהלת רבה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0