אדלה בלוך-באואר
תבנית אישיות ריקה אדלה בלוך-באואר (9 באוגוסט 1881 - 24 בינואר 1925) הייתה רעייתו של תעשיין אוסטרי. היא התפרסמה בעיקר בזכות דיוקנה (הידוע גם בשם "אדלה המוזהבת") מאת גוסטב קלימט, שנוצר בשנת 1907, ואשר נחשב לאחת היצירות המרכזיות של סגנון היוגנדסטיל הווינאי (פין דה סיאקל).
ביוגרפיה
אדלה באואר הייתה בתו של מוריץ באואר (1840–1905), יליד בוטנוויזן שבבוואריה ומנהל הבנק הגדול "וינר בנקפראיין". בשנת 1899 נישאה ליצרן הסוכר פרדיננד בלוך. החל מנישואיהם נשאו שניהם את שם המשפחה בלוך-באואר, ונחשבו לחלק מהבורגנות היהודית הגבוהה של וינה.
מריה אלטמן, אחייניתה, תיארה את אדלה בלוך-באואר על פי זיכרונותיה מילדותה כ"חלשה, סובלת, תמיד עם כאבי ראש, מעשנת כמו ארובה, עדינה להפליא, כהה. פנים רוחניים, צרים, אלגנטיים. יהירה, מתנשאת [...] תמיד בחיפוש אחר גירוי רוחני" (נטר/פרודל, עמ' 118).
בסלון התרבות של בני הזוג בלוך-באואר נפגשו אמנים, סופרים ופוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים כגון קרל רנר — לימים הקאנצלר הראשון של הרפובליקה — ויוליוס טנדלר. גוסטב קלימט נמנה עם האמנים שזכו לתמיכתם של בני הזוג; אדלה בלוך שימשה לו מודל במספר יצירות, ובהן גם דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר.
אדלה בלוך-באואר נפטרה בשנת 1925 בווינה מדלקת קרום המוח, לאחר שערכה צוואה. בהתאם לרצונה, גופתה נשרפה בבית ההלוויות זימרינג.
צוואה ומחלוקת משפטית
אדלה בלוך-באואר ביקשה בצוואתה מבעלה להעביר לאחר מותו את ציוריו של גוסטב קלימט, שהיו ברשותם, לגלריה הלאומית של אוסטריה — כלומר, לרפובליקה של אוסטריה בתור הגוף המפעיל את הגלריה.
אולם בשנת 1925, במהלך הליך העיזבון בעקבות מותה, הצהיר פרדיננד בלוך-באואר כי אף שאדלה אמנם התייחסה בצוואתה ליצירות, הבעלות עליהן הייתה שלו בלבד ולא שלה. מרבית הציורים שברשותו הוחרמו בתקופת שלטון הנאצים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, ניסה פרדיננד בלוך-באואר להשיב לעצמו את רכושו שנבזז. מאחר שלאדלה ופרדיננד לא היו ילדים, קבע פרדיננד בצוואתו כי יורשי רכושו יהיו ילדי אחיו — וזאת אף שהרכוש טרם הושב לידיו באותה עת.
בסופו של דבר, היורשים שמינה פרדיננד קיבלו רק חלק קטן מן העיזבון. הסיבה לכך הייתה שמדינת אוסטריה שמרה ברשותה את ציורי קלימט והציגה אותם בגלריה האוסטרית בלוודר. זאת בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה באוסטריה בעת השבת רכוש יהודי שהועבר לבעלות ארית: המדינה העניקה רישיונות יצוא של יצירות אמנות רק בתנאי שחלק מהרכוש "יוענק" לה. בנוסף, האוסטרים הסתמכו על הבקשה שהופיעה בצוואת אדלה, להוריש את יצירות קלימט לגלריה בלוודר.
המחלוקת המשפטית בין יורשיו של פרדיננד בלוך-באואר לבין מדינת אוסטריה נמשכה עד שנת 2006. באותה שנה הוחזרו חמישה ציורים של קלימט (ובכללם "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר", והשני, "עץ תפוחים I", "יער אשורים/יער לבנים", ו"בתים באונטראך שעל אגם אטרזה") ליורשים, ובראשם מריה אלטמן, אחייניתה של אדלה.
הדיוקן הראשון משנת 1907 נמכר לאחר מכן לאספן האמנות רונלד לאודר, והוא מוצג כיום בגלריה החדשה שבבעלותו במנהטן, ניו יורק. הדיוקן השני נמכר על ידי מריה אלטמן ושותפיה לירושה בשנת 2006 בסכום של 87.9 מיליון דולר. בשנת 2017, במכירה חוזרת, הגיע מחירו ל-150 מיליון דולר.
הפרשה כולה הוצגה בסרט הקולנוע האמריקאי-בריטי "האישה בזהב", שיצא בשנת 2015.
קישורים חיצוניים
- אדלה בלוך-באואר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| גוסטב קלימט | ||
|---|---|---|
| ציורים | שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • עץ אגס (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910-) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I (1912) • הבתולה (1912–1913) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) | |
| אישים קשורים | אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח) | |
| עליו ועל יצירתו | האישה בזהב (סרט מ-2015) | |
| שונות | אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר | |
אדלה בלוך-באואר41166870Q90205