שוברט ליד הפסנתר
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | גוסטב קלימט |
| תאריך יצירה | 1899 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 200 |
| גובה | 150 |
שוברט ליד הפסנתר היה ציור שמן על בד מאת גוסטב קלימט, משנת 1899. הציור מתאר את המוזיקאי והמלחין האוסטרי פרנץ שוברט בעת נגינה.[1] בציור נראה שוברט יושב ליד פסנתר מוקף במאזינים, מואר באור נרות. קלימט צייר אותו בשנת 1899 בסגנון אר נובו, אשר התאפיין בשימוש בצורות אורגניות ובקווים זורמים.[2] ייתכן שהציור הוזמן בשנת 1898 על ידי התעשיין היווני ניקולאוס דומבה.[3] בשנת 1945 נהרס הציור בשריפה בטירת אימנדורף.[1] התמונה המצולמת היא תיעוד של הציור המקורי.
הקשר
קלימט נולד בווינה בשנת 1862. אביו, שהיה אומן, עודד אותו לצייר מגיל צעיר.[4] לאחר סיום לימודיו בבית הספר לאמנות דקורטיבית בווינה בשנת 1883, התמקד קלימט בציורי קיר.[4] הוא עבד בתיאטראות בפיומה ובקרלסבד, ואף הוזמן לצייר את גרם המדרגות של הבורגתיאטר ברינגשטראסה בווינה.[5] רבים מציוריו מוצגים עד היום במבנים מפוארים בווינה.
ב-1897 השתנה סגנונו של קלימט והפך למורכב יותר, בדומה לסגנון האר נובו.[4] קלימט היה ממייסדי תנועת "הזצסיון הווינאי", שדגלה בסגנון זה כניגוד לאמנות האקדמית של אותה עת.[4] התנועה, שנוסדה במאי 1897, קידמה חופש ביטוי אמנותי ושאפה להעלות את רמת הטעם האמנותי באוסטריה.[6] למעשה, קלימט היה הרוח החיה של הקבוצה.[6]
השפעתו של קלימט הורגשה בקרב יוצרים אחרים כגון המלחין גוסטב מאהלר, הסופרים ארתור שניצלר ורוברט מוסיל, והאדריכל אדולף לוס.[1] יצירות רבות של קלימט היו בעלות אופי חושני, וחלקן התמקדו במיתולוגיה ואמנות יוונית. ספרו של פרידריך ניטשה, "הולדת הטרגדיה", השפיע על קלימט, בעיקר בתפיסה שטרגדיה יוונית קשורה לעומקי התודעה ולמוזיקה.[1] חיבור זה למוזיקה בא לידי ביטוי ביצירותיו "שוברט ליד הפסנתר" ו"מוזיקה II", שתיהן נהרסו בשנת 1945.[7]
תיאור היצירה
בציור מתואר שוברט ליד הפסנתר במהלך הופעה אינטימית. לידו יושבת אישה, כנראה אחת מפילגשיו של קלימט, מארי צימרמן.[3] מאחוריו עומדות שתי נשים וגבר, דמויות לבושות בסגנון הנחשב לאנכרוניסטי. הציור מתאפיין בניגוד בין המרקם החלק של בגדי שוברט לבין הטקסטורות הדינמיות של שאר הדמויות.
הרס היצירה
ב-1938 הופקע הציור על ידי הנאצים ממשפחת לדרר היהודית והוצג בתערוכה בווינה ב-1943.[1] ב-1945, בעקבות כניעת גרמניה, הוצתו יצירותיו בטירת אימנדורף על ידי יחידת אס אס, וכל הציורים נהרסו כליל.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Jones, Jonathan (2008-05-07). "Dazzling demons". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-04-11.
- ↑ "Art Nouveau | History, Characteristics, Artists, & Facts | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). 2024-03-08. נבדק ב-2024-03-28.
- ^ 3.0 3.1 "Schubert at the Piano, 1945 by Gustav Klimt". www.gustav-klimt.com. נבדק ב-2024-03-28.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "Gustav Klimt | Biography, Art, & Facts | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). 2024-03-19. נבדק ב-2024-03-28.
- ↑ Schorske, Carl E. (1982). "Mahler and Klimt: Social Experience and Artistic Evolution". Daedalus. 111 (3): 29–50. ISSN 0011-5266.
- ^ 6.0 6.1 Karnes, Kevin C. (2009-12-01). "Wagner, Klimt, and the Metaphysics of Creativity in fin-de-siècle Vienna". Journal of the American Musicological Society (באנגלית). 62 (3): 647–697. doi:10.1525/jams.2009.62.3.647. ISSN 0003-0139.
- ↑ "Schubert At The Piano". Connecticut Early Music Festival (באנגלית אמריקאית). 2022-03-06. נבדק ב-2024-04-05.
| גוסטב קלימט | ||
|---|---|---|
| ציורים | שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • עץ אגס (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910-) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I (1912) • הבתולה (1912–1913) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) | |
| אישים קשורים | אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח) | |
| עליו ועל יצירתו | האישה בזהב (סרט מ-2015) | |
| שונות | אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר | |
שוברט ליד הפסנתר41010021Q103717707