גן כפרי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | גוסטב קלימט |
| תאריך יצירה | 1907 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי | סימבוליזם, אר נובו |
גן כפרי (בגרמנית: Bauerngarten) הוא ציור שמן מאת האמן האוסטרי גוסטב קלימט, אשר צויר בשנת 1907. היצירה נחשבת לאחת מיצירות הנוף החשובות של קלימט מתקופת "תור הזהב" שלו, והיא מתאפיינת בשילוב בין יופי טבעי לבין סגנון סימבולי ודקורטיבי שמקורו באוונגרד של סוף המאה ה-19 בווינה.
רקע והשראה
מאז שנת 1900 נהג קלימט לבלות את חודשי הקיץ בכפר ליצלברג שלחוף אטרזה, יחד עם משפחתו ובת זוגו אמילי פלוגה. בגינת החווה "מאייר-הוף" שאב השראה לציור זה, אשר מתאר ריכוז בלתי מסודר של פרחים ובהם פרגים, חינניות, ציניות ושושנים. קלימט הפך את הגן הכפרי למשטח מהפנט של צבעים, המבוסס על צורות טבעיות אך גם על סדר פנימי והיררכיה דקורטיבית.[1]
תערוכת קונסטשאו וינה (1908)
היצירה הוצגה לראשונה בשנת 1908 במסגרת תערוכת "קונסטשאו" בווינה – אירוע מרכזי של אמנות אוונגרדית אוסטרית שאורגן על ידי קלימט ושותפיו לאחר פרישתם מקבוצת הזצסיון הווינאי. בתערוכה זו הוקדש לקלימט חדר נפרד שבו הציג שש עשרה מיצירותיו, ובהן גם "גן כפרי".
התגובות ליצירה היו נלהבות. המבקר יוזף אוגוסט לוקס כתב כי: "שדות הפרחים יפים עוד יותר מאז שקלימט צייר אותם; האמן מעניק לנו עין לראות את זוהר צבעיהם. לעולם לא נלמד לתפוס את יופייה הקסום של הטבע אלא דרך האמנות, אשר תמיד מחדשת את הופעתו."
בדברי הפתיחה שלו בתערוכה הצהיר קלימט: "לא ישבנו בטלים – אולי דווקא משום שהשתחררנו מדאגות לגבי תערוכות, עבדנו ביתר שקידה והעמקה על פיתוח רעיונותינו."[1]
מבנה קומפוזיציוני וסגנון ציורי
קלימט יצר את הציור בפורמט ריבועי, אותו אימץ לציורי נוף החל משנת 1899. לצורת הריבוע היו לדעתו שתי מטרות עיקריות: היא ביטלה את עליונותם של קווים אופקיים או אנכיים והעניקה לציור איכות מדיטטיבית. גם קלוד מונה השתמש באותה תקופה בפורמט זה בסדרת חבצלות המים שלו. המבקר פרנק ויטפורד ציין כי קלימט בחר להעניק לתמונות נופיו "קו אופק גבוה במיוחד, ולעיתים אף נעדר, כך שהנושא – ערוגות פרחים, יערות או שדות – נפרש מלמעלה למטה כמו שטיח רקום".
בתוך המסגרת הסימטרית בנה קלימט קומפוזיציה בצורת פירמידה פרחונית, אשר יוצרת תחושת "ריבוי בפשטות". המבקר יוהנס דובאי כתב:
"האלמנטים מסודרים בהתאם ל’חוק’ של טבע לא מתורבת: מקרה ואגירה. כפי שהרוח נושאת את הזרעים, כך גם הפרחים צומחים באשכולות מעוותים, ולעיתים מפתיעים בדיוקם הגאומטרי... בתוך הפירמידה, צצים לעיתים פרחים בודדים כ’אפקטים מפתיעים’ במופע זיקוקים של חום קיץ."[1]
הקשרים אלגוריים
תצורת הפרחים בציור מזכירה את ההעמדות הדמויות ביצירות קלימט מאותה תקופה, ובהן "הנשיקה", "תקווה II" ודיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר. תצורות אלו הזינו פרשנויות אלגוריות ואפילו אנתרופומורפיות של היצירה. המבקר תומאס צונשירם טען כי:
"הפרחים מאורגנים באופן כמעט אנתרופומורפי על פני משטח ירוק שעדיין רוטט בפרטי אובססיה."
השפעות ציוריות: אימפרסיוניזם, ואן גוך ומעבר ל"טבע"
קלימט שילב בעבודתו טכניקות המזכירות את האימפרסיוניזם והפוינטיליזם, תוך סינון אישי וצבעוניות מעודנת יותר. דובאי מציין כי: "קלימט, בניגוד לאימפרסיוניסטים, לא נשבה בקסם האמנות כריאליזם מושלם. הוא ביקש להפוך את הבנתו למוחשית – לתפוס את מהות הדברים שמעבר למראיהם." השפעה מכרעת ניכרה גם מתערוכה של ציורי ואן גוך שראה קלימט בגלריה מייתקה בווינה. הוא התרשם משימושו של ואן גוך במשיחות מכחול עזות, ובהשראתו התחיל קלימט למרוח צבעים סמיכים ולהעצים את תחושת העיצוב הדקורטיבי.[1]
קשרים ביוגרפיים ואופנתיים
לקלימט הייתה מערכת יחסים אמנותית ואישית הדוקה עם אמילי פלוגה – מעצבת שמלות, מוזה, ושותפה לחופשותיו בקיץ. הוא אף עיצב עבורה בגדים עם דפוסי פרחים המזכירים את עיטורי ציוריו. לדברי פרנק ויטפורד: "ציוריו נאמנים למה שראה, אך גם חורגים ממנו – הם עושים שימוש בדגם, מרקם, צבע וצורניות כדי להפוך את הארעי לקבוע, את בן החלוף לבלתי משתנה."
המבקר ריכרד מות'ר אף העיר כי: "תחושת הצורה מלוּוה ברגישות מופלאה לעושר האטמוספירי של הצבעים... בטבע של קלימט אין איום ואין אדמה כבדה – גם האגם דומה לשמלת משי של אישה יפה, מנצנצת ומרצדת בגוני כחול, ירוק דשא וסגול."[1]
ציורי נוף והשפעת ואן גוך
על אף שזכה להכרה ציבורית בראשית הקריירה בעיקר בזכות קומפוזיציות אלגוריות ודיוקנאות נשים, החל משנות ה־1890 תפסו ציורי נוף מקום מרכזי בעבודתו של קלימט – ולבסוף היוו כרבע מכלל יצירתו. מגמה זו הושפעה, בין השאר, מתערוכה מקיפה של ציורי וינסנט ואן גוך בגלריה מיתקה (Miethke) בווינה, אשר הותירה עליו רושם עמוק. בתערוכה זו נחשף קלימט לגישה נועזת לשימוש בצבעים טהורים, קומפוזיציות בלתי שגרתיות ומשיחות מכחול חזקות. בעקבות זאת, אימץ סגנון חופשי יותר, והחל לצייר נופים בצבעוניות עזה ובמרקמים עבים, תוך התרחקות מהשפה האקדמית המסורתית.[2]
פרשנות קומפוזיציונית ל"גן כפרי"
"גן כפרי" מציג תקריב של גינת פרחים ססגונית, בעלת פרספקטיבה הדוקה שממקדת את תשומת הלב בפני השטח הציורי. ריבוי הצבעים והצורות יוצר תחושת עומס דקורטיבי המזכירה את הרקעים שביצירותיו הדקורטיביות המונומנטליות, כגון "פריזת בטהובן" (1902). בציור זה קלימט משתמש בפלטת צבעים מנוגדת – בעיקר אדום וירוק – ליצירת מתח חזותי. בתוך הריבוי הצבעוני מופיעה נקודה כחולה יוצאת דופן, אשר משמשת כמרכז כובד צבעוני ומכוונת את עין הצופה אל לב הקומפוזיציה. המבנה הפירמידלי של הקומפוזיציה מעניק סדר לצפיפות הדגמים, ויוצר תחושת יציבות בתוך תוהו של פרטים.[2]
חייו האמנותיים בכפר
מכתבים מוקדמים ששלח קלימט לידידתו מיצי מציירים תמונה של אדם חדור תשוקה לעבודתו, שגם בעת חופשותיו לא חדל מיצירה. הוא תיאר שגרת יום קפדנית שכללה קימה מוקדמת, ציור, שחייה באגם, חתירה, ארוחות קצרות, מנוחה – ושוב ציור עד שעות הערב. קלימט, שהיה בעל מבנה גוף חזק ואנרגיה עצומה, ראה בשהות בכפר לא מנוחה אלא הזדמנות לחיים של פעילות מתמדת וגילוי אמנותי. כפי שכתב: "לא לעשות כלום – זה מתחיל לשעמם אחרי זמן־מה". עבורו, כל יום מחוץ לעיר היה מסע אינטנסיבי של חקירה חזותית ויצירתית.[2]
תולדות הבעלות וההצגה
הציור נרכש בשנת 1910 על ידי הגלריה הלאומית של פראג, שם הוצג לראשונה באותה שנה במסגרת תערוכת ה"דויטש-בוהמישר קונסטלרבונד". כתב העת "פראגר טאגבלאט" שיבח את הציור:
"כר נוף כפרי זוהר המנצנץ כמו שמיים קייציים זרועי כוכבים."
בשנת 1968 עבר הציור מהאוסף המוזיאוני ועבר לבעלות פרטית.[1]
הערות שוליים
| גוסטב קלימט | ||
|---|---|---|
| ציורים | שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • עץ אגס (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910-) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I (1912) • הבתולה (1912–1913) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) | |
| אישים קשורים | אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח) | |
| עליו ועל יצירתו | האישה בזהב (סרט מ-2015) | |
| שונות | אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר | |
גן כפרי41059370Q19912834