סרנה לדרר
| לידה |
20 במאי 1867 פשט |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1943 (בגיל 75) בודפשט |
| שם לידה | Serena Pulitzer |
| עיסוק | אספן אמנות |
| בן זוג | אוגוסט לדרר |
| ילדים | Elisabeth Bachofen-Echt |
סרנה פוליצר לדרר (בהונגרית: Szeréna Lederer; 20 במאי 1867–27 במרץ 1943) הייתה אספנית אמנות אוסטרו-הונגרית ואשתו של איל התעשייה אוגוסט לדרר, ידידו הקרוב של גוסטב קלימט ודמות מרכזית בהקמת אוסף יצירותיו של קלימט.
ראשית חייה
נולדה בבודפשט למשפחה יהודית עשירה (בת-אחיינית של העיתונאי האמריקאי ג'וזף פוליצר), סרנה הייתה ידועה ביופייה בצעירותה ובהמשך הפכה לגראנד דאם. היא נישאה לאוגוסט לדרר ב-5 ביוני 1892 ברבנות פשט. המשפחה התגוררה ברַאב (גיור), ברחוב ברטנשטיין מספר 8 בווינה ובטירת "לדררשלֶסֶל" בויידלינגאו.
אמנות
כבר בשנת 1888 יצר גוסטב קלימט דיוקן מיניאטורי ראשון של סרנה לדרר הצעירה, אז עדיין רווקה, כחלק מיצירתו "אולם הקהל בתיאטרון בורג הישן". בווינה, חדר שלם בדירת המשפחה הוקדש ליצירות של קלימט. הציור של סרנה לדרר משנת 1899 היה נקודת ההתחלה לידידות קרובה בין השניים. בהמלצתו של קלימט, הוצג אגון שילה בשנת 1912 בפני משפחת לדרר, והפך לידיד של הבן הצעיר, אריך לדרר.
סרנה לדרר מילאה תפקיד מרכזי באיסוף יצירותיו של קלימט. קיימים דיוקנאות שצייר של אמה, שארלוט פוליצר, של בתה אליזבת בכופן-אכט, ושל סרנה עצמה. יש הסוברים כי אליזבת הייתה למעשה בתו הביולוגית של קלימט ושל לדרר. [1][2][3][4][5]
על פי בנה אריך לדרר (1896–1985), ביתה רוהט על ידי משרד המסחר של וינה (Wiener Werkstätte) שנוסד על ידי יוזף הופמן וקולומאן מוזר בווינה בשנת 1903. הריהוט הופקד בידי אדוארד יוזף וימר-ויסגריל [6]
רדיפה על ידי הנאצים
אוסף לדרר הוחרם מסרנה בשנת 1940, והיא נמלטה לבודפשט, שם נפטרה שלוש שנים לאחר מכן. הגסטפו העביר את האוסף לטירת אימנדורף, אך במאי 1945 הוצתה הטירה במכוון כדי שלא תיפול לידי בעלות הברית, וחלק מהיצירות באוסף הושמדו. עם זאת, כמה מהיצירות צצו מחדש לאחר המלחמה. בנה של סרנה, אריך, ואשתו אליזבת מצאו מקלט בשווייץ.[7][8][9][4]
תביעות פיצויים על אמנות שנבזזה
לאחר המלחמה הוחזרו למשפחת לדרר 459 יצירות של גוסטב קלימט ו-77 של אגון שילה, אך מרבית היצירות לא נמצאו. היצירות שכן אותרו לא הורשו לצאת מאוסטריה, שאסרה על משפחת לדרר לייצא לשווייץ את יצירת המופת של קלימט, "פריזת בטהובן".[9][10] בשנת 2018 פנו יורשי משפחת לדרר לבית משפט בשווייץ בניסיון לחייב את סוחר האמנות השווייצרי גלריה קורנפלד להשיב לשאלות בנוגע ליצירות מאוסף לדרר שהופיעו מחדש לאחר המלחמה אצל וולפגנג, הילדברנ וקורנליוס גורליט.[9] כגם בשנת 2018 התברר כי הרשויות האוסטריות השיבו בטעות את אחת מיצירות קלימט של משפחת לדרר, "עץ התפוחים II", למשפחה הלא נכונה. הטעות נבעה מחקירה של הוועדה המייעצת להשבת אמנות, אשר בלבלה בין הציור לבין יצירה אחרת. [11] [12] [13] [14]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Natter, Tobias G. (2003). Die Welt von Klimt, Schiele und Kokoschka. Sammler und Mäzene (בגרמנית). DuMont Buchverlag. pp. 111ff. ISBN 978-3832172589.
- ↑ "File:Klimt - Portrait of Charlotte Pulitzer 1915.jpg - Wikimedia Commons". אורכב מ-המקור ב-2024-08-04. נבדק ב-2025-09-05.
- ↑ "Elisabeth Bachofen-Echt".
- ^ 4.0 4.1 Gustav Klimt (1899). "Serena Pulitzer Lederer (1867–1943)". work of art: image, references, provenance, notes of history. The Metropolitan Museum of Art.
- ↑ Geddes, John (13 באוגוסט 2020). "The long, dark past behind the National Gallery's latest acquisition". Maclean's. נבדק ב-15 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Nebehay, Christian M. (1986). Gustav Klimt Egon Schiele und die Familie Lederer (בגרמנית). Bern: Kornfeld Verlag AG. p. 11. ISBN 978-3857730160.
- ↑ David Rapp (2004-02-13). "Stealing beauty". Haaretz.
- ↑ "Nazi Confiscated Art Issues" (PDF). p. 499. ארכיון (PDF) מ-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 9.2 "La justice genevoise condamne une maison de vente aux enchères". Tribune de Genève (בצרפתית). 2018-04-10. נבדק ב-2023-11-14.
- ↑ "Klimt restitution claim puts Austria's art law to the test". www.lootedart.com. נבדק ב-2023-11-14.
- ↑ "Austria returns wrong Klimt to wrong family". The Art Newspaper - International art news and events. 2018-11-13. נבדק ב-2023-11-14.
- ↑ Chazan, David. "Bernard Arnault in talks to offer compensation for Gustav Klimt painting looted by Nazis". lootedart.com. נבדק ב-2023-11-14.
Austria had handed over the painting to the Stiasny family in 2001 because it had been confused with another Klimt landscape, Roses Under the Trees, which Stiasny owned before the Second World War. She sold it under duress for a fraction of its value in 1938 after Germany annexed Austria. Four years later she was murdered in a Nazi death camp. Apple Tree II should have been returned to another Austrian Jewish family, the Lederers, whom the Nazis seized it from
- ↑ "Austria returns wrong Klimt to wrong family". The Art Newspaper - International art news and events. 2018-11-13. נבדק ב-2024-02-26.
- ↑ Brafman, Julie; Beauvallet, Ève. "Tableaux faux jumeaux de Klimt : Bernard Arnault et le «Pommier» de la discorde". Libération (בצרפתית). נבדק ב-2024-11-24.
| גוסטב קלימט | ||
|---|---|---|
| ציורים | שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • עץ אגס (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910-) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I (1912) • הבתולה (1912–1913) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) | |
| אישים קשורים | אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח) | |
| עליו ועל יצירתו | האישה בזהב (סרט מ-2015) | |
| שונות | אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר | |
סרנה לדרר41943351Q2272284