אוטוקאר צ'רנין

אוטוקאר צ'רנין
Ottokar Czernin
לידה	26 בספטמבר 1872; דימוקורי
פטירה	4 באפריל 1932 (בגיל 59); וינה
השכלה	אוניברסיטת קארל בפראג

אוֹטוֹקַר צֶ'רְנִין (בגרמנית: Ottokar Theobald Otto Maria Graf Czernin von und zu Chudenitz; ‏26 בספטמבר 1872 – 4 באפריל 1932) היה דיפלומט ופוליטיקאי אוסטרו-הונגרי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וכיהן בעיקר כשר החוץ בין השנים 1916 ל-1918.

קורות חיים

משפחתו

צ'רנין נולד בדימוקורי (אנ') למשפחת האצולה הבוהמית הוותיקה משפחת צ'רנין (אנ'). בשנת 1897, נשא לאישה את הרוזנת מריה קינסקי פון וכיניץ אונד טטאו (1878–1945) בהרמנוב מייסטץ (אנ'). אחיו הצעיר אוטו (אנ') היה גם הוא דיפלומט ושירת, בין היתר, כשליח בסופיה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ראשית הקריירה

לאחר לימודי משפטים באוניברסיטת קארל-פרדיננד בפראג, הצטרף לשירות החוץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1895 ונשלח לשגרירות בפריז. בשנת 1899 הוא נשלח להאג, אך שלוש שנים בלבד לאחר מכן נאלץ להתפטר עקב זיהום ריאות ופרש לאחוזותיו בבוהמיה.^[1]

בשנת 1903, הפך הרוזן פון צ'רנין לחבר בבית התחתון של בוהמיה כנציג של ה-"Deutsche Verfassungspartei" (מפלגת החוקה הגרמנית). הוא הפך במהרה לתומך בשמרנות ולמגן על "עקרונות המלוכה", ותמך בשימור המונרכיה תוך התנגדות לזכות בחירה אוניברסלית ולפרלמנטריזם. דעות אלו הסבו את תשומת לבו של הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר של המונרכיה הכפולה. כחבר מוביל במה שכונה "חוג בלוודר" של פרנץ פרדיננד, מונה הרוזן פון צ'רנין לחבר בבית העליון האוסטרי (הרנהאוס (אנ')) בשנת 1912.

השליח לבוקרשט

לבקשת יורש העצר, חזר הרוזן פון צ'רנין לשירות הדיפלומטי באוקטובר 1913, עת נבחר לשליח בבוקרשט. המינוי עורר בתחילה מחלוקת מסוימת, שכן הוא נחשב למדיארופוב (שונא הונגרים) ידוע, אך הוא הצליח לשכנע את ראש ממשלת הונגריה, הרוזן טיסה, להסכים.^[2] עם זאת, ריאיון בעיתון הונגרי בינואר 1914 כמעט ועלה לו במשרתו, בעקבות קריאות הונגריות להתפטרותו.^[3]

כשליח בבוקרשט, משימתו של הרוזן פון צ'רנין הייתה לבחון את ערך הברית עם רומניה ואת האפשרויות לחזקה.^[2] עם זאת, הוא דיווח במהרה לווינה כי לא ניתן לסמוך על ממשלת רומניה במקרה שתפרוץ מלחמה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, הוא פעל בהצלחה לשמור על רומניה נייטרלית, בין היתר בזכות תמיכתו של המלך הקשיש קרול הראשון. רוב הרומנים לא חלקו את רגשותיו הפרו-גרמניים המובהקים של קרול, ובכללם ראש הממשלה ברטיאנו וממשלתו. הרוזן פון צ'רנין המליץ לווינה להציע לוותר על זיבנבירגן (כיום טרנסילבניה) וחלקים מבוקובינה, כדי לשכנע את רומניה להאריך את נייטרליותה, אך התוכנית נתקלה בהתנגדות עזה מצד ממשלת הונגריה. רומניה נכנסה למלחמה לצד מדינות ההסכמה באוגוסט 1916, והרוזן פון צ'רנין חזר לווינה.^[4]

שר החוץ הקיסרי

בעקבות עלייתו של קרל הראשון לכס הקיסרות, מונה הרוזן פון צ'רנין לשר החוץ ב-23 בדצמבר 1916, והחליף את הברון בוריאן פון ראיץ (אנ'). שני האישים החזיקו בדעה כי יש הכרח בהשגת שלום מהיר כדי למנוע את התפרקות האימפריה ההבסבורגית.

מטרתו העיקרית של הרוזן פון צ'רנין הייתה, לפיכך, לחתור לשלום של פשרה תוך כיבוד ההסכמים שנחתמו עם גרמניה. עם זאת, הוא גילה במהרה כי תלותה הגוברת של המונרכיה הכפולה בגרמניה הפכה ניהול מדיניות חוץ עצמאית אמיתית לבלתי אפשרי.^[4] בעוד שהסכים בחוסר רצון להכרח שבחידוש מלחמת צוללות בלתי מוגבלת בפברואר 1917, הוא השקיע מאמצים רבים באותה שנה בניסיון כושל לשכנע את המנהיגים הפוליטיים והצבאיים של גרמניה בצורך בשלום של פשרה.

בוועידה בין גרמניה לאוסטרו-הונגריה ב-17–18 במרץ 1917 בנושא מטרות המלחמה, הוא הציע, בין היתר, ויתור על שטחים של מעצמות המרכז כדי להגיע לשלום מהיר עם מדינות ההסכמה. לטענתו, הכרזת המלחמה של ארצות הברית הייתה אסון, וניצחון של מעצמות המרכז הפך לבלתי סביר. ליתר דיוק, הוא הציע שגרמניה תוותר על אלזס-לורן ובלגיה בתמורה לשטחים נרחבים בפולין. בתרחיש של הרוזן פון צ'רנין, אוסטרו-הונגריה תפוצה בעיקר בשטחים רומניים.

ב-12 באפריל הוא ניסח תזכיר ובו תחזית קודרת לגבי מצב המלחמה של אוסטרו-הונגריה, שהועבר באמצעות הקיסר קרל הראשון למתיאס ארצברגר, חבר הרייכסטאג, ובו פירט את הסיבות שבגללן המונרכיה הכפולה לא תוכל לשרוד חורף נוסף של לחימה. צעד זה הוביל להצעת השלום חסרת התועלת, גם אם בעלת כוונות טובות, מ-19 ביולי 1917. בנאום בבודפשט ב-2 באוקטובר 1917, הוא דיבר בזכות צדק בינלאומי, פירוק נשק, בוררות וחופש הימים כבסיס לשלום וכבסיס משפטי לאירופה חדשה.

בעקבות תפיסת השלטון הבולשביקית ברוסיה, הפועלים ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית הפכו פעילים יותר ויותר סביב סוגיית המחסור במזון והשאיפה ל"שלום ללא סיפוחים". הדבר הוביל לשביתה באוסטרו-הונגריה בינואר 1918 (אנ'), שבה נאלץ צ'רנין להתערב אישית. ב-24 בינואר 1918 הוא הודיע כי הוא מקבל את ארבע עשרה הנקודות של וילסון. לאחר מכן ניהל משא ומתן על הסכם שלום נפרד עם הרפובליקה העממית של אוקראינה שזה עתה הוקמה, אשר נחתם ב-9 בפברואר 1918 ובו הסכים לוותר על חלם. מה שכונה "שלום הלחם" לא פתר את בעיית אספקת המזון של המונרכיה הכפולה, אך בעקבות זאת החלו הפולנים האוסטרים, שטענו גם הם לבעלות על חלם, לתעב את הרוזן פון צ'רנין.^[4] הוא הגיע לשיא הקריירה שלו כאשר חתם לאחר מכן על הסכמי שלום עם רוסיה ב-3 במרץ ועם רומניה ב-7 במאי, ונחשב לדיפלומט המוביל של מעצמות המרכז.

אולם פרשת סיסטו הובילה לנפילתו של הרוזן פון צ'רנין. הקיסר קרל הראשון באמצעות גיסו סיסטו, נסיך בורבון-פארמה, הבטיח בחשאי לנשיא צרפת רמון פואנקרה במכתב מ-24 במרץ 1917, כי יתמוך ב"דרישתה הצודקת" של צרפת להחזרת אלזס-לורן. אף שתפקידו בפרשה נותר לא ברור, הוא היה מודע למשא ומתן החשאי, גם אם לא לניסוח המדויק של המכתב. כאשר ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו פרסם את המכתב שנה לאחר מכן, הרוזן פון צ'רנין, שחש נבגד על ידי הקיסר קרל הראשון ושעמד על סף התמוטטות עצבים, הגיש את התפטרותו ב-14 באפריל 1918.^[4]

ההיסטוריונים שפטו את הרוזן פון צ'רנין בחומרה יחסית. בעוד שניתן לטעון שהיה בעל דמיון ואנרגטי יותר מקודמיו, הרוזן פון ברכטולד או הברון בוריאן פון ראיץ, הוא היה באותה עת גם בלתי צפוי והפכפך יותר, ונכנע לדחפים פתאומיים. הדבר העניק למדיניות החוץ שלו יסוד של חוסר יציבות, שככל הנראה לא עורר אמון בצד השני שעמו ביקש להגיע לשלום של פשרה. אף על פי שבזמנו כונה "שר השלום", מאמציו הדיפלומטיים לנתק את ארצו ממלחמת העולם הראשונה נכשלו במניעת התפרקותה של אוסטרו-הונגריה.

קריירה לאחר המלחמה

לאחר המלחמה, הרפורמות האגרריות בצ'כוסלובקיה נישלו אותו מאדמותיו בבוהמיה, והוא פרש לזאלצקמרגוט שבאוסטריה. בין השנים 1920 ל-1923, הוא כיהן כציר מטעם ה-Demokratische Partei (המפלגה הדמוקרטית) במועצה הלאומית של רפובליקת אוסטריה.

בשנת 1917, הוענק לו הצלב הגדול של מסדר אישטוון ה"קדוש" (אנ')^[5] והוא צורף כחבר במסדר גיזת הזהב.^[6] נראה כי לאחר המלחמה הוא כתב לקיסרית זיטה וביקש ממנה לא להדיחו מהמסדר האחרון בשל התנהגותו הבלתי יציבה כשר החוץ.^[7]

בשנת 1919, הוא פרסם את זיכרונותיו מתקופתו כאיש סוד בזירות הפוליטיות והדיפלומטיות של אוסטרו-הונגריה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בספר שנקרא "במלחמת העולם" (Im Weltkriege) – מבט מרתק על המנגנונים הפנימיים של אימפריה עתיקה הנקרעת לגזרים על ידי מלחמה. בספר הוא טען כי הדורות הבאים יזכרו את מלחמת העולם הראשונה כמבוא למהפכה עולמית.^[8]

הרוזן פון צ'רנין נפטר בווינה ב-4 באפריל 1932.

בתרבות הפופולרית

דמותו של הרוזן פון צ'רנין גולמה על ידי השחקן כריסטופר לי בפרק של סדרת הטלוויזיה האמריקאית "אינדיאנה ג'ונס הצעיר". הפרק נקרא "אוסטריה, מרץ 1917" ושודר לראשונה ברשת הטלוויזיה ABC ב-21 בספטמבר 1992.

כתבים

Im Weltkriege, Vienna, Ullstein & co, 1919 (In the World War, London, Cassell, 1919).
Mein afrikanisches Tagebuch, Zurich, Amalthea, 1928.

לקריאה נוספת

August Demblin, Czernin und die Sixtus-Affaire, München, Drei Masken Verlag, 1920.
—, Minister gegen Kaiser : Aufzeichnungen eines österreichisch-ungarischen Diplomaten über Aussenminister Czernin und Kaiser Karl, Wien, Böhlau Verlag, 1997.
Ingeborg Meckling, Die Aussenpolitik des Grafen Czernin, München, R. Oldenbourg, 1969.
Ladislaus Singer, Ottokar Graf Czernin: Staatsmann einer Zeitenwende, Graz, Verlag Styria, 1965

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטוקאר צ'רנין בוויקישיתוף

אוטוקאר צ'רנין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי אוטוקאר צ'רנין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

↑ 'Ottokar Graf Czernin von und zu Chudenitz', Deutsches Historisches Museum
^ ^2.0 ^2.1 William D. Godsey, Aristocratic Redoubt: The Austro-Hungarian Foreign Office on the Eve of the First World War, West Lafayette, Purdue University Press, 1999, p. 141f.
↑ Godsey, op. cit., p. 148f.
^ ^4.0 ^4.1 ^4.2 ^4.3 William L. Mathes, 'Czernin, Count Ottokar (1872–1932)', in Spencer C. Tucker (ed.), The European Powers in the First World War: An Encyclopedia, New York, Garland, 1996, p. 205f.
↑ Magyar Királyi Szent István Rend (אורכב 22.12.2010 בארכיון Wayback Machine)
↑ Chevaliers de la Toison d'Or
↑ 'Ottokar Graf Czernin von und zu Chudenitz', Solving Problems Through Force
↑ "World Revolution" (PDF). The Communist World. 1 (3). 1920.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוטוקאר צ'רנין42042401Q78560

[1] 'Ottokar Graf Czernin von und zu Chudenitz', Deutsches Historisches Museum

[Godsey-2] 2.0 ^2.1 William D. Godsey, Aristocratic Redoubt: The Austro-Hungarian Foreign Office on the Eve of the First World War, West Lafayette, Purdue University Press, 1999, p. 141f.

[3] Godsey, op. cit., p. 148f.

[Mathes-4] 4.0 ^4.1 ^4.2 ^4.3 William L. Mathes, 'Czernin, Count Ottokar (1872–1932)', in Spencer C. Tucker (ed.), The European Powers in the First World War: An Encyclopedia, New York, Garland, 1996, p. 205f.

[5] Magyar Királyi Szent István Rend (אורכב 22.12.2010 בארכיון Wayback Machine)

[6] Chevaliers de la Toison d'Or

[7] 'Ottokar Graf Czernin von und zu Chudenitz', Solving Problems Through Force

[CW-8] "World Revolution" (PDF). The Communist World. 1 (3). 1920.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]