אוריאל רייכמן

אוריאל רייכמן

בת זוג	נירה רייכמן
ילדים	2
חבר הכנסת 17 באפריל 2006 – 28 באפריל 2006 (12 ימים) כנסות 17
תפקידים נוספים
מייסד ונשיא אוניברסיטת רייכמן דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

פרופ' אוריאל רייכמן נואם בכנס הרצליה

אוריאל רייכמן (נולד ב-4 ביולי 1942) הוא משפטן ישראלי, יזם חינוכי, הנשיא המייסד של אוניברסיטת רייכמן (לשעבר המרכז הבינתחומי הרצליה), וכיום יו"ר הדירקטוריון שלה. כיהן במשך כ-12 ימים כחבר הכנסת השבע עשרה מטעם מפלגת "קדימה". מוכר גם כאחד ממובילי רעיון החוקה לישראל בשנות ה-80.

ביוגרפיה

נולד בשם צבי אוריאל רייכמן בתל אביב ב-1942, בן לגרדה ואלפרד רייכמן שעלו לארץ ישראל מגרמניה הנאצית. הוריו היו בעלי מוסך וסוכנות מכוניות בתל אביב. למד בבית ספר יסודי ברמת גן, בוגר "תיכון חדש" בתל אביב, והיה חבר פעיל בצופי רמת גן ובמכבי רמת גן בכדורגל.

ב-1960 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לגדוד 890 כמפקד מחלקה. ב-1963 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן. במילואים לחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. עקב נפילת אחיו גד במלחמת יום הכיפורים הועבר לתפקידי מטה, ושימש אב בית הדין של ועדת העררים הצבאית בענייני קרקעות ביהודה ושומרון, בדרגת רב-סרן.

קיבל תואר בוגר בהצטיינות (1967) ומוסמך בהצטיינות (1973) בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור למשפטים (1975) מאוניברסיטת שיקגו בארצות הברית. רייכמן היה אסיסטנט, מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. כן היה פרופסור אורח וחוקר אורח באוניברסיטאות בארצות הברית ובגרמניה. נושא מחקריו הוא דיני הקניין, אשר פרסמו אותו כאחד מהמומחים בנושא זה בישראל ובארצות הברית.

פרופ' אוריאל רייכמן בטקס הענקת תארים

פעילות פוליטית וציבורית

לאחר מלחמת יום הכיפורים הצטרף לפרופ' אמנון רובינשטיין ונמנה עם מייסדי מפלגת שינוי, שהצטרפה למפלגת ד"ש. הוצב במקום ה-106 ברשימת ד"ש לכנסת התשיעית. כאקט של תמיכה שימש כיו"ר ועדת הביקורת בד"ש, ועם הפילוג במפלגה כיהן כיו"ר המזכירות של תנועת שינוי (1979).

באמצע שנות ה-80 יזם ועמד בראש צוות שניסח הצעת חוקה לישראל. בהצעה הוצגו, בין השאר, רעיון בחירה ישירה לראשות הממשלה, שיטת בחירות אזורית-יחסית, מגילת זכויות אדם והסדר חדש של יחסי דת ומדינה (1987).

לאחר מכן שימש כיו"ר תנועת "חוקה לישראל", והוביל את מאבקה למימוש הצעות החוקה. בעקבות פעילות זו חוקקה הכנסת בשנת 1992 את חוק הבחירה הישירה שבוטל לאחר שלוש מערכות בחירות שבהן פעל. קולות במערכת הפוליטית טענו כי החוק, שהועבר במתכונת אחרת מזו שהציע רייכמן, היה מועד לכישלון עקב שינויים אלו.

בשנים 1985–1990 שימש דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ב-1990 ייסד את בית הספר למשפטים "רמות משפט", המכללה החוץ תקציבית הראשונה מסוגה בישראל, ועמד בראשה עד 1995.

ב-1994 ייסד את המרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן) שהוקם בבסיס נ"מ לשעבר בהרצליה.

בשנת 1999 היה גורם חשוב בהחייאתה של תנועת שינוי, שהתפלגה ממרצ, ובשנת 2004 נבחר לתפקיד יו"ר הנשיאות של מועצת שינוי. בשנת 2005 עזב את "שינוי" וחבר לראש הממשלה אריאל שרון שהקים את מפלגת "קדימה", ונחשב מועמדה של המפלגה לתפקיד שר החינוך.

לאחר הבחירות של ינואר 2006 שקע אריאל שרון בתרדמת וסמכויותיו הועברו לאהוד אולמרט שהחליפו כראש מפלגת "קדימה". אולמרט החליט להעביר את תפקיד שר החינוך למפלגת העבודה, שותפתו הקואליציונית. רייכמן, שהודיע מראש ברבים שהוא נכנס לפוליטיקה אך ורק לשם מילוי תפקיד שר החינוך, ויתר על ההצעה להתמנות לשר המשפטים והתפטר מכהונתו בכנסת השבע עשרה, תשעה ימים אחרי שזו הושבעה.

בשנת 2006 ערך ביחד עם פרופ' דוד נחמיאס את הספר "מדינת ישראל: מחשבות חדשות", המציע שורה של רפורמות בתחומי ממשל ומנהל ציבורי בישראל לקראת העשור השביעי לקיומה.

בשנת 2010 נמנה עם העותרים לבג"ץ נגד חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, שביקש לפטור את מוסדות החינוך החרדיים ללמד מקצועות ליבה כמו מתמטיקה, אנגלית ואזרחות. רייכמן, יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין ואלוף (מיל') אלעזר שטרן, טען כי פטור זה פוגע בזכות הילדים לחינוך שיאפשר להם להשתלב בחברה ובשוק העבודה, וכי הוא מנוגד לעקרונות השוויון והחירות. בג"ץ דחה את העתירה בשנת 2014, אך הדיון הציבורי שעוררה שיקף את מחויבותו של רייכמן לערכי השכלה, אחריות אזרחית ושוויון הזדמנויות בחינוך.

הקמת אוניברסיטת רייכמן ותרומתו להשכלה הגבוהה בישראל

בראשית שנות ה־90, האוניברסיטאות הציבוריות לא היו נגישות לחלק ניכר מהציבור הישראלי שנאלץ לחפש חלופות בחו"ל. בעקבות מצב זה, יזם רייכמן את הקמתו של מוסד אקדמי עצמאי שאינו נתמך מכספי ציבור והגדיר את שליחותו: טיפוח דור חדש של מנהיגות ישראלית. בשנת 1994, הקים את המרכז הבינתחומי הרצליה והכריז במעמד ההכרזה: "כאן תקום אוניברסיטה בעיר הרצליה".

הקמת מוסד אקדמי עצמאי שאינו נתמך מכספי ציבור היה הצעד הראשון שהביא לפריחת מוסדות אקדמיים חוץ תקציביים, שאינם נשענים על תקציבי המדינה, מהלך שפתח את שערי ההשכלה הגבוהה לרבים ותרם למוביליות החברתית בישראל^{[דרושה הבהרה]}.

בשנת 2001 הקים רייכמן, בתמיכת משפחת רקנאטי, את בית הספר הבינלאומי, בו מתחנכים סטודנטים מ-90 מדינות בעולם, רובם יהודים. בית הספר הפך במשך השנים למרכז הקליטה האקדמי הגדול בישראל, ואף קיבל הכרה זו מהמועצה להשכלה גבוהה.

ב-17 באוגוסט 2021 הכירה המועצה להשכלה גבוהה באופן רשמי במרכז הבינתחומי כאוניברסיטה, ושם המוסד שונה ל"אוניברסיטת רייכמן" בהחלטת הדירקטוריון והאסיפה הכללית, וכאות הוקרה למייסד על פועלו. עם קבלת ההכרה, הודיע רייכמן על סיום כהונתו כנשיא, והוא מונה ליו"ר דירקטוריון המוסד (תפקיד שאין בצידו שכר).

בשנת 2024, כיושב ראש הדירקטוריון, יזם רייכמן את הקמתו של בית ספר דינה רקנאטי לרפואה כמענה למחסור החריף ברופאים בישראל. בית הספר הוקם בשיתוף עם המרכז הרפואי שיבא – תל השומר, המרכז הרפואי רבין, שירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות. תוכנית הלימודים, המיועדת גם לישראלים ששבו מחו"ל, נועדה להגדיל את מספר הרופאים המוכשרים בארץ. בעקבות יוזמה זו, חל מפנה בהשכלה הגבוהה שהביא לפתיחת מסלולי לימוד נוספים להכשרת רופאים באוניברסיטת תל אביב, במכון ויצמן למדע, ובאוניברסיטת חיפה.

עמודי תווך רעיוניים

רייכמן הדגיש שלושה עקרונות מרכזיים בפעילות האוניברסיטה:

• בינתחומיות - שילוב תחומי לימוד ומחקר שונים, כגון תארים משולבים במשפטים ופסיכולוגיה או קיימות וממשל מתוך הבנה שכדי להוביל בעולם הציבורי והעסקי של המאה ה-21 נדרשת היכולת האינטלקטואלית להתייחס לבעיה נתונה מכמה זוויות ראייה בו זמנית ולמצוא פתרון משולב. המושג כלל גם את שילוב חידושי הטכנולוגיה במסגרת תוכניות הלימודים השונות.
• מבט לאופק הבינלאומי - ראייה בינלאומית בעולם גלובלי הכרחית להצלחה בעידן המודרני. על כן השקיעה האוניברסיטה בפיתוח קשרים עם מוסדות אקדמיים בחו"ל, בעידוד חילופי סטודנטים ובקליטת סטודנטים יהודים מחו"ל לתארים מלאים באנגלית.
• ציונות וליברליות - מחויבות לערכי הציונות ולערכי מגילת העצמאות, לרבות נקיטת עמדות ציבוריות בסוגיות לאומיות. האוניברסיטה רואה עצמה מחויבת לערכי היסוד של חברה חופשית וסובלנית, ובראשם חירות האדם לממש את עצמו בכל תחום. כמו כן, מוענקת תמיכה לסטודנטים שגויסו למילואים וכן ישנו סיוע מיוחד לפצועי צה"ל לצורך השלמת לימודיהם.

תפיסה חינוכית וערכי יסוד

רייכמן תיאר שלושה ערכי יסוד מרכזיים שאותם ביקש להנחיל באוניברסיטה שהקים: יזמות, אחריות חברתית ומצוינות אקדמית וביטא אותם בצמד המילים "חירות ואחריות". להשקפתו, אוניברסיטה איננה מגדל שן, היא באה מהחברה והולכת אליה. בהתאם לזאת, הצהיר כי שליחות האוניברסיטה שהקים היא להכשיר את הסטודנטים לתפקידי מנהיגות בחברה הישראלית - להיות יזמים בתחומם ולפעול ליצירת שינוי בחברה. בנוסף, הודגש הערך של אחריות חברתית, הכולל מחויבות להגנה על ערכי היסוד של החברה הישראלית על פי מגילת העצמאות, ועל קיומה הפיזי של המדינה, לרבות תמיכה במשרתי ופצועי צה"ל.

תפקידים נוספים

רייכמן פעל לאורך השנים בזירה הציבורית, האקדמית והחינוכית לקידום ערכים דמוקרטיים, חופש העיסוק, חופש הפרט ואחריות אזרחית.

רייכמן שימש דירקטור בבנק הבינלאומי הראשון ובבנק הפועלים וכיהן כיו"ר ועדת זכויות האדם בלשכת עורכי הדין. במסגרת תפקידו הציע רפורמות בתחום דיני המקרקעין והסדר מקצועות השמאות והתיווך במקרקעין וכיהן בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.

מעבר להיותו איש אקדמיה, רייכמן מזוהה עם עמדות ציבוריות נחרצות למען דמוקרטיה, זכויות אדם וציונות חובקת-תפוצות. פעילותו מעצבת את השיח סביב חוקה לישראל, חופש אקדמי ומנהיגות ציבורית. עקב כך ופעילותו בייסוד אוניברסיטת רייכמן, הוא מוכר כיזם אקדמי משמעותי שהשפיע על האקדמיה ותרם לעיצובה.

הוקרה

על המפעל החינוכי שהקים, זכה באותות הוקרה שונים ממוסדות בארץ ובעולם:

בשנת 2000, קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.

• ב-2010 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף שבגרמניה .
• ב-2016 קיבל את פרס מפעל חיים מאיגוד השיווק הישראלי על היותו איש חזון וביצוע, ועל כך שהמוסד האקדמי שהקים "הצליח להיות חלוץ בנושאים רבים, להכניס תוכניות לימודים בינתחומיות ומעודכנות וחדשניות, לגייס את טובי החוקרים בתחומים רבים, לפעול למען השבת מוחות ישראלים לארץ, לבסס את מעמדו בישראל ובמישור הבינלאומי, ולהוכיח חשיבה אחרת וחדשנות אקדמית, כאשר כל העת הסטודנט הוא במרכז העשייה האקדמית".
• ב-2018 קיבל את פרס המועצה להשכלה גבוהה לשנת תשע"ט על תרומה רוחבית ומשמעותית לקידומה של ההשכלה הגבוהה בישראל. הפרס הוענק לו על ידי שר החינוך ונשיא המדינה. בנימוקי המל"ג נכתב, בין היתר, כי

"פרופ' רייכמן נטל חלק בשינוי שהוביל לפריחת המכללות בישראל בכלל (בתחילת שנות ה-90) והיה החלוץ שהקים מוסד אקדמי שאינו מתוקצב על ידי המדינה. בכך סלל דרך במדינת ישראל לפיתוחה של ההשכלה הגבוהה שאינה נשענת על הכסף הציבורי. בעקבות יוזמתו קמו מוסדות נוספים, אך אין ספק שהוא היה מורה הדרך שהשפיע על המערכת כולה, ותוצאות מפעלו בוודאי ימשיכו להקרין עליה ועל התפתחותה בעתיד… ראוי במיוחד לציין כי בהתאם לחזונו של פרופ' רייכמן הוקם בית הספר הבינלאומי ששפת ההוראה בו היא אנגלית. לבית ספר זה מגיעים מדי שנה מאות סטודנטים מרחבי העולם. ייחודו טמון בשילוב בין מצוינות אקדמית לבין ערכי הציונות והשאיפה להעמקת הקשר בין ישראל לתפוצות והוא הפך להיות מרכז עליה וקליטה חשוב. כשני שלישים מבוגריו נשארים לחיות בישראל ורבים מהם מתגייסים לצה"ל. מפעלו זה של פרופ' רייכמן אף הוא חלוצי ויכול לשמש מודל ליתר המוסדות להשכלה גבוהה בישראל לעידוד נושא הבינלאומיות".

• ב-2018 קיבל את פרס רוברט וג'ואן בנדטסון לדיפלומטיה ציבורית מהמכון למנהיגות גלובלית (Institute for Global Leadership) באוניברסיטת טאפטס בארצות הברית. בנימוקי ועדת הפרס צוין כי הוחלט להעניקו לרייכמן בשל "מנהיגות יוצאת דופן שגילה בהקמת ובפיתוח הבינתחומי הרצליה, המייצגת ומשקפת את רוח הפרס".
• ב-2025, קיבל פרס מפעל חיים של הוועידה הבינלאומית של The Jerusalem Post. לדברי ועדת הפרס, ההכרה ניתנה על האמונה כי "בכוחו של אדם לשנות ובהשפעה ארוכת הטווח של חזון, אמונה ושליחות ציבורית".

חיים אישיים

היה נשוי בשנית לאדריכלית נירה רייכמן (אחותה של ציפה כרמון) עד למותה ב-2025 ואב לשתי בנות. מתגורר בתל אביב.

אחיו עודד הוא בעל מוסך וסוכנות טויוטה, אותם הקימו הוריו, בבני ברק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוריאל רייכמן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אוריאל רייכמן
• עירית אבישר, "האוניברסיטאות התנהגו בנבזות", באתר "ידיעות אחרונות", 24 באוקטובר 2019
• אייל לוי, ‏מסע בעקבות היוזמות לשינוי שיטת הממשל בישראל, באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2019
• אוריאל רייכמן, באתר הכנסת
• אוריאל רייכמן, באתר כנסת פתוחה
• ארי שביט, "אני לא גאה בכך שתמכתי באולמרט", באתר הארץ, 16 במאי 2008
• דיאנה בחור ניר, הוריי הבינו מוקדם מאוד שאני לא טוב בעבודות כפיים ואמרו: "הילד לא יוצלח, שילך ללמוד", באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2010
• יורם יובל, שיחת נפש עם אוריאל רייכמן, הטלוויזיה החינוכית, 10 במאי 2015
• נעמה לנסקי, ‏"הדגש שלנו על ציונות זר לרוב האוניברסיטאות", באתר ישראל היום, 26 בינואר 2017
• * אהרן ברנע מארח את פרופ' אוריאל רייכמן | ערוץ הכנסת | יוני 2017
• אוריאל רייכמן בתוכנית "חותם אישי עם דן מרגלית" בערוץ החינוכית 23 | 8 אוקטובר 2017
• סמי פרץ, ליאור דטל, "מרכז הבין-טחונים? האוניברסיטאות עשו לנו מעשה נבלה. אנחנו יעילים פי 100 מהן", באתר TheMarker‏, 31 בדצמבר 2018
• אביעד פוהורילס, ‏עשה להם אוניברסיטה: פרופ' רייכמן פורש מהבינתחומי, באתר ישראל היום, 7 באוקטובר 2021
• נטעאל בנדל, ‏"כשם שאני מתנגד לסרבנות, כך אני מתנגד להפיכת ישראל לדיקטטורה", באתר ישראל היום, 25 ביולי 2024
• ראיון לפודקאסט "אצל יסמין בסלון" של יסמין לוקאץ'

• Alan Rosenbaum, The legacy of Prof. Uriel Reichman and IDC Herzliya, The Jerusalem Post, ‏September 13, 2021

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוריאל רייכמן43273399Q2777422