אורן הסוכר
 אורן הסוכר
| |
|---|---|
אורן הסוכר
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מחטנאים |
| מחלקה: | מחטניים |
| סדרה: | מחטיים |
| משפחה: | אורניים |
| סוג: | אורן |
| מין: | אורן הסוכר |
| שם מדעי | |
 Pinus lambertianaדאגלס | |
| תחום תפוצה | |
| |
אורן הסוכר (שם מדעי: pinus lambertiana, באנגלית: sugar pine) הוא מין האורן הגבוה והמסיבי ביותר והוא בעל האצטרובל הארוך ביותר מבין כל המחטניים. בית הגידול הטבעי של העץ הוא בהרים שלחוף האוקיינוס השקט באמריקה הצפונית ממדינת אורגון בצפון דרך קליפורניה שבארצות הברית וכלה במדינת באחה קליפורניה במקסיקו.
אורן הסוכר הוא מקור חשוב לעץ, כשקצב הכריתה עולה על קצב ההתחדשות.[1]
אטימולוגיה
מקור השם אורן הסוכר בשרף המתוק של העץ שהאינדיאנים בארצות הברית השתמשו בו כממתיק. חוקר הטבע האמריקני ג'ון מיור, שכינה את העץ "מלך המחטניים", טען כי שרף העץ עדיף על סירופ מייפל.[2]
סיומת שמו המדעי "למברטיאנה" (lambertiana) ניתנה לעץ על ידי הבוטנאי הסקוטי דייוויד דאגלס (David Douglas; 1834-1799) לכבודו של הבוטנאי האנגלי איילמר ברק למברט (Aylmer Bourke Lambert; 1842-1761).[3]
תיאור
תפוצה ובית גידול
אורן הסוכר גדל בעיקר על המדרונות המערביים (המקבלים את עיקר הגשם) של רכסי ההרים לאורך החוף במערב ארצות הברית, במדינות אורגון וקליפורניה, אבל גם במערב נבדה ובצפון מערב מקסיקו במדינת באחה קליפורניה,[4] בייחוד ברכסי ההרים של רכס קסקייד, סיירה נבדה, רכסי החוף הפסיפי וסיירה סן פדרו מרטיר (Sierra San Pedro Martir).
העץ גדל על קרקע לחה, חולית, נייטרלית או מעט חומצית בגבהים שבין 300 ל-3,200 מטרים.[1] התנאים האופטימליים הם קרקע חמרה חולית עמוקה שמקורה בבלייה של גרניט בגבהים שבין 1,500 ל-2,000 מטרים. אורן הסוכר הוא עץ חסון ועמיד בטמפרטורות של עד 15°C-. הוא מעדיף אור שמש ישירה או צל קל.
משך החיים המקסימלי של העץ הוא כ-600 שנים.[5]
אורן הסוכר מוגדר ברשימה האדומה של ה-IUCN כ""ללא חשש" ("Lower Risk / Least Concern"). עם זאת, מוזכר החשש מהנזקים הנגרמים מהפתוגן Cronartium ribicola (ראו בהמשך).[6]
מורפולוגיה
אורן הסוכר הוא מין האורן הגדול ביותר, כשהוא גדל בממוצע לגובה שבין 40 ל-60 מטרים, ובמקרים יוצאי דופן לגובה 82 מטרים. קוטר הגזע בין 1.5 ל-2.5 מטרים, ובמקרים יוצאי דופן 3.5 מטרים. העץ הגבוה ביותר שנמדד מעולם היה "ענק יוסמיטי" ("Yosemite Giant"), עץ בגובה 82.05 מטרים בפארק הלאומי יוסמיטי, שמת כתוצאה מהדבקות בחיפושית מתת-המשפחה Scolytinae ב-2007. העצים הגבוהים ביותר גדלים בדרום אורגון והפארק הלאומי יוסמיטי. ביער הלאומי אומפקווה גדל אורן סוכר בגובה 77.7 מטרים ואחר גדל ביער הלאומי הנהר רוג – סיסקיו בגובה 77.2 מטרים. העץ הגבוה ביותר בפארק הלאומי יוסמיטי, נכון ל-2013, הוא בגובה 80.5 מטרים.
גזע העץ ישר ונוף העץ הוא חרוט צר פתוח. קליפת הגזע של עצים צעירים חלקה ובגוון חום בהיר, ואחר כך הקליפה מתעבה ומתפצלת. הענפים מאונכים לגזע ונוטים במקצת בקצותיהם. חוטרים צעירים הם עבים עם שיער קצר חום רך. לניצים צורת ביצה עד גליל בגוון אדום-חום, אורכם בין 3 ל-8 מילימטרים והם מכוסים בקשקשים מהודקים.
אורן הסוכר חבר בתת-הסוג Strobus (באנגלית white pine – "אורן לבן") של הסוג אורן. כמו כל החברים בתת-הסוג העלים מקובצים ליחידות של חמש מחטים, כשהנדן (בסיס העלים) נשיר. אורכן בין 7 ל-10 סנטימטרים ורוחבן בין 1.5 ל-2 מילימטרים. המחטים קשיחות, צבען ירוק כהה, קצותיהן חדים ושפתותיהם משוננות. בחלקם התחתון של המחטים קווי פיוניות לבנים כחלחלים. המחטים נשארות על העץ בין שנתיים לשלוש.
צבע האצטרובל הזכרי הוא צהוב, גלילי ואורכו 15 מילימטרים. האצטרובלים הנקביים מבשילים אחרי שנתיים. צבעם חום בהיר מבריק, אורכם בין 30 ל-60 סנטימטרים, ורוחבם בין 8 ל-11 סנטימטרים במצב סגור, ועד 25 סנטימטרים במצב פתוח. צורת האצטרובל גלילית והוא תלוי מהענף. הקשקשים של האצטרובל הנקבי מכיל הזרעים הם דמויי עור, בצורת טריז רחב כשגבם קמור וקצותיהם קהים מעוגלים במקצת. אורך הזרע בין 10 ל-12 מילימטרים, כשאליו מחובר כנף באורך 2 עד 3 סנטימטרים שעוזר לזרעים להתפזר ברוח. הזרעים של אורן הסוכר אכילים, כלומר הם מין של צנובר.
שלפוחית החלודה של האורן הלבן
אורן הסוכר נפגע בצורה קשה מCronartium ribicola, מין של פטריית חלודה (כינוי לפטריות מהסדרה Pucciniales) המכונה באנגלית white pine blister rust (שלפוחית החלודה של האורן הלבן). הפטרייה הגיעה בטעות מאירופה לאי ונקובר בקולומביה הבריטית ב-1909, ומאז היא התפשטה כשהיא תוקפת בעיקר את מיני האורן המכונים באנגלית "אורן לבן", שאורן הסוכר הוא אחד מהם. אחוז גבוה של אורני סוכר מתו לאחר שנדבקו בפטרייה, בייחוד בצפון אזור הגידול של המין, הקרוב יותר לאזור שממנו הגיעה הפטרייה ולכן נחשף אליה לזמן ארוך יותר. הפטרייה קטלה גם את מרבית האורנים מהמין אורן לבן מערבי (Pinus monticola) ואורן לבן-קליפה (Pinus albicaulis) במרבית השטחים בהם גדלו באופן טבעי. שירות היערות של ארצות הברית מפעיל תוכנית לטיפוח זנים חסינים בפני הפטרייה של אורן הסוכר ואורן לבן מערבי. שתילים של עצים אלו ניטעו בטבע. ארגון מתנדבים הקרוי "קרן אורן הסוכר" (Sugar Pine Foundation) הפועל באגן אגם טאהו הצליח לאתר עצים חסינים בפני הפטרייה והוכיח כי חשוב שהציבור יסייע לשירות היערות של ארצות הברית בשיקום מינים אלו.[7] עם זאת, הפטרייה פחות נפוצה בקליפורניה, ומיני האורנים שהוזכרו שרדו בה במספרים גדולים.
לקריאה נוספת
- Chase, J. Smeaton (1911). Cone-bearing Trees of the California Mountains. Chicago: A. C. McClurg & Co. p. 99. LCCN 11004975. OCLC 3477527., with illustrations by Carl Eytel - Kurut, Gary F. (2009), "Carl Eytel: Southern California Desert Artist", California State Library Foundation, Bulletin No. 95, pp. 17-20 retrieved November 13, 2011
- Muir, J. (1911). My First Summer in the Sierra.
קישורים חיצוניים
- USDA PLANTS Profile for Pinus lambertiana (sugar pine)
- Flora of North America: (Pinus lambertiana) — @ efloras.org
- The Sugar Pine Foundation — The Sugar Pine and Western White Pine Restoration Program
- Pinus lambertiana (sugar pine) — at U.C. Photo Gallery
- US Forest Service: Pinus lambertiana
- Arboretum de Villardebelle: photo of a cone
- Gymnosperm Database: Pinus lambertiana
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 pinus lambertiana, efloras.org
- ^ Sugar Pine Point State Park, The Trailmaster
- ^ Sugar pine, Oregon Encyclopedia
- ^ Pinus lambertiana. US National Plant Germplasm System
- ^ Sugar Pine, USDA Forest Service
- ^ Pinus lambertiana, IUCN
- ^ The Sugar Pine Foundation