סיירה נבדה (ארצות הברית)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 532: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סיירה נבדהאנגלית: Sierra Nevada) הוא רכס הרים השוכן במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ובמקומות מסוימים הוא משתרע לתוך שטחה של מדינת נבדה. שמותיו הנוספים (אך הלא רשמיים) של הרכס הם סיירה, הסיירה הגבוהה והסיירות.

ברוב שטחי הסיירה נבדה יש הגבלות או איסורים מקיפים על הפיתוח. המערכת המורכבת של יערות לאומיים, פארקים לאומיים, אזורי טבע בראשיתי ואזורים זואולוגיים אפשרה לנצל את הקרקע של הסיירה נבדה. האזורים הללו מנוהלים במשותף על ידי שירות היערות, לשכת ניהול הקרקעות ושירות הפארקים הלאומיים.

שם הרכס

חואן רודריגס קבריו צפה בהרי סנטה קרוז ב-1542 כאשר שהה באזור חצי האי של סן פרנסיסקו, והעניק להם את השם סיירה נבדה שמשמעותו בספרדית היא הרכס המושלג. כאשר אזורי החוף של קליפורניה כונו בשמות יותר ייחודיים, השם שימש באופן כללי לתיאור רכסים פחות מוכרים בפנים היבשת[1]. באפריל 1776 הכומר פדרו פונט מהמשלחת השנייה של חואן באוטיסטה דה אנזה, שהביט אל מעבר לאגם טולארה, תיאר את ההרים שהוא ראה:

כאשר אנו מתבוננים לכיוון צפון-מזרח אנו רואים מישור ללא עצים, שדרכו המים זורמים למרחק רב, ובהם יש כמה איים קטנים. ולבסוף, הצד האחר של המישור העצום, ובמרחק של כארבעים ליגות, ראינו סיירה נבדה גדול שנטייתו נראתה לי מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב

[2]

הכינוי הנפוץ ביותר של הסיירה נבדה הוא רכס האור, ומקורו הוא בג'ון מיור[3]. תיאור זה נובע בחלקו מהגרניט הבהיר שנחשף על ידי פעילות הקרחונים.

היסטוריה של המחקר

התושבים הראשונים בחלק המזרחי של הסיירה נבדה היו אינדיאנים משבט הפאיוט, ואילו בחלק המערבי התיישבו אינדיאנים משבטי המונו והסיירה מיווק. בין השבטים נתגלעו מספר מחלוקות[4]. כיום ניתן למצוא בשטח ראשי חץ מזכוכית געשית שנשכחו במקום על ידי השבטים. החוקרים האירופים-אמריקאיים הגיעו לאזור בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בחורף 1844 לוטננט ג'ון פרימונט וקיט קרסון היו הלבנים הראשונים שצפו באגם טאהו.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה מחקר מועט של הרכס, אף שבעקבות הבהלה לזהב הגיעו תושבים רבים לקצות הרכס[5][6]. כתוצאה מכך בית המחוקקים של קליפורניה אישר לסוכנות הסקר הגאולוגי של קליפורניה לחקור את הסיירה נבדה באופן רשמי (ולסקור את שאר המדינה). לראש קבוצת המחקר מונה ג'וזיה ויטני.

חברי המשלחת, ובעיקר ויליאם ברואר, צ'ארלס פ. הופמן וקלארנס קינג, חקרו את האזור שעתיד היה להפוך ב-1863 לפארק הלאומי יוסמיטי[5]. שנה אחת לאחר מכן הם חקרו את האזור המקיף את קינגס קניון, וקינג אף כתב על כך ספר. קינג טעה ב-1871 כאשר חשב כי הר לנגלי הוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, וטיפס עליו. אולם, לאחר שטיפס על הר ויטני (הנקודה הגבוהה ביותר ברכס) הוא גילה שם פתק מדייג מלון פיין שהקדים אותו[5].

תאודור סולומונס היה הראשון שניסה למפות את האזור לאורך פסגת הסיירה. מאוחר יותר האזור מופה וזכה לשם שביל ג'ון מיור, אך הנתיב של השביל היה שונה מזה של סולומונס[5].

גאוגרפיה

אגן דוסי
תמונה של הסיירה נבדה ועמק אואנס שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית

אורך הרכס הוא כ-650 ק"מ, והוא משתרע בין מעבר פרדונייר בצפון למעבר טהאצ'אפי בדרום[7]. בגבול המערבי של הרכס נמצא העמק המרכזי של קליפורניה, ובגבול המזרחי נמצא האגן הגדול.

בחלוקה פיזיוגאוגרפית הרכס שייך לפרובינציית הרי קסקייד-סיירה, שהיא חלק מהחטיבה הפיזיוגאוגרפית מערכת ההרים הפסיפית.

גובה הרכס גדל בכיוון המדרונות המערביים, ואילו המדרונות המזרחיים הם בצורת צוק תלול[7]. לכן, עיקר הפסגות ברכס נמצאות לאורך השוליים המזרחיים שלו. הנהרות הזורמים מפסגות הרכס מתנקזים לאוקיינוס השקט, ואילו הנהרות המתנקזים לכיוון מזרח מגיעים אל האגן הגדול[8]. אולם, המים של חלק מהנחלים ושל נהר אוונס מוכוונים אל לוס אנג'לס, ומשם אל האוקיינוס השקט.

המאפיינים הגאוגרפיים הבולטים של הסיירה נבדה הם:

גובה הרי הרכס הולך וגדל מכיוון צפון לדרום. בין אגם טאהו למעבר פרדונייר גובה הפסגות הוא בין 1,524 ל-2,438 מטרים. הפסגה הסמוכהלאגם טאהו היא בערך בגובה 2,700 מטרים, כאשר חלק מהפסגות גבוהות כמעט כמו פסגת פריל שגובהה 3,316 מטרים. בין הפסגות הללו ניתן למנות את הר רוז שגובהו 3,285 מטרים, וממנו ניתן להשקיף על העיר רינו שבנבדה. גובה הפסגה הסמוכה לפארק יוסמיטי הוא כ-4,000 מטרים, וגובהו המרבי של הרכס הוא 4,421 מטרים בהר ויטני. גובה הרכס הולך ופוחת בכיוון דרום מהר ויטני, אך ישנן כמה פסגות בולטות כגון פסגת פלורנס (3,781 מטרים) ופסגת אולנצ'ה (3,695 מטרים). גובה הרכס ליד אגם איזבלה הוא כ-3,048 מטרים (10,000 רגל), אך דרומית לאגם הרכס מגיע רק עד לגובה של 2,438 מטרים[12].

התרוממות הסיירה נבדה עדיין נמשכת, בעיקר בחלקו המזרחי של הרכס, והיא גורמת לרעידות אדמה גדולות.

אקולוגיה

יער הררי גבוה ביוסמיטי

הסיירה נבדה מחולק לכמה מערכות אקולוגיות[13]:

אקלים ומטאורולוגיה

בסתיו, בחורף ובאביב כמות המשקעים נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ, והיא מתבטאת בעיקר בשלג היורד בגובה שמעל 1,400 מטרים. הקיץ יבש והלחות בו נמוכה, אך בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סופות רעמים. טווח הטמפרטורות בקיץ הוא בין 5 ל-16 מעלות צלזיוס. עונת הגדילה נמשכת בין 20 ל-230 יום, והיא תלויה במידה רבה בגובה[14].

תופעה חריגה המאפיינת את הסיירה נבדה היא שבתנאים מסוימים צינור אוויר גדול מתחיל להתגלגל בצד הדרום-מזרחי. תופעה זו ידועה בשם רוטור סיירה נבדה. הגל ההררי הזה נוצר כאשר רוחות יבשתיות יבשות מהמזרח גורמות להיווצרות צילינדרים של אוויר המסתובבים נגד כיוון השעון ומגיעים לסטרטוספירה. נכון ל-2004 לא הצליח אף דאון לגלות את קצה התופעה. תופעות דומות מתרחשות ברכסי הרים רבים, אך בסיירה נבדה ניתן לצפות ולנצל את התופעה פעמים רבות. תופעה זו הייתה נושא המחקר של חיל האוויר האמריקני בתחילת שנות ה-50[15].

הסיירה נבדה הופך את העמקים שממזרח לו למדבר צל גשם, ובעקבות זאת הוענק לעמק המוות ועמק אואנס הכינוי "הארץ מעוטת הגשם"[16].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Francis P. Farquhar, Exploration of the Sierra Nevada, California Historical Society Quarterly, March 1925
  2. Expanded Diary of Pedro Font - 4/2/1776, Retrieved on 2007, Access month day: February 3
  3. Muir, John (1894). Mountains of California. 
  4. Charles Hoffmann, Notes on Hetch-Hetchy Valley, Proceedings of the California Academy of Science, 1868, Volume 1, Issue 3:5, Pages 368 - 370, Retrieved on 2006-09-27
  5. 5.0 5.1 5.2 5.3 Roper, Steve (1997). Sierra High Route: Traversing Timberline Country. The Mountaineers Press. ISBN 0-89886-506-9. 
  6. Moore, James G. (2000). Exploring the Highest Sierra. Stanford University Press. ISBN 0-8047-3703-7. 
  7. 7.0 7.1 Sierra Nevada, Ecological Subregions of California, United States Forest Service
  8. The Great Basin, Great Basin National Park, U.S. National Park Service, Retrieved on 2007-05-12
  9. 9.0 9.1 Facts about Lake Tahoe, USGS, Retrieved on 2007-05-12
  10. Current Survey Control GT1811, National Geodetic Survey
  11. The General Sherman Tree, U.S. National Park Service
  12. California State map, 2007.
  13. Schoenherr, Allan A. (1995). A Natural History of California. UC Press. ISBN 0-520-06922-6. 
  14. Sierran Steppe - Mixed Forest - Coniferous Forest, Ecological Subregions of the United States, US Forest Service, Retrieved on 2007-01-27
  15. A Brief History of Soaring at Inyokern Airport, Bertha Ryan, Inyokern Airport Album
  16. Austin, Mary (1974). The Land of Little Rain. University of New Mexico Press. ISBN 0826303587. 
ארץ הבראשית על שם אנסל אדמס
Magnify-clip.png
ארץ הבראשית על שם אנסל אדמס


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0