איזבלה בירד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
איזבלה לוסי בירד (Isabella Lucy Bird, Mrs Bishop; 15 באוקטובר 1831 – 7 באוקטובר 1904) הייתה חוקרת ארצות בריטית, סופרת וצלמת. נודעה בספרי מסעותיה במזרח הרחוק והקרוב, באמריקה ובאיי האוקיינוס השקט. בירד הייתה האישה הראשונה בקרב חברי החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית.
קורות חייה ומסעותיה
איזבלה בירד נולדה בצפון מחוז יורקשייר באנגליה. משפחתה התגוררה במקומות שונים ברחבי אנגליה בעקבות משׂרותיו של אביה הכומר, והיא קיבלה את חינוכה בבית, כנהוג באותם ימים. בירד הייתה נערה חולנית, חסרת מנוחה ואף נתונה לדיכאונות, ולשם הבראה נשלחה בגיל 22 להפלגה בים לארצות הברית. בירד המשיכה לקנדה וממנה חזרה לסקוטלנד. את רשמיה מן המסע הזה תיארה, בעילום שם, בספרהּ "אנגלייה באמריקה" שראה אור ב-1856. ב-1868 עברה עם אחותה הנרייטה בירד להתגורר בטוברמורי, בירת האי מול (Mull) באיים ההברידיים. משהורע מצב בריאותה קמה בירד ב-1872 ונסעה לאוסטרליה. משם הפליגה לאיי הוואי וטיפסה על הר הגעש מאונה לואה שב"אי הגדול" ואף ביקרה אצל המלכה אֶמָה (אנ'), ועל כך כתבה בספרהּ השני "איי הוואי" (1875). ב-1877 נסעה שוב לארצות הברית, שהתה חודשים רבים במדינת קולורדו[1] וסיירה, ברכיבה על סוס, בהרי הרוקי. מסן פרנסיסקו הפליגה לארצות המזרח הרחוק – לסין, ליפן, שבה טיילה ממאי עד דצמבר 1878, ולארצות דרום-מזרח אסיה (בחלקים של וייטנאם, מלזיה וסינגפור דהיום). ב-1879, בדרכה חזרה לאנגליה כדי לסעוד את אחותה, התעכבה בירד בקהיר ויצאה למסע לסיני "בעקבות בני ישראל". היא סבלה מקשיי הדרך המדברית ומן החום הכבד, ובכל זאת הגיעה "למרגלות הר חורב", ושם חנתה במשך ארבעה ימים.
ב-1881 נישאה בירד לרופא ג'ון בישופּ והשתקעה באדינבורו. אחרי נישואיה פירסמה בירד את כתביה בשם Isabella L.Bishop, וכך רשמה גם בחתימת ידה. ב-1888, כשנתיים אחרי מות בעלה, שהוריש לה סכום כסף נכבד, יצאה כמיסיונרית להודו, ושם שהתה שלוש שנים. בין לבין הוכשרה כאחות רחמנייה בבית החולים סנט מרי בלונדון. בצפון הודו יסדה שני בתי חולים: באמריטסר, על שם אחותה הנרייטה בירד, ובסרינגר על שם בעלה, ג'ון בישופ.
ב-1889 נסעה מהודו לקשמיר ולדאק, עברה בגבול טיבט והמשיכה לטהראן וממנה לצפון פרס, לכורדיסטן ולטורקיה. ב-1894 הפליגה מאנגליה ליפן ולקוריאה. במסעה הגדול האחרון, בשנת 1896, חזרה לסין ושטה על ספינת נהר במעלה היאנגצה ויוּבלו האן עד למחוז סצ'ואן. ב-1901, והיא בת 70, הספיקה לנסוע למרוקו, סיירה ברכיבה בהרי האטלס והרחיקה עד מחוזות הבֶּרבֶּרים במדבר. איזבלה בירד התכוננה לצאת שוב לסין, אך מתה באדינבורו ב-1904, סמוך ליום הולדתה ה-73.
איזבלה בירד נחשבה לנוסעת נועזת מאד. היא טיילה הרבה בגפה, להוציא משרתים מקומיים, בתנאים לא פשוטים ולא נטולי סכנות, שבמהלכם סבלה מכוויות קור, משבָרים בזרועות ובצלעות, לא אחת הייתה קרובה לטביעה ואף חלתה בכולרה. מסעותיה מפליאים לאור בריאותה הרופפת, אם כי ניכר שדווקא בתקופת מסעות חלו אצלה התאוששות ושיפור (נאמר עליה שהייתה "נכה בארצה וגיבורה כשמשון בחו"ל"). חלק ממסעותיה התנהלו באזורים ובאתרים נידחים, כאלה שבהם לא הייתה נוכחות אירופית מאורגנת, והיא אף הגיעה למקומות שעדיין לא היו מוכרים לאדם המערבי. למרות תלאות הדרך וחוסר הנוחות בירד דאגה להופעה אישית נאותה במושגים הוויקטוריאניים (את מכנסי הרכיבה הסתירה היטב תחת שמלתה הרחבה).
ב-1890 הייתה איזבלה בירד-בישופ האישה הראשונה שהתקבלה כעמיתת כבוד בחברה הגאוגרפית של סקוטלנד, ושנתיים לאחר מכן הייתה האישה הראשונה שנבחרה כחברה בחברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית. בירד נתפסה למלאכת הצילום אחרי מלאת לה 60 שנים וב-1897 התקבלה כחברה בחברה המלכותית הבריטית לצילום (אנ').[2]
על מצבת-הקבורה המשפחתית צוין ש"מתה באדינבורו אחרי מסעות מפרכים בארצות רבות".
כתביה
איזבלה בירד כתבה בהתמדה ובפירוט על קורותיה וחוויותיה, וכתבי המסעות שלה העניקו לה מעמד של ידוענית. ספריה ראו אור ברובם בהוצאת ג'ון מאריי בלונדון ותורגמו לשפות שונות. חלקם מבוססים על המכתבים שכתבה לאחותה הנרייטה, ופרקים רבים בהם פורסמו תחילה בכתבי-עת.
חיבוריה הנודעים ביותר הם: אישה אנגלייה באמריקה (1856); הערות על אדינבורג הישנה (1869); איי הוואי (1875); אוסטרליה המאושרת: רשמים מויקטוריה וממלבורן (1877); חיי גבירה בהרי הרוקי (1879); דרכים לא כבושות ביפן (1880); חצי האי המלאי והדרך אליו (1883); מסעות בפרס ובכורדיסטן (1891); בקרב הטיבטים (1894); קוריאה ושכנותיה (1898); עמק היאנגצה ומעבר לו (1899); תצלומים סיניים (1900).[3]
שולי דברים
איזבלה בירד היא אחת הדמויות הראשיות במחזה של קריל צ'רצ'יל מ-1982 – "נשים בצמרת". בערך הויקיפדי על אודות מחזה זה יוּחד לבירד פרק נפרד.
אמן הווידאו בן הגרי התייחס למסעותיה של איזבלה בירד באחת התמונות בסרטו "הכּפיל"[4] (תערוכת "אינברט", גלריה רוזנפלד בתל אביב, 2011), שם הוא מחזיק בספר מ-1900 בשם "שני מטיילים מודרניים" שהוקדש לה ולהנרי מורטון סטנלי.[5]
צוות ניו הורייזונס קורא לאחת השפֵלות של כוכב פלוטו בשם Bird Planitia לכבודה של איזבלה בירד.[6]
קישורים חיצוניים
- מבחר כתביה של איזבלה בירד לקריאה במרשתת (באנגלית)
- Anna Stoddart, The Life Of Isabella Bird, London, John Murrey, 1906
- על איזבלה לוסי בירד בישופ בדפי ארכיון בית ההוצאה ג'והן מאריי (באנגלית)
- מבחר תצלומים פרי מצלמתה של איזבלה בירד
- מכתב מחצי האי המלאי, בכתב ידה של בירד, מיום 13 בפברואר 1879 (116 דפים)
- "מכתבים להנרייטה" (באנגלית), קובץ בהוצאת ג'והן מאריי, לונדון, 2002
- איזבלה בירד באתר 'היא-סטוריה'
הערות שוליים
- ^ טריטוריית קולורדו הפכה למדינה רק בשנת 1876; נשים קיבלו בה זכות הצבעה ב-1893. ב-1985 הוענק לאיזבלה בירד מקום של כבוד ב"היכל התהילה של נשות קולורדו "
- ^ אלה צוינו על מצבתה בראשי תיבות ונוסף על כך צוין שהייתה חברת כבוד ב"חברה המזרחית של פקין" (Oriental Society of Pekin), וכך הועתק לכל חיבור על אודותיה
- ^ ואלה עיקר ספריה: The Englishwoman in America; Notes on Old Edinburgh; Australia Felix: Impressions of Victoria and Melbourne; A Lady’s Life in the Rocky Mountains ;The Hawaiian Archipelago: Six Months Among the Palm Groves, Coral Reefs, and Volcanoes of the Sandwich Islands; Unbeaten Tracks in Japan: An Account of Travels on Horseback in the Interior; The Golden Chersonese and the Way Thither; Korea and her Neighbors; Journeys in Persia and Kurdistan; Among the Tibetans; The Yangtze Valley and Beyond: An Account of Journeys in China; Chinese Pictures: notes on photographs made in China
- ^ סמדר שפי, "לצאת למסע עם התערוכה של בן הגרי" ,"הארץ", 10.3.2011
- ^ Two modern Travellers: Isabella L .Bird; Sir H.M. Stanley, by W.R. Richmond, 1900
- ^ רשימת האתרים הגאולוגיים על פלוטו; השם עדיין לא אושר רשמית
