גורל החיות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פרנץ מארק |
| תאריך יצירה | 1913 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 266 סנטימטר, 263.5 סנטימטר |
| גובה | 196 סנטימטר, 195 סנטימטר |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | 1739 |
גורל החיות הוא ציור מאת פרנץ מארק, שנוצר בשנת 1913. מדובר ביצירה בצבעי שמן על קנבס. הציור שונה מרוב יצירותיו האחרות של מארק בכך שהוא מציג את החיות באור אכזרי, בניגוד לגישה השלווה והפסטורלית שמאפיינת רבות מעבודותיו. קשריו ההדוקים של מארק עם בעלי חיים נותרו עלומים, אך מקובל להניח כי מקורם בכלב ילדותו.[1]
"גורל החיות" נחשב לאחת מיצירותיו הידועות ביותר של מארק, והוא מדגים את סגנון "הפרש הכחול", זרם אמנותי שמארק ייסד יחד עם וסילי קנדינסקי. כיום, הציור שמור במוזיאון האמנות של בזל, שווייץ.
השליש האחרון של הציור ניזוק בשריפת מחסן בשנת 1916, לאחר מותו של מארק, ושוחזר מאוחר יותר בידי חברו הקרוב פאול קלה.[2] קלה שיחזר את היצירה בעזרת תצלומים ישנים, והוסיף לצבע שכבה בגוון חום-כהה, היוצרת הבדל בולט לעומת יתר חלקי הציור. חוקרים טרם הצליחו לפענח את הסיבה לבחירתו של קלה להשתמש בגוון חום, ונשמעו בנושא דעות רבות — אך אף אחת מהן לא הוכחה בוודאות.
כותרת ונושא
שם היצירה באנגלית הוא Fate of the Animals ("גורל החיות"), שמקורו בכותרת הגרמנית "Tierschicksale", שפירושה הפיגורטיבי הוא "גורלות של חיות". מקובל לייחס את הצעת הכותרת לאמן פאול קלה. במכתב ששלח פרנץ מארק לאוגוסט מאקה, התייחס אל הציור בכותרת ארוכה יותר: "העצים מגלים את טבעותיהם, והחיות את עורקיהן" — ביטוי המתייחס לטבעות הגזע הבולטות בציור ולסוס הירוק המופיע בצד הימני, שעל גופו נראות בבירור ורידים.
על גב הקנבס מופיעה כתובת בגרמנית, שניתן לתרגמה כ־"וכל הוויה עולה בלהבה, סובלת" או "וכל הוויה היא להבה של סבל".
כותרת הציור נגזרת מהתיאור הכאוטי המופיע בו. בעלי חיים מפוזרים על פני הקנבס בתפאורה שמזכירה עולם פוסט-אפוקליפטי. הסצנה מתארת יער העולה באש, כאשר להבות בוערות ניכרות מכל עבר. במרכז הציור מופיע צבי כחול, משמאל – שני חזירי בר, מעליהם – שני סוסים, ובצד הימני – ארבע דמויות בלתי מזוהות של בעלי חיים. זהותן של ארבע הדמויות איננה חד-משמעית, אך ההשערות המרכזיות הן שמדובר בצבאים, שועלים או זאבים. מרבית החוקרים סבורים כי מדובר בצבאים, בהתבסס על יצירות קודמות של מארק שבהן הופיעו צבאים בצבעים ובמאפיינים גופניים דומים.[3]
טכניקות
הציור "גורל החיות" מתאפיין בשימוש בלעדי בקווים אלכסוניים. היעדר מוחלט של קווים אנכיים ואופקיים, בשילוב צבעים עמוקים וכבדים, יוצר תחושת מתח חריפה. מתח זה מחזק את התחושה של כאוס ואלימות בעולמן של החיות, כפי שמוצגת ביצירה. האלכסונים מודגשים בשלושה אופנים עיקריים: סדר ההרכבה הקומפוזיציוני, תנוחותיהם האלכסוניות של בעלי החיים, ומיקומם של בעלי החיים בהתאם לקווים האלכסוניים.
הקווים האלכסוניים משמשים גם ככלי נרטיבי, בכך שהם מדמים גיצי אש המתפזרים על פני הקנבס, ומעצימים את תחושת ההרס המתפשט.
ביצירתו של פרנץ מארק מופיע מוטיב חוזר של שימוש סימבולי בצבעים, כאשר כל צבע מייצג יסוד רגשי או מטאפיזי מסוים. כחול מייצג זכרים, את רוחניותם ואת חומרתם; צהוב מסמל נקביות, רוך וחושניות; אדום מייצג חומר, כובד וברוטליות.
בציור "גורל החיות", מארק ממשיך ומיישם עקרונות אלה: הצבי הכחול שבמרכז הקומפוזיציה מייצג זכר בעל עומק רוחני רב. חלק מהחוקרים מפרשים את דמות הצבי כקורבן — צבעו הכחול ותנוחתו, המופנית כלפי מעלה, תומכים בפרשנות זו של הקרבה רוחנית בתוך מציאות אלימה ומתמוטטת.
הסיפור הציורי
הציור "גורל החיות" ממשיך להיחשב לאחת היצירות המשמעותיות של האמנות האקספרסיוניסטית הגרמנית, והוא מייצג באופן מובהק את עקרונות זרם "הפרש הכחול", אשר שם דגש על ביטוי רגשי ואמצעים חזותיים לצורך העברת רעיונות רוחניים. הבחירה בקווים אלכסוניים בלבד, תוך הימנעות מוחלטת מקווים ישרים ואנכיים, אינה מקרית — היא מייצרת תנועה פנימית מתוחה, חוסר יציבות ודינמיות אלימה, אשר מחזקים את תחושת האימה והסבל המובעים בציור.
הקומפוזיציה כולה נבנית כמעין מערבולת צורנית וצבעונית, שבה כל דמות נסחפת לתוך כאוס מתמשך. השימוש בצבעים אינו דקורטיבי אלא סמלי ומהותי: כחול מבטא רוחניות וזכריות, צהוב — רוך וחושניות נשית, ואילו האדום מגלם את הברוטליות והכוח ההרסני של החומר. צבעים אלה אינם מפוזרים באקראי, אלא משרתים את המטען הרגשי והאידאולוגי שמארק ביקש להעביר.
הצבי הכחול, המופיע במרכז, בולט לא רק בזכות צבעו אלא גם בשל תנוחתו, המזכירה תפילה או השלמה עם גורל בלתי נמנע. הוא ניצב כמעין נקודת שיא רוחנית לנוכח השמד והאש המשתוללת סביבו. פרשנות רווחת רואה בו דמות של קורבן טהור, אולי אף מטפורה לגורלו של האדם בצל זוועות המלחמה המתקרבת — לא כצופה מן הצד, אלא כמי שנבלע לתוכה יחד עם הטבע כולו.
תיאור בעלי החיים ביצירתו של מארק
.png)
בנוסף לשימוש החוזר בצבעים בעלי משמעות סמלית, פרנץ מארק נהג להציג בעלי חיים בדרכים עקביות. הצבאים תפסו עבורו מעמד של חיה "קדושה", והוא נהג לתארם, כמו את רוב בעלי החיים ביצירתו, בסביבה שלווה ופסטורלית. ציורים כגון "סוסים רועים IV (הסוסים האדומים)", "הפרה הצהובה" ו"כלב שוכב בשלג" מציגים בעלי חיים בנוף שקט, הרמוני, ולעיתים כמעט אידילִי.
לעומת זאת, "גורל החיות" מציג סטייה ברורה מגישה זו: כאן מארק בוחר למקם את בעלי החיים האהובים עליו בסצנה של הרס, כאוס ואימה. בכך הוא יוצר ניגוד חריף לייצוגים הקודמים של חיות כסמלים של תמימות, הרמוניה ורוחניות.
הסוסים, בשונה מיתר בעלי החיים ביצירתו של מארק, לא קיבלו ייצוג עקבי. הם מופיעים לאורך יצירתו בצורות שונות – מקדושים ושאפתניים ועד דמויות בעלות תכונות אנושיות. ייתכן שהעובדה הזאת מסבירה מדוע אחד הסוסים בציור הוא היחיד שבו נראות ורידים – פרט גופני נדיר שמעיד אולי על פגיעוּת גופנית ונפשית כאחד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Wolf, Marion (1974). "Biblia omnii: Timeliness and Timelessness in the Work of Franz Marc". Art Journal. 33 (3): 226–30. doi:10.1080/00043249.1974.10793218.
- ↑ “Animal Destinies (the trees show their rings, the animals their veins),” Kunstmuseum, accessed September 16, 2014.
- ↑ Levine, Frederick S. (1976). "Iconography of Franz Marc's Fate of the Animals". Art Bulletin. 58: 269–77. doi:10.1080/00043079.1976.10787279.
| פרנץ מארק | ||
|---|---|---|
| ציורים | איילה בגן המנזר • איילות ביער I • איילות ביער II • אינדרסדורף • בקתות ביצות בדכאו • גורל החיות • הארץ הענייה טירול • הדרור המת • הטיגריס • הקוף • השועלים • חזירי בר • חתולים, אדום ולבן • כלב שוכב בשלג • מגדל הסוסים הכחולים • סוסים בנוף • סוסים כחולים • שועל • תמונת ילדים (חתול מאחורי עץ) | |
| הנצחה ומורשת | מוזיאון פרנץ מארק • הפרש הכחול | |
| שונות | אמנות מנוונת • תערוכת אמנות מנוונת | |
גורל החיות41320220Q2432407