איילת נחמיאס-ורבין
| לידה | ט"ו בסיוון ה'תש"ל (גיל: 53) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| עיסוק | עורכת דין, אשת עסקים | ||||
| סיעה | המחנה הציוני (מטעם העבודה) | ||||
| |||||
איילת נחמיאס-וֶרבִּין (נולדה ב-19 ביוני 1970, ט"ו בסיוון ה'תש"ל) כיהנה כחברת הכנסת העשרים מטעם מפלגת העבודה. נחמיאס ורבין היא מומחית בממשל תאגידי ועורכת דין במקצועה.
קורות חייה
נחמיאס ורבין נולדה וגדלה בשכונת שפירא בתל אביב. סבה וסבתה מצד אביה, מאיר ורשל נחמיאס, נמלטו מסלוניקי שביוון בינואר 1933, לאחר שסבה, שהיה פעיל ציוני בתנועת מכבי, חווה תקרית אנטישמית אלימה ברחוב. בת דודתה היא השחקנית חני נחמיאס. מצד אמה נחמה, נחמיאס ורבין היא נכדתם של אברהם שטרן ושרה שטרן לבית קרסיק (שרה מקפה תמר),[1] ונינה לאחד משבעת מייסדי נהלל, מיכאל קרסיק.[2] היא חולקת את אותו אותו סבא רבא־רבא עם ח"כ בצלאל סמוטריץ' והם למעשה בני דודים מדרגה רביעית.[3]
נחמיאס ורבין היא בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני במשפט מסחרי בתוכנית ברקלי באוניברסיטת תל אביב.[4]
קריירה
חברת מפלגת העבודה החל משנת 1991, מאז הייתה פעילה בתא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה בקמפוס הר הצופים. בגיל 21 היא החלה את דרכה המקצועית במפלגה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין,[5] כשליוותה אותו טרם היבחרו לראשות הממשלה, ובהמשך כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה.[6] ורבין נמנתה עם המעגל הקרוב לרבין עד להירצחו.[7] לאחר שסיימה סטאז' בעריכת דין, היא ייסדה את עמותת "שלום חבר" להנצחתו וכיהנה כמנכ"לית שלה.[8]
ב–2007 נפטר אביה, ויחד עם אחיה הם ירשו את מפעל "תבליט פלסטיק" העוסק בהשקיה וטכנולוגיית מים.[9] והיא מונתה ליו"ר המפעל. בנוסף, כיהנה כדירקטורית בכמה חברות מובילות במשק הישראלי, לרבות ”זאפ גרופ”, קופות הגמל של ”אל על”, הרשות לפיתוח כלכלי של תל אביב, הקרן לנזקי טבע בחקלאות, ”אפקון תעשיות”, דש קופות גמל ועוד. במקביל פעלה להקמת הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבין-לאומי, שמטרתו לקדם השתתפות נשים במוקדי קבלת החלטות. במשך השנים כיהנה כיושבת-ראש משותפת של הארגון, שם פעלה ורבין לקידומן של הנשים בדירקטוריונים.[10], ובמקביל עמדה בראש ארגון הדירקטוריות בישראל.[11] בשל מומחיותה כדירקטורית, שימשה כמרצה בתוכנית "להב פיתוח מנהלים" בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב. כמו כן, הקימה את פורום נשות המילואימניקים, למען שוויון בנטל בין כל חלקי החברה הישראלית.
חברת כנסת
בשנת 2012, התמודדה לראשונה בפריימריז של מפלגת העבודה[12] לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגיעה למקום ה־36 ברשימה הארצית (הבטחת ייצוג לאישה).[13] ב־2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים, התמודדה ורבין בפריימריז של מפלגת העבודה[14] והוצבה במקום ה-22 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, אשר שוריין לאישה ונבחרה לכנסת.[15][16] בשנת הכהונה הראשונה שלה בכנסת, העניק לה המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר המצטיין לשנת 2016.[17] חברה בוועדת החוץ וביטחון, שם היא חברה בוועדת המשנה לכוח אדם. יזמה וישבה בראש וועדת המשנה לבחינת משק האשראי בישראל. יזמה וחברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת משק האשראי בישראל, וכן חברה בוועדת הכלכלה, וועדת הכנסת והוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ובוועדת המשנה לקידום עסקים קטנים ובינוניים.
במסגרת תפקידיה פועלת נחמיאס ורבין רבות לחיזוק התעשייה הישראלית, לחיזוק האחריות התאגידית בחברות ציבוריות וממשלתיות, להעסקת עובדים הוגנת לקידום ועידוד העסקת מבוגרים והעסקת בעלי מוגבלויות. בין היתר, היא הקימה ויושבת-ראש השדולה לקידום התעשייה בישראל, השדולה למען המשפחה הישראלית, שדולת ”כחול לבן” ועוד. בין היתר, דרשה לתעדף תוצרת ישראלית בשיפוץ המתוכנן בטרמינל 3 בנתב"ג[18]
כמו כן, היא יזמה את השדולה לעידוד תרומת איברים, לאחר החלטת הוריה של ליאל בבלר לתרום את איברי ביתם שנהרגה בתאונת דרכים. כמו כן, הקימה את השדולה לזכויות עיוורים.
מכהנת כראש שדולת הידידות ישראל-יוון. בינואר 2018, נסעה יחד עם נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, לטקס לרגל יום השואה הבינלאומי שנערך בפרלמנט היווני באתונה, וכן השתתפה עימו באירוע הנחת אבן הפינה של מוזיאון חדש לזכר השואה, אשר מוקם בסיוע ממשלת יוון בסלוניקי.[19]
ב-16 בינואר 2019 הודיעה שלא תתמודד בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לשיבוץ מועמדיה לבחירות לכנסת ה-21.[20][21]
חיים פרטיים
נשואה לעברי ורבין, סא"ל במילואים מחיל השריון ובנו של משה ורבין, שכיהן כראש מועצת רמת השרון. לזוג שלושה ילדים. מתגוררת בתל אביב. מתנדבת באלין בית נועם המשמש בית לבוגרים בעלי לקויות קשות.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: איילת נחמיאס-ורבין |
איילת נחמיאס-ורבין, באתר הכנסת - איילת נחמיאס-ורבין, באתר כנסת פתוחה
הערות שוליים
- ^ רון גרנות, דיבידנדים: איילת נחמיאס-ורבין חוגגת, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2010
- ^ איילת נחמיאס-ורבין, די לתרגילי האקרובטיקה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 במאי 2015
- ^
שרי מקובר-בליקוב, האמת המטרידה שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בינואר 2019
- ^ הבוגרים שלנו, באתר אוניברסטית תל אביב
- ^ מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)ח"כ נחמיאס ורבין: הרצוג צריך לקבוע מועד לפריימריז, באתר אל-מוניטור, 9 בספטמבר 2015
- ^ טליה לוין, ח"כ איילת נחמיאס ורבין: "יצחק רבין היה המצפן שלי", באתר מעריב אונליין, 15 באוקטובר 2017
- ^ אסי גל, נשות הלשכה של רבין: "הייתה לנו תחושה קשה שנכשלנו בהגנה עליו", באתר Xnet, 19 באוקטובר 2015
- ^ אריק בנדר, הכירו את המועמדת, באתר nrg, 28 באוקטובר 2012
- ^ עידו באום, הדירקטורית איילת נחמיאס-ורבין: לא כל בעלי השליטה מחפשים רק לחלוב את החברות, באתר TheMarker, 27 באוקטובר 2009
- ^ איילת נחמיאס-ורבין, אבירות השולחן, באתר סלונה, 9 במרץ 2011
- ^ עפרה אידלמן, קבוצת מיקוד של אשה אחת: איילת נחמיאס-ורבין נערכת לכנסת, באתר הארץ, 11 באפריל 2015
- ^
נעה בן ארצי בתמיכתה באיילת נחמיאס-ורבין, באתר יוטיוב, 25 בנובמבר 2012
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (פריימריז), באתר מפלגת העבודה, 30 בנובמבר 2012
- ^ עמית סגל, חדשות 2, 60 שניות, זוז: איילת נחמיאס-ורבין, באתר מאקו, 5 בינואר 2015
- ^ עמרי נחמיאס, הכירו את המועמדים החדשים של מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 12 בינואר 2015
- ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
- ^ צבי זרחיה, השנה הראשונה שלי בכנסת: "הנושא החשוב באמת הוא ההקשבה לציבור", באתר TheMarker, 29 ביוני 2016
- ^ יובל אזולאי,, ח"כ נחמיאס ורבין: להעדיף חברות ישראליות בשיפוץ טרמינל 3, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2018
- ^ איתמר אייכנר, אתונה, סגירת המעגל המרגשת של הח"כית ביוון, באתר ynet, 29 בינואר 2018
- ^ טל שניידר, ח"כ איילת נחמיאס-ורבין פורשת: "ביתי אינו אותו הבית", באתר גלובס, 16 בינואר 2019
- ^ ניר גונטז', "אבי גבאי? אני לא יודעת מה הוא. היה סלאלום אידיאולוגי קשה מדי", באתר הארץ, 16 בינואר 2019
