יחסי אורוגוואי–ארגנטינה
| יחסי אורוגוואי–ארגנטינה | |
|---|---|
|
|
| |
| אורוגוואי | ארגנטינה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 176,215 | 2,780,400 |
| אוכלוסייה | |
| 3,423,265 | 45,987,184 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 71,177 | 632,770 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 20,792 | 13,760 |
| משטר | |
| רפובליקה | דמוקרטיה נשיאותית פדרלית |
.jpg)
יחסי אורוגוואי–ארגנטינה הם יחסי החוץ בין הרפובליקה הארגנטינאית לרפובליקה המזרחית של אורוגוואי. שתי המדינות היו חלק מהאימפריה הספרדית עד תחילת המאה ה-19.
היסטוריה
בתחילה, שתי המדינות המודרניות של ארגנטינה ואורוגוואי היו חלק ממלכות המשנה של ריו דה לה פלטה. בואנוס איירס הייתה אז עיר הבירה, ומזרח בנדה הייתה פרובינציה שלה שכללה את שטחי אורוגוואי המודרנית. במהלך תקופה זו, הן בואנוס איירס והן מונטווידאו עמדו בפני שתי פלישות בריטיות לריו דה לה פלטה. בראשונה פלשו הבריטים בהצלחה לבואנוס איירס, והובסו מאוחר יותר על ידי צבא מונטווידיאני בראשות סנטיאגו דה ליניירס. הבריטים פלשו למונטווידאו בפעם השנייה, אך לא הצליחו לפלוש לבואנוס איירס, ובואנוס איירס דרשה את שחרור מונטווידאו בכניעה הבריטית.
פרננדו השביעי, מלך ספרד, הודח במהלך מלחמת חצי האי, והוחלף על ידי הצרפתי ז'וזף בונפרטה. הוא לא הוכר כמלך לגיטימי, שהותיר את המלוכה הספרדית ללא שליט. זה יצר תגובות פוליטיות בכל רחבי האימפריה הספרדית. למרות היותו ממוצא צרפתי, ליניירס דחה את שלטונו של ז'וזף ואישר את נאמנותו למלך השבוי, אך המשנה למלך המקומי חבייר דה אליו לא סמך עליו והקים חונטה ממשלתית במונטווידאו. מרטין דה אלסגה, בן בריתו של אליו בבואנוס איירס, ניסה לעשות זאת על ידי ארגון מרד, אך נכשל. אליו ויתר על החונטה שלו כאשר ליניירס הוחלף על ידי משנה למלך חדש, בלטסאר אידלגו דה סיסנרוס. עם זאת, ככל שהמצב הספרדי במלחמת חצי האי החמיר, בואנוס איירס הדיחה את סיסנרוס במהלך מהפכת מאי והקימה חונטה משלה. זה התחיל את מלחמת העצמאות של ארגנטינה. מונטווידאו הוכרזה אז כבירה החדשה של מלכות המשנה, והפכה למעוז מלכותי. האוכלוסיות האחרות של מזרחי הבנדה, לעומת זאת, לא הצטרפו למונטווידאו. בהנהגתו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, הם הכריזו על עצמאות והטילו מצור על העיר עד לתבוסתה.
אורוגוואי קיבלה את עצמאותה לאחר מלחמת ארגנטינה–ברזיל, בעזרת בריטניה הגדולה. במהלך מלחמת האזרחים באורוגוואי תמכה ארגנטינה במפלגה הלאומית. שתי המדינות היו בעלות ברית במהלך מלחמת הברית המשולשת.
מאז סוף המאה ה-19, שתי המדינות חולקות מורשת אירופית דומה. כמו כן הם חולקים קשרים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים הדוקים מאוד זה עם זה. יתרה מכך, מאז שנת 1960 חלה הגירה אורוגוואית משמעותית לארגנטינה, וכיום חיים באורוגוואי כ-120,000 בני אדם החיים בארגנטינה.
קשרים פוליטיים
שתי המפלגות הגדולות של אורוגוואי לפני 2002 מפלגת קולורדו והמפלגה הלאומית, שני הצדדים נקראים על שמות המפלגות הארגנטיניות המסורתיות, Unitarians והפדרלים שבתורם ירשו את האיגודים של חוסה ארטיגאס. מלחמת האזרחים בארגנטינה החלה לאחר מלחמת האזרחים באורוגוואי בשנת 1838, כאשר נשיא אורוגוואי פרוקטואוסו ריברה ירש את נשיא אורוגוואי מנואל אוריבה שגלה בבואנוס איירס.
סכסוך גבולות
הגבולות בין ארגנטינה לאורוגוואי נקבעו לראשונה באמנת השלום בשנת 1827.
בתקופה שבין אמנת השלום לבין אמנת הגבולות משנת 1973, שקבעה את מרבית הגבולות העכשוויים בין שתי המדינות; הגבול האורוגוואי-ארגנטינאי הוקם אי שם לאורך נהר אורוגוואי.
על פי דוקטרינת סבז'וס, שהוגדרה על ידי שר החוץ הארגנטינאי אסטניסלאו סברו סבז'וס, לאורוגוואי לא תהיה כל תחום שיפוט על נהר ריו דה לה פלטה, אשר אמורה להיות לגביו בלעדיות של ארגנטינה.
בתקופת נשיאותו של חוסה פיגרואה אלקורטה בארגנטינה התרחשו שלוש תקריות מרכזיות:
- דיג ארגנטינאי ברמה תעשייתית בגבול אורוגוואי.
- ספינה טרופה של חיל הים הארגנטינאי Constitución ליד מחוז קולוניה.
- תרגילי מלחמה של צבא ארגנטינה ליד חוף אורוגוואי.
באמנה שנקבעה ב-18 ביוני 1988, נקבע הגבול היבש היחיד בין ארגנטינה לאורוגוואי באי הקטן איסלה מרטין גרסיה (אנ') שנמצא בריו דה לה פלטה.
שערוריות דיפלומטיות
בימי נשיאותו של חורחה באז'ה איבנייס באורוגוואי, קרתה תקרית דיפלומטית ניכרת בשנת 2002 כאשר שודרה פרשנות בטלוויזיה האורוגוואית של באז'ה שטען כי "הארגנטינאים כולם גנבים". האירוע נפתר לאחר שבוע שבו באז'ה התנצל בפומבי בטלוויזיה הארגנטינאית.
פרשנות מסוננת נוספת של נשיא אורוגוואי, חוסה מוחיקה, שודרה במהלך פגישה בה אמר כי "עם הטורקי היינו טובים יותר אבל עם הגברת הזקנה הזו אין שום עסקה", התייחס לשליטים הארגנטינאים קרלוס מנם וכריסטינה פרננדס דה קירשנר.
במהלך נאום, כריסטינה קירשנר הצהירה כי "חוסה חרוואסיו ארטיגס רצה להיות ארגנטינאי ולא נתנו לו", הצהרה זו הדהדה באורוגוואי זמן מה.
יחסים מתוחים בעידן קירשנר
בעקבות הודעת הבנייה של טחנת נייר בצד אורוגוואי של נהר אורוגוואי על ידי היצרן הספרדי ENCE בשנת 2003, שתי המדינות חוו מתחים דיפלומטיים המשמעותיים ביותר מאז 1952, כאשר הנשיא חואן פרון ניסה לרסן בנקאות חוץ ארגנטינאית במדינה השכנה. גשרים מעל נהר אורוגוואי היו סגורים במשך למעלה משנה. אף על פי שתוכניות טחנת ENCE בוטלו בשנת 2005, טחנה שנייה הוכרזה על ידי Botnia מפינלנד בשנת 2005, והמתקן נפתח בשנת 2007.[1] סכסוך טחנת העיסה בין ארגנטינה לאורוגוואי נותר נושא למחלוקת, בייחוד לאחר דיווחים שוטפים על זיהום מים שהלך וגדל באזור שזוהה מאוחר יותר כזרימת שפכים מהעיירה גואלגואיצ'ו בפועל.
היום
שתי המדינות היו חברות מייסדות של מרקוסור. שתי המדינות חברות מלאות בקבוצת 77, בקבוצת ריו, באיגוד האינטגרציה של אמריקה הלטינית, באיגוד האקדמיות לשפה ספרדית, בארגון מדינות אמריקה, בארגון המדינות האיברו-אמריקניות, באיחוד אומות דרום אמריקה ובקבוצת קיירנס.
בשנת 2009 שמרה אורוגוואי על מדיניותה של סירוב זכויות נחיתה למטוסים צבאיים בריטיים בטיסותיהם לאיי פוקלנד,[2] ובשנת 2010 סורבה לאונייה הבריטית HMS גלוסטר כניסה לנמל מונטווידאו.[3]
נציגויות דיפלומטיות
- ארגנטינה מחזיקה באורוגוואי שגרירות במונטווידאו, 4 קונסוליות בקולוניה דל סקרמנטו, פראי בנטוס, פאיסנדו וסלטו.
- אורוגוואי מחזיקה בארגנטינה שגרירות בבואנוס איירס, 2 קונסוליות כלליות בקורדובה ורוסאריו, 3 קונסוליות בקולון, קונקורדיה וגואלגואיצ'ו ו-2 קונסוליות כבוד במנדוסה ונאוקן.
ויקישיתוף בשורה
הערות שוליים
- ^ BBC News: Argentines in pulp mill protest (11 Nov 2007)
- ^ Uruguayan President Tabaré Vázquez: speech during 2009 Bariloche UNASUR Summit
- ^ Uruguay negó el ingreso a Montevideo de un barco británico que iba a Malvinas
