אילן אגוזי
.jpg) | |
| אילן אגוזי, מאי 1973 | |
| לידה | 1944 (גיל: 80 בערך) |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה הפשיטה על האי גרין מבצע ברדס 54-55  מלחמת יום הכיפורים  מלחמת לבנון הראשונה האינתיפאדה הראשונה | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז  עיטור המופת | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל | |
אילן אגוזי (נולד ב-1944) הוא אלוף-משנה במילואים, שעוטר בעיטור העוז ועיטור המופת.
שירותו הצבאי
אגוזי נולד וגדל בקיבוץ כפר מנחם. ב-1962 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי ויצא לקורס קצינים. עם תום הקורס, בה הוכתר כחניך מצטיין[1], שב לשייטת, שם שימש כמפקד צוות. במלחמת ששת הימים השתתף בפעולת אלכסנדריה, במהלכה חדרו שישה צוללים לנמל אלכסנדריה. בטווח הפעולה הרלוונטי לצוללים לא נמצאו מטרות צבאיות, אלא רק מבדוק, מחפר ודוברה שמיועדים לעבודות נמל. הניסיון לפגיעה במבדוק לא צלח היות שנמצא שהוא בנוי מבטון ולא ניתן היה להצמיד לו מוקשים. המוקשים הודבקו למחפר ולדוברה. הצוללים, ובהם אגוזי, יצאו מהנמל ושחו לאזור הצוללת אך לא הצליחו למצוא את חבריהם הסמנים וחזרו לשובר הגלים. למחרת נתפסו והובאו לחקירות ושבי[2]. אגוזי הוחזק בשבי המצרי תשעה חודשים עד לשחרורו[3]. עם שחרורו שב לשרת בשייטת.
בשנת 1969, בעת מלחמת ההתשה, השתתף בפשיטה על האי גרין כמפקד חולית פריצה. אגוזי לחם בקרב לטיהור היעד המבוצר, נפצע מרסיסי רימון שנזרק לעברו, אולם המשיך להוביל את אנשיו בלחימה. הוא סייע בפינוי הנפגעים ובהטמנת מטעני החבלה להריסת מוצבי הצבא המצרי שבאי. אגוזי ולוחם נוסף היו האחרונים לעזוב את היעד בגמר הלחימה. על גבורתו בלחימה הוענק לו עיטור המופת[4].
בהמשך שימש אגוזי כמפקד בית הספר להכשרות בשייטת 13, בדרגת רס"ן, ופיקד על כוח מן השייטת במבצע ברדס 54-55, בשנת 1973, אשר פשט על יעדי מחבלים כ-180 ק"מ בעומק לבנון, מצפון לטריפולי. הכוח תקף את יעד "גאולה 2". הכוח בפיקודו זיהה חלון ממנו נורתה לעברו אש. אגוזי פקד להשליך רימון אל החלון. הרימון שנזרק פגע בסורגים וחזר אל הכוח. אגוזי, אשר הבין כי הרימון עומד להתפוצץ ולפגוע בלוחמיו, הרים את הרימון במטרה להשליכו הרחק מן הכוח, אולם הרימון התפוצץ בידו ופצע אותו פצעים קשים. ארבעה לוחמים נוספים מסביב נפצעו באורח קל. אף שנפצע הוסיף אגוזי לפקד על החוליה עד שטופל על ידי רופא. הכוח הטמין ביעד מטעני חבלה, נסוג ופוצץ את המבנה. בלחימה על יעד "גאולה 2" נהרגו שבעה מחבלים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז[5][6].
לאחר תקופת שיקום חזר לשירות קרבי ובמלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח הקומנדו הימי בשארם א-שייח'[2]. לאחר מכן הוסיף לשרת בשייטת בתפקידי פיקוד ולקח חלק במבצעים חשאיים שכללו נחיתה מן הים בלבנון. בהמשך עבר לשרת במפקדת חיל הים ובשנת 1987 השתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם[2]. לאחר שחרורו מונה למנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל.
אגוזי בעל תואר ראשון מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת תל אביב[2]. הוא נשוי ואב לשלושה.
בשנת 2014 התמודד על תפקיד יושב ראש ארגון נכי צה"ל והוביל את רשימת "תפנית".
לקריאה נוספת
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמודים 343-356.
- מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי. תל אביב : ספרית מעריב, 1993.
קישורים חיצוניים
- אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", אפריל 2013, כפי שהועלה באתר "פרש".
- דרורה לביא, מסע לילי מאביחיל לחוף פולג, מתוך אתר עמותת ערים בלילה, 17.07.2008.
- אתר רשימת "תפנית נכי צה"ל 2014" - רשימתו של אגוזי בארגון נכי צה"ל
הערות שוליים
- ^ נסתיים מחזור קציני אג"ם, דבר, 15 בפברואר 1966
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", אפריל 2013.
- ^ יצחק יעקבי, מושבה ישראלית בשבי מצרים, דבר, 28 בינואר 1968
- ^ עיטור המופת שהוענק לסגן אילן אגוזי, באתר הגבורה.
- ^ עיטור העוז שהוענק לרס"ן אילן אגוזי, באתר הגבורה.
- ^ עיטורי העוז והמופת לרס"ן אילן אגוזי, דבר, 26 באפריל 1973
