אלהם רוקני
אלהם רוקני (נולדה ב-1980) היא אמנית וידאו ורישום ישראלית.
ביוגרפיה
אלהם רוקני נולדה בטהראן, שבאיראן, בשנת 1980. היא היגרה לישראל יחד עם משפחתה בשנת 1989. בנערותה התגוררה בעיר אשדוד.[1] בשנת 2007 סיימה תואר ראשון במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, וב-2010 סיימה תואר שני בשלוחת בצלאל בתל אביב. החל מ-2013 היא מרצה במחלקה לאמנות בבצלאל. חיה ופועלת בתל אביב.
על יצירתה
רוקני מתייחסת בעבודותיה לסיפורים ביוגרפיים הנקשרים למיתוסים ולהיסטוריה גלובלית.[2] המדיומים העיקריים בהם היא יוצרת מאז לימודיה בבצלאל הם וידאו ורישום על נייר.[1] ברבות מעבודותיה היא משתמשת במוטיבים ודימויים הלקוחים מאורנמנטיקה מזרח-תיכונית ומעולם האסלאם, כמו למשל בסדרה "ראל מסגדים" ו״לילות ירוקים״ בהם היא רושמת מסגדים מאיראן על נייר באמצעות טושים, עפרונות, דיו ושמן.[3][1]
שבעה עבד אל-כרימים
תערוכתה של רוקני במרכז לאמנות עכשווית "שבעה עבד אל-כרימים" (2018) כללה עבודת וידאו ורישומים. התערוכה נוצרה מפרויקט ממושך שרוקני עשתה בהתייחסות לארכיון הסיפור העממי ע"ש דב נוי באוניברסיטת חיפה (אסע"י).[4] במהלכו, היא נפגשה עם גברים ונשים מקהילות הפליטים ומבקשי המקלט מסודן ואריתריאה בתל אביב, ירושלים ובמתקן הכליאה חולות, וביקשה מהם לספר לה סיפורי עם ממדינות המוצא שלהם. את הסיפורים היא הקליטה ותרגמה ושמה בארכיון באסע״י, ופרגמנטים מהם מופיעים בעבודת הווידאו שהציגה בתערוכה. בנוסף, את הסיפורים שליקטה איגדה רוקני בספר בשם "האיבליס, הנערה, הסולטן וזנב האריה", בו הם מופיעים בתרגום לארבע שפות (ערבית, תיגרנית, עברית ואנגלית) לצד הרישומים שיצרה בהשראתם.[5]
יוסף אבאד
עבודת הווידאו של רוקני יוסף אבאד (2014) מתעדת את מרחבי שכונת ילדותה בטהרן לפני שעזבה את איראן יחד עם משפחתה. לאחר שהמשפחה הגיעה לישראל ב-1989, נלקחו מהם הדרכונים האיראנים, וכאזרחית ישראל רוקני אינה יכולה לשוב לאיראן.[6] לכן, לצורך ביצוע הפרויקט היא שיתפה פעולה עם אמנית איראנית תושבת ארצות הברית שפגשה במסגרת חילופי סטודנטים בחוץ לארץ. כשהצילומים הסתיימו, החליטה האמנית (שביקשה מרוקני לשמור על עילום שם) לפרוש מהפרויקט בשל חששותיה מהסכנה שבשיתוף פעולה עם אזרחית ישראל.[2] פרישתה הובילה את רוקני להוציא בנוסף לקטלוג שליווה את התערוכה, ספר המכיל את אוסף ההתכתבויות בינה ובין האמנית האנונימית שחלקים נרחבים ממנו צונזרו על ידי רוקני באמצעות סימון במלבנים שחורים.
בהקשר זה, מציינת האוצרת התערוכה ענת דנון-סיוון כי פעולתה האמנותית של רוקני נולדת מתוך מגבלה ואיסור והתגובה אליהם. אלו יוצרים את פעולת צנזור המובילה לאסתטיקה "דלה" שנובעת ממגבלות טכניות או מטעמי חסכון.[7]
מוטיב בולט נוסף הוא פעולת הגנבה וההתגנבות שחוזר על עצמו בפרויקט זה בכך שרוקני, בעזרת שליחה מטעמה ששימשה כגוף מתווך, פרצה את הגבול למדינה המוגדרת כמדינת אויב, ושאליה היא לא יכולה לחזור בעצמה.[8]
תערוכות יחיד
- 2012 - חמישה פריימים לשנייה, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד. אוצרות: אלינור עשת
- 2013 - תערוכה לרגל הזכייה בפרס לציור ע"ש אסנת מוזס, בית האמנים, ירושלים. אוצרות: הילה כהן-שניידרמן
- 2013 - נקודה. סוף. היריד לאמנות עכשווית- צבע טרי, תל אביב. אוצרות: שרית שפירא
- 2014 - יוסף אבאד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב. אוצרות: ענת דנון-סיון / 2016 - Neue Galerie im Höhmannhaus, אאסבורג, גרמניה
- 2015 -Shulamit Nazarian Gallery ,NADA New-York, ניו יורק, ארצות הברית
- 2016 - Shulamit Nazarian gallery ,Clavileño קליפורניה, ארצות הברית
- 2016 - 18th Street Arts Center ,The Wedding, קליפורניה, ארצות הברית
- 2018 - שבעה עבד אל–כרימים, המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב. אוצרות: סרג'יו אדלשטיין / 2019 - מוזיאון וילפריד / 2019 - Vita Kuben, אומאה, שוודיה
- 2020 - פרח לב זהב, תערוכות זוגית יחד עם נלי אגסי, גלריה דביר, תל אביב
מבחר תערוכות קבוצתיות
- 2007 - משנה מקום, מוזיאון בת-ים לאמנות. אוצרות: מילנה גיצין-אדירם ולאה אביר
- 2008 - ניסוי כלים #6 ,מרכז ביכורי העיתים, תל אביב. אוצרות: מורן שוב
- 2010 - אורות וצללים, בית התפוצות, תל אביב. אוצרות: חגי שגב
- 2010 - בקצה העולם - כאן, מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. אוצרות: דרורית גור-אריה ומאיה קליי
- 2011 - מנוע חיפוש, המרכז לאמנות עכשווית CCA. אוצרות: הילה כהן-שניידרמן וסרג’יו אדלשטיין
- 2011 - נאמן למקור, בית הגפן, חיפה. אוצרות: פריד אבו שקרה ויעלה חזות
- 2011 - השמיניה הסודית או תעלומת הבית המכושף, חיסין 27 ,תל אביב. אוצרות: שרית שפירא
- 2011 - בדרך לשום מקום, מוזיאון אשדוד לאמנות. אוצרות: איה לוריא
- 2012 - שעת הקסם, מוזיאון אשדוד לאמנות. אוצרות: יעל עמית
- 2012 - הזוכים 2011, מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. אוצרות: נעמי אביב
- 2012 - The H2 – Centre for Contemporary Art ,Behind landscape, אאוסברג, גרמניה. אוצרות: תומאס אלסן
- 2013 - אוצר: יונה פישר, מוזיאון אשדוד לאמנות, אוסף יונה פישר
- Fowler museum at UCLA ,Light and Shadows - 2013, לוס אנג'לס, ארצות הברית
- 2014 - שממה הורה, הגלריה האוניברסיטאית תל אביב. אוצרות: שרית שפירא
- 2014 - עד שתצא מקולי, מוזיאון אשדוד לאמנות. אוצרות: רוני בנימיני ויובל ביטון
- 2014 - רשמים 5 – מעבר לנייר ,הביאנלה לרישום בירושלים. אוצרות: טל יחס
- 2015 - Shulamit Nazarian Gallery ,Uncommon Terrain, קליפורניה, ארצות הברית. אוצרות: אנורדה ויקראם
- 2017 -Dorsky Gallery ,Almost Home: Between Staying and Leaving a Phantom Land, לונג איילנד, ארצות הברית. אוצרות: שלומית דרור
- 2017 - Lives Between, קאדיסט, סן-פרנסיסקו, ארצות הברית
- 2018 - The Ground we Have in Common, גלריה דל פריגיוני, טרוויזו, איטליה
- 2019 - נשים עושות היסטוריה, מוזיאון חיפה לאמנות
- 2020 - Shulamit Nazarian Gallery ,!TURN BACK! TURN BACK, לוס אנג׳לס, ארצות הברית
- 2020 - There is a Crack in Everything, גלריה דביר, תל אביב
פרסים ומענקים
- 2007/2009 - פרס עידוד יצירה, בצלאל MFA/BFA
- 2010 - מענק לפיתוח סרט, המרכז לאמנות עכשווית CCA ,תל אביב
- 2010 - פרס עידוד יצירה, בצלאל MFA
- 2011 - מלגת אמן-מורה, משרד התרבות והספורט
- 2011 - פרס אמן צעיר, משרד התרבות והספורט
- 2011 - פרס לאמנים ויוצרים צעירים, אשדוד
- 2012 - פרס אוסף יגאל אהובי לאמן מבטיח, יריד צבע טרי 5#
- 2012 - קרן יהושע רבינוביץ‘ לאמנויות, מענק לפיתוח סרט, מסלול ניסיוני
- 2013 - מפעל הפיס, מענק להוצאת קטלוג עבור תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב
- 2013 - פרס ע"ש אסנת מוזס לציור, בית האמנים ירושלים
- 2013 - פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב
- 2014 - קרן יהושע רבינוביץ‘ לאומנויות, מענק להוצאת קטלוג, מסלול אמנות
- 2015 - מפעל הפיס, מענק לפיתוח עבודת וידאו
- 2015 - ארטיס, מענק לפיתוח פרויקט
- 2017 - מענק לסרט וידאו, קרן אוסטרובסקי
- 2017 - מענק להוצאת ספר סיפורי עם, קרן משפחת רוברט וייל
- 2018 - פרס ע"ש ליה ון ליר, לסרט הניסיוני הטוב ביותר, פסטיבל הקולנוע סינמטק ירושלים
- 2018 - פרס אמנית וידאו בכירה, משרד התרבות והספורט
- 2018 - ארטיס, מענק לשהות אמן ב IASPIS, שוודיה
- 2019 - מענק מקרן יוצרים עבור השתלמויות בחו״ל
לקריאה נוספת
- רוקני א. (2018) האיבליס, הנערה, הסולטן וזנב האריה. תל אביב: המרכז לאמנות עכשווית תל אביב
- רוקני א. ודנון סיון ע. (2014) יוסף אבאד. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות
- רוקני א. (2014) Dear Salam. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אלהם רוקני (באנגלית)- "מצלמה שבורה", ביקורת של יונתן אמיר על התערוכה של אלהם רוקני "יוסף אבאד", כתב העת המקוון ערב רב (03/03/2014)
- "חור בזיכרון", ראיון וידאו, אלינור סלומון משוחחת עם אלהם רוקני, תוהו – מגזין אמנות עצמאי מקוון (יולי 14, 2017)
- "אגדות עם מסודן ואריתריאה כבר שמעתם?", מיטל רז בשיחה עם אלהם רוקני על התערוכה שבעה עבד אל-כרימים, טיים אאוט (25/1/2018)
- "קלוילנו", 2010, עבודת וידאו של אלהם רוקני, "הרמה" - מגזין לאמנות, גיליון #24 דיסאוריינטציה (מרץ 2019)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אריאל רייכמן, "אני מרגישה יותר מהגרת מאשר עולה חדשה", באתר ערב רב, 28 למרץ 2014
- ^ 2.0 2.1 אלהם רוקני וענת דנון סיון, יוסף אבאד, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014, עמ' 5
- ^ אלהם רוקני ואורן בן-מורה בשיחה עם ורד גני, הגלריה כתפאורה של מרחב ביתי או אל-ביתי, באתר ערב רב, 19 לדצמבר 2018
- ^ קרן גולדברג, היה היה פליט, באתר ערב רב, 12 לפברואר 2018
- ^ אלהם רוקני, האיבליס, הנערה, הסולטן וזנב האריה, תל אביב: המרכז לאמנות עכשווית תל אביב, 2018
- ^ אלהם רוקני בשיחה עם מחסן מחמלבאף, "אפילו הלא טהור הוא איראן", באתר ערב רב, 7 לפברואר 2014
- ^ ענת דנון סיון, "אמנות כתחבולה" מאמר מתוך קטלוג התערוכה יוסף אבאד, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014, עמ' 36
- ^ ענת דנון סיון, "אמנות כתחבולה". מאמר מתוך קטלוג התערוכה יוסף אבאד, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014, עמ' 41-42
