לדלג לתוכן

אליזבטה בוארטו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית מדען ריקה אליזבטה בוארטו (באיטלקית: Elisabetta Boaretto) היא פיזיקאית גרעינית ישראלית ממוצא איטלקי, המכהנת כפרופסור מן המניין ביחידה לארכאולוגיה מדעית במכון ויצמן למדע. בוארטו היא מומחית לתיארוך פחמן-14 ומדעי הארכאולוגיה ומשלבת עבודה במעבדה עם פעילות בחפירות ארכאולוגיות בישראל ובעולם.[1] [2]

ביוגרפיה

בוארטו נולדה בכפר מונטגרוטו טרמה, כפר קטן עשיר במעיינות תרמיים באיטליה. אביה ג'וזפה בוארטו, היה אמן ויזם ואמה טרזה בלון הייתה אחות ובהמשך הפכה ליזמית. לבוארטו 3 אחים ו-2 אחיות. אחיה האדריכל עמנואל בוארטו בנה את בריכת המים התרמיים העמוקה ביותר בעולם (-42 מ') בשם Y-40 הממוקמת במלון טרמה מילפיני.

למדה בתיכון בפדובה ובהמשך ב-1985 סיימה תואר שני בפיזיקה עם התמחות בפיזיקה גרעינית מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת פדובה. ב-1990 עלתה לישראל.[1]

ב-1994 סיימה את עבודת הדוקטורט בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחייתו של פרופ' מיכאל פאול, היא חקרה ריכוז של איזוטופים רדיואקטיביים בקרחונים של גרינלנד.

ב-1997 ביצעה מחקר במסגרת פוסט־דוקטורט במחלקה לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת אורהוס שם למדה על תיארוך פחמן רדיו עם ספקטרומטריית מסה מאיץ וחקרה את גילם של מי התהום בדנמרק.[1]

בין 1998 ל-2000 למדה ארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כתלמידה שאינה מן המניין. במקביל ב-1999 סיימה פוסט דוקטורט במחלקה לביולוגיה במכון ויצמן.

בין השנים 2006 ל-2011 הרצתה באוניברסיטת בר-אילן במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה. מ-2011 עד 2012 הייתה חברת סגל במחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן.

ב-2012 עברה למרכז האינטגרטיבי לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה על שם מקס פלאנק במכון ויצמן. ב-2013 הובא מאיץ חלקיקים חדשני למכון ויצמן, תחת מעבדתה של בוארטו.[1] החל מ-2016 בוארטו היא פרופסור במכון ויצמן ביחידה לארכאולוגיה מדעית.

מחקריה

ב-2013 תיארכה את הפעילות בבית הקברות של מערת רקפת מהתרבות הנאטופית, שם ניכר שימוש בפרחים עבור קברים כבר לפני אלפי שנים.

ב-2015 השתתפה במחקר כיפת גולגולת של אדם מודרני, שהתגלתה במערת מנות, מהקדומים מחוץ לאפריקה.

ב-2016 התפרסם מחקרה יחד עם ולנטינה קרקוטה וחקרים נוספים, אודות הפול בר שהתגלה במערת הנחל בכרמל מהתרבות הנטופית.[3]

ב-2017 חקרה את המעבר לישיבת-הקבע באמצעות תיארוך רדיומטרי של אתר שובייקה 1 מהתרבות הנאטופית בירדן, בשיתוף טוביאס ריכטר וחוקרים נוספים. הממצאים העלו את האפשרות שבניגוד לתפיסה עד אז כי המעבר לישיבת הקבע התרחש באזור הים-תיכוני ומשם התפשט, גם באזורים הצחיחים אירע המעבר באותו זמן.[4][5]

ב-2021 התפרסם מחקרה בכתב העת PNAS בשיתוף עמרי ברזילי וחוקרים נוספים. המחקר הראה לראשונה כי שני אתרים ארכאולוגיים בנגב, אחד מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, והשני, אתר בוקר תחתית מהמעבר לתקופה הפלאוליתית העליונה, התקיימו במקביל ובמרחק 40 ק"מ בלבד זה מזה. פיסות הפחם מהאתר תוארכו בשיטה חדשנית של תיארוך פחמן-14 ברזולוציה גבוהה.

מחקרים בירושלים

ב-2017 מצאה כי מגדל ביצורים בירושלים נבנה 1,000 שנה מאוחר יותר מכפי שהעריכו עד אז. מגדל הביצורים הגדול במעיין הגיחון בירושלים תוארך בעזרת שרידי פחם, זרעים ועצמות. המגדל שהתגלה ב־2007 נחשב לכזה שנבנה ב־1700 לספירה, בתקופה הכנענית, אך מחקרה של בוארון הוכיח שהוא נבנה למעשה ב־800-900 לפני הספירה, תקופת מלכי יהודה.[6][7]

ב-2020 חקרה את "קשת וילסון", בסיס גשר שנשען על הכותל המערבי מצדו הצפוני. החוקרים התלבטו במשך שנים רבות אם הקשת הייתה שייכת לבית המקדש השני או שנבנתה בתקופה המוסלמית המאוחרת יותר. המחקר, ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי, בדק, באמצעות תיארוך פחמן-14, את גילה של הקשת. במהלך המחקר התגלו זרעים מתחת לקשת משנת 70 לספירה. במהלך המחקר הוכח שהקשת, שניצבה באחת הדרכים הראשיות לבית המקדש השני, נבנתה בשני שלבים: בשלב הראשון נבנה גשר בימיו של הורדוס, או מעט אחריו, ברוחב 7.5 מטרים. בשלב השני, כמה עשרות שנים לאחר מכן הורחב הגשר לרוחב 15 מטרים.[8][9] מסקנת המחקר היא כי ככל הנראה הקשת נבנתה ביחד עם הכותל המערבי, מה שמרמז על כך שפרויקט הבנייה של הר הבית נמשך עשרות שנים לאחר ימיו של הורדוס עד פרוץ מרד בר כוכבא.[9][10][11]

ב-2024 התפרסם מחקר שערכה בכתב העת PNAS אשר עסק בתיארוך חלקים שונים מירושלים בימי מלכי יהודה. במסגרת המחקר, החוקרים תיארכו במדויק את המבנים והחומות שנבנו בירושלים בתקופת בית המקדש הראשון וזיהו אזורים שבהם התקיימה פעילות נרחבת. הדגימות נעשו בשיתוף פעולה עם ארכאולוגים ואפשרו ללמוד על התפתחותה של העיר. הממצאים הוכיחו כי ירושלים צמחה והתפשטה לעבר הר ציון כבר במאה ה-9 לפני הספירה, בימיו של המלך יהואש, כמאה שנה לפני הגלות האשורית. באמצעות תיארוך הפחמן התגלה כי חומת ירושלים, שהתגלתה בכמה שטחי חפירה במורדות המזרחיים של עיר דוד קדומה יותר לתיארוך שהיה נהוג עד אז וכי היא נבנתה למעשה על ידי המלך עוזיהו, אחרי רעידת האדמה הגדולה של ירושלים, ולא מאוחר יותר על ידי חזקיהו, בזמן המרד נגד סנחריב מלך אשור, כפי שחשבו עד אז.[12][13]

מחקרים נוספים

ב-2021 התפרסם מחקר שהובילה בכתב העת Scientific Reports. המחקר, שבוצע עם ד"ר יעל ארליך וד"ר ליאור רגב עסק במיפוי של ענף של עץ זית מהגליל באמצעות בדיקות פחמן-14 של מאיץ החלקיקים על שם נעים דנגור. ניסוי זה נעשה מתוך מטרה לאפשר ניסויים עתידיים על עצי זית ברחבי אגן הים התיכון ולהוכיח באופן מדויק יותר את גילם האמיתי, בין השאר ניתן יהיה לקבוע את המועד המדויק של התפרצות הר הגעש סנטוריני.[14]

השימוש בשיטת המחקר שפיתחה בוארטו משמש גם לתיארוך כתבי יד עתיקים כמו זה שנעשה ב-2023 על כתב היד של אבן סינא מהמאה ה-11.[15]

מתגוררת בנס ציונה.

פרסים

  • 2010 - הפרס הלאומי להישגים מדעיים יוצאי דופן, איטליה
  • 2010 - תואר אבירת הרפובליקה האיטלקית
  • 2011 - עמיתה בחברה האירופית לפיזיקה
  • 2011 - פרס החברה לפיזיקה גרעינית יישומית ושיטות גרעיניות ברפואה
  • 2019 - אות "מרצה מעורר השראה" מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית[16]

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של אליזבטה בוארטו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אתר למנויים בלבד ניר חסון, מאיץ החלקיקים שעוזר לגלות מתי ההיסטוריה התרחשה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013
  2. ↑ אודות | The Dangoor Research Accelerator Mass Spectrometry, באתר www.weizmann.ac.il, ‏2020-08-19
  3. ↑ החיפוש אחר פוּל הבר - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, ‏2016-12-07
  4. ↑ מסע הקסם המדעי, שרידים מפוחמים של שורשי עשבים שופכים אור חדש על התפתחות המהפכה החקלאית, באתר ynet, 7 בדצמבר 2017
  5. ↑ Tobias Richter, Amaia Arranz-Otaegui, Lisa Yeomans, Elisabetta Boaretto, High Resolution AMS Dates from Shubayqa 1, northeast Jordan Reveal Complex Origins of Late Epipalaeolithic Natufian in the Levant, Scientific Reports 7, 2017-12-05, עמ' 17025 doi: 10.1038/s41598-017-17096-5
  6. ↑ מגדל ביצורים בירושלים נבנה 1,000 שנה מאוחר יותר מכפי שהעריכו עד כה ארכיאולוגים - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, ‏2017-06-15
  7. ↑ אתר למנויים בלבד ניר חסון, הכנענים או מלכי יהודה: מי באמת הפך את ירושלים לגדולה?, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2016
  8. ↑ על זרעים ואבנים: מי היה הבנאי הקדום של קשת וילסון במנהרות הכותל? - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, ‏2020-06-04
  9. ^ 9.0 9.1 אתר למנויים בלבד ניר חסון, בעזרת זרעים עתיקים, חוקרים מצאו שמתחם הר הבית הושלם זמן קצר לפני שהוחרב, באתר הארץ, 6 ביוני 2020
  10. ↑ יורי ילון, ‏מחקר חושף: מי בנה את קשת וילסון בירושלים?, באתר ישראל היום, 3 ביוני 2020
  11. ↑ איתי בלומנטל, נחשף מי בנה את קשת וילסון במנהרות הכותל, באתר ynet, 3 ביוני 2020
  12. ↑ ירון דרוקמן, העצים חשפו: מתי בדיוק התרחשו אירועים המוזכרים בתנ"ך, באתר ynet, 2 במאי 2024
  13. ↑ Johanna Regev, Yuval Gadot, Joe Uziel, Ortal Chalaf, Yiftah Shalev, Helena Roth, Nitsan Shalom, Nahshon Szanton, Efrat Bocher, Charlotte L. Pearson, David M. Brown, Eugenia Mintz, Lior Regev, Elisabetta Boaretto, Radiocarbon chronology of Iron Age Jerusalem reveals calibration offsets and architectural developments, Proceedings of the National Academy of Sciences 121, 2024-05-07 doi: 10.1073/pnas.2321024121
  14. ↑ אתר למנויים בלבד ניר חסון, מתי התפרץ הר הגעש ששינה את הים התיכון? עץ זית ופצצת אטום מספקים רמזים, באתר הארץ, 13 בינואר 2021
  15. ↑ רחל גולדברג, הבדיקה קבעה: כתב היד של אבן סינא עתיק, באתר הספרנים, ‏2023-07-09
  16. ↑ אתם בחרתם: אלו המרצים האהובים בישראל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 באפריל 2019‏

אליזבטה בוארטו41823140Q89313665

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליזבטה_בוארטו&oldid=3532822"